אם יש ספק, אין ספק – יורים והורגים

בתגובה להרג עובדי הסיוע ברצועת עזה
תמונה של נח
ד"ר נח שמיר

לאחרונה סער העולם עקב הרג שבעת עובדי הסיוע ברצועת עזה, בטעות, על ידי צה"ל. גינויים תקיפים מראשי מדינות ידידותיות והתנצלויות של ראש הממשלה ושל הרמטכ"ל עם הבטחות לתחקיר מעמיק. לפי יודעי דבר, עשרות עובדי סיוע כבר נהרגו בטעות, אבל הם היו פלסטינים וחלקם עובדי אונר"א, כך שהם היו שקופים לתקשורת ולעולם. לטענתי, אין להתפלא על האירוע הזה והוא חלק מהגישה הכללית בצבא: אם יש ספק, אין ספק – יורים והורגים.

במערכת המשפט יש כלל ברור: הרשעה צריכה להיות מעל לספק סביר. אם יש ספק, לא מרשיעים. במערכת הצבאית והמשטרתית שלנו נקבע, דה פקטו, כלל הפוך. לא סתם מרשיעים. יורים כדי להרוג. הינה מספר דוגמאות, רובן מתקופת המלחמה הנוכחית, אבל לא רק.

1. הריגת יעקוב אבו אל-קיעאן – המורה למתמטיקה שנהרג בפרשת אום אל-חיראן; 2. הריגת איאד אל חלאק, צעיר פלסטיני על הרצף האוטיסטי. הוא לא סיכן אף אחד והמפקד של היורה צעק לו לא לירות, אבל היורה "הרגיש מאוים", אז הוא ירה והרג; 3. ירי הטנק של ברק חירם. הירי בוצע למרות השגות של קצינים שהיו במקום. למעשה, זה היה נוהל חניבעל; 4. הריגת שלושת החטופים, שעשו את כל האפשרי כדי שלא יירו בהם; 5. הריגת הגיבור יובל קסטלמן, שגם הוא הרים ידיו והוריד את מעילו, ולשווא; 6. הריגת דוד בן אברהם, ערבי קשיש שהתגייר, שלא היווה שום איום, אבל גם היורה הזה "הרגיש מאוים"; ועכשיו 7. הרג שבעת עובדי הסיוע.

באירועים האלה, למיטב ידיעתי, איש לא נענש בעקבות ההריגות הבלתי סבירות האלה – למעט המקרה האחרון, שבו נהרגו אזרחים זרים ולכן היה צורך להשקיט את הזעם העולמי. ואם אין עונש, למה לא להיות "על הצד הבטוח". מה עוד שההרוגים האלה הם ערבים (או נחשבים בטעות ככאלה).

ברבים מהמקרים הללו המשותף הוא שהיורים, או נותני הפקודה לירות, הם מתנחלים. לדעתי אין זו מקריות סטטיסטית. והם גם זוכים לתמיכה חזקה של שרי המתנחלים – סמוטריץ' ובן גביר, שדורשים לא להעניש אותם. זה בהחלט מאפיין את הגישה הכללית של המגזר הזה ביחס לחיי אדם, אם הם לא יהודים ולפעמים גם אם כן – ראו את התנגדות השרים האלה לעסקאות החטופים למיניהן.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. זה שהאויבים שלנו לא אנושיים לא צריך להביא אותנו לרדת לרמה שלהם. לשמור על החוקים ועל הערכים. זה רק יחזק אותנו ובדיל אותנו. לא נרד לתת רמה. ותראו מה קורה בדיוק בנושא עם הכוונות של ארה"ב לפעול נגד יחידות שלנו שלדבריהם מתנהגים בצורה לא ראויה

  2. אנחנו מתעלמים מכך שגם בארצות העולם הידידותיות לישראל מפסיקים לקבל בהבנה התנהגות לא נאותה מצידנו

  3. שכחת את הסיבה העיקרית לכל קורבנות השווא האלה, והיא המתח בו אנו נמצאים תחת איומי טירור בלתי פוסקים. הטירוריסטים לא רוצחים כדי להגן על עצמם מאלה אותם הם מתקיפים. הם נחושים לרצוח חפים מפשע וכל המרבה הרי זה משובח. בכל המקרים שהטירוריסט נוטרל לפני שהצליח לבצע את זממו המנטרל (או המחסל) זכה לשבח ולתהילה. אבל הוא לא יכל לעשות את זה ללא תגובה מהירה ללא שהייה. התגובה המהירה הזאת שהיא הצילה כל כך הרבה אנשים שהיו יעדים לטירור היא גם הסיבה לשגיאות שמנה ד"ר שמיר והיו עוד הרבה מקרים כאלה שהוא לא הזכיר. ואולי ראוי גם לציין שגם בארצות אחרות שאינן תחת איום מתמיד של טירור יש מקרים רבים של הרג לא מוצדק בעיקר על ידי שוטרים.

    1. גיורא, זה אולי מסביר חלק קטן מהמקרים. יש בדוגמאות האלה לא מעט מקרים שבהם היה ברור שאין שום איום קונקרטי, או שהאיום הוסר לחלוטין אבל הזדמנות להרוג ערבי ולצאת מזה טוב היתה קורצת. גם העובדה שהרוב הם מתנחלים אינה רלוונטית לטיעון.

      1. רוב מהמקרים שציינת אינם קשורים במתנחלים. גם לא הריגת מרכוס במלחמת השחרור וגםלא הריגת העיתונאית בירושלים. מצד שני אין פלא שרוב הטעויות נעשות על ידי המתנחלים כי מצד אחד הם הכי מאוימים על ידי הטירור ומצד שני הם חסרי נסיון בשימוש בנשק.רוב רובם של המתנחלים כולל נשים וילדים לא מסוגלים להגן על עצמם כאשר חודרים לבתיהם כדי לטבוח אותם.

        1. אכן כך, אבל יש לזכור ש"מתנחלים" אינם מיקשה אחת. יש ביניהם משיחיים דתיים אקטיביסטים,
          יש אידיאולוגים חילוניים, אבל חלק ניכר התנחל שם בגלל תנאי חיים טובים, בדומה לרבים בעוטף עזה.
          כמו מהמרים אחרים הם הימרו שזה שווה וכדאי למרות הסכנות. שנים רבות זה עבד, אבל התנאים השתנו לרעה.
          הסיכון האישי הגדול היום הוא מעבר לקו הירוק אבל לא רק. גם ישובי הספר בסכנה. איך הגענו למצב זה?
          זה כבר סיפור אחר.

          1. אביבה, זה לא דיון על המתנחלים. את צודקת ואני לא יכול לבדוק בציציות של מי שירה. רק ציינתי את העובדה הסטטיסטית הברורה. הנושא הוא הקלות שבה הורגים אנשים, בלי לשלם על כך מחיר.

            1. המתנחלים, שתוארו כך בתגובה של גיורא קימל. זה היה בציניות, כמובן.

  4. מלחמות ימי הביניים בהם צבאות היו נפגשים לקרב מתוזמן עם שחר פנים אל פנים ונלחמים עד תום- חלפו ואינם. מלחמות ההווה של המאה 21 בהם לפחות צד אחד נוקט בגרילה בה לוחמיו המאומנים היטב מסתתרים מאחורי אזרחים תוך הסתמכות על ערכי אנוש וכללי מוסר מלחמה הנכפים על הצד הנחשב חזק- כפי שניתן לראות את מנהיגי חמאס למשל נושאים תינוקות צמודים לחזיהם באירועים פומביים כשכפץ אנושי מעולה.
    לא יפלא איפוא שמפקדים (בעיקר עד רמת המ"פ) ינקטו במשנה זהירות כדי לשמור על חיי חייליהם באירועים בהם רק בדיעבד ניתן לעשות אבחנה בין "רועה צאן" או "אמבולנס" מזויף, או גופה הנישאת באלונקה המתעוררת באורח פלא לחיים נושאת מטען – ובין לוחם גרילה. יש בצהל אין ספור אירועים כאלה כפי שגם צבאות זרים אנגלים, אירופאים ואמריקאים חווים. המתקפה על צהל היום היא צביעות עולמית מוכרת שבינתיים רק טראמפ העז להודיע לבית המשפט בהג שהוא לא סופר אותם יותר אם יעזו להאשים חייל ישראלי אחד.
    אף אחד בעולם לא מוחה כפיים לצהל כאשר מתקשרים בטלפון, מצניחים התרעות ומקישים בגג כדי לאפשר לאזרחים תמימים באמת לנוס למקום מבטחים. ואצלנו- יש העוסקים ב"סטטיסטיקה" וברוב המיקרים תוך התעלמות מכוונת מהקונטקסט.
    אין בדברים אלה כדי להמעיט מחומרת מעשים בודדים חריגים מאד שנעשו שלא למטרת הגנה על חיי חיילים ואזרחים החשופים לטרור. אך הם זניחים בהשוואה למאות החללים ואלפי פצועים שלנו במערכה המטורפת שנכפתה עלינו.

  5. צריך להיות מוסרי. צריך לחקור כל טעות. צריך להעניש כל מי שהורג שלא לצורך. אבל לא להירתע מזה שבמילחמה יש אחוז לא קטן של הרוגים חפים מפשע שנהרגים בשל הנסיבות

    1. אני מסכים על הצורך להבדיל בין הרג בטעות, ללא כוונת זדון לבין הרג רק כי זה קל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן