פדיון או שחרור חטופים

המקורות היהודיים בשיח הישראלי

ראשית לכול, אשא תפילה ממעמקי לבי לשובם של בני הערובה, שנחטפו בידי נאצים-פלסטינים לצורכי מיקוח עם מדינת ישראל. כאזרח במדינה הזאת אני נכון לשלם מחירים כבדים כדי להציל אותם מבור שביים ומידי האנסים האכזריים. הדברים שלהלן אינם באים לחזק או להחליש עמדה כזאת או אחרת, אלא להציג כמה הבחנות חשובות בזמן שדוברים למיניהם מגייסים את המקורות היהודיים לטובת עמדתם בנושא הכאוב הזה.

יש מי שרואים בסיפור הצלת לוט על ידי אבי האומה אברהם כאירוע של פדיון שבויים (בראשית יד, טז). כך קושרים את מצוות פדיון שבויים בהיסטוריה הקדומה של העם היהודי ומנסים להעניק תוקף מוסרי לתשלום כל מחיר למען הצלת השבויים. ובכן, אברהם אבינו לא פדה שבויים אלא הציל אותם בכוח הזרוע. הוא עשה מלחמה, רדף את האויבים, הכניע אותם והציל מידיהם את בן משפחתו. סיפור דומה הוא זה של פלישת העמלקים לעיר צקלג ושבי של מאות נשים וילדים (שמואל א ל). גם כאן, דוד פותח במרדף, משיג את הפולשים, הורג בהם ומשחרר את החטופים. אנו למדים כי יש הבדל מהותי בין פדיון שבויים לבין שחרור חטופים. ככל הידוע לי, אין זכר לרעיון פדיון שבויים במקרא אלא ישנם דגמי מופת של מתקפה כנגד התוקפים, הפולשים, הרוצחים, האונסים והבוזזים.

במשנה, תחת שלטון מלכות הרשעה רומי, מופיע לראשונה הערך הנעלה של פדיון שבויים (גיטין ד ו). המובאה המפורסמת ביותר מאז ימי הביניים של השלטון האסלאמי היא זו של הרמב"ם "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים" (מתנות עניים ח י). תילי תילים של הלכות ופרשנויות נכתבו בהקשר זה בספרות הרבנית לאורך הדורות. יש הבחנה חשובה אחת, שרוב הפרשנים של ימינו נוטים להתעלם ממנה. כל התורה המפוארת סביב מצוות פדיון שבויים התחברה במצב שבו הקהילות היהודיות היו בגלות, מפוזרות ומפורדות בארצות הניכר ותחת שלטונות זרים ועוינים. גם אז, קובעת המשנה, אין להפריז במחיר. מדוע? מפני שהמנגנון האנושי היה מוּכר לאבותינו מקדמת דנא. תשלום מחיר בלתי סביר מעודד את הפושעים לחטוף שוב ושוב. תשלום מחיר בלתי סביר בסדר הולך ועולה מחטיפה לחטיפה עלול למוטט את הקהילה היהודית ולחסל את קיומה. לאיזון העדין הזה שבין חתירה לפדיון שבויים לבין הגבלת התשלום לסביר קוראים "תיקון עולם". חברה מתוקנת היא חברה מאוזנת מכל בחינה.

עד כמה ניתן להקיש מן המסורת היהודית על מקרה חטיפת ישראלים בידי נאצים-פלסטינים והחזקתם כבני ערובה לצורך מיקוח עם מדינת ישראל? הייתי אומר במידה מוגבלת מאוד. המודל המקראי מעודד פעלתנות וחתירה למגע, ובמילים בנות ימינו "רק לחץ צבאי ישחרר את החטופים". המודל הגלותי מציע לשלם דמים כדי למנוע שפיכות דמים, ובמילים שלנו "רק עסקה עם האויב תשחרר אותם". בשני המקרים אין האירועים מתרחשים כאשר ליהודים יש מדינה עצמאית, מודרנית ודמוקרטית. בימי הגלות המרים נלקחו שבויים כדי לזכות בטובות הנאה חומריות ולכן השתדלו הקהילות היהודיות לרצות את השלטונות בשוחד ובשלמונים כדי לעוור את עיניהם התאוותניות. בימינו ישנם גורמים גדולים וחזקים המניעים את החוטפים המרושעים, וביניהם דת ואידיאולוגיה. כל הון שבעולם שנהיה נכונים לשלם לא יוכל להתחרות בהררי הכסף והזהב שמעתירה מדינת הטרור קטאר על ראשי הנאצים-פלסטינים חמאס-ג'יהאד. הדת המוסלמית, לפי פרשנות הפושעים הללו, מתירה להם לבצע כל פשע נגד האנושות במיעוט היהודי במזרח התיכון. כך למשל, לביצוע פשעים של לאנוס נערות יהודיות, להתעלל באברי המין שלהן ולרצוח אותן ניתן תוקף הלכתי (פַתְוַא). אונס והתעללות בשם אללה ושליחו כשרים בעיני הפושעים הפלסטינים. האידיאולוגיה שלהם אחת היא, להביא לחיסולה של מדינת ישראל, להשמדת היהודים ולטיהור אתני של ארץ ישראל מיהודיה. אסון שמחת תורה העניק לנו טעימה בלבד של מה שיקרה לנו אם לא נצליח לעמוד על נפשנו ונאבד את עצמאותנו. אז, חלילה וחס, לא יהיה צורך בפדיון שבויים ולא שחרור חטופים.

אני מבין את אלה הסבורים כי שימוש במסורת היהודית חיוני לשיח הישראלי. כך אנו למדים מהניסיון ההיסטורי של עמנו, כך אנו מעשירים את השיח וכך אנו משככים את המחלוקות. אך מאחר שהמקורות רבים ומגוונים ורוב העם היהודי התנתק מהם למרבית הדאבה, יש להיזהר מציטוטים חלקיים ומגמתיים, שנועדו לעצב דעת קהל על ידי בעלי אינטרסים ושיקולים זרים, העושים זאת שלא לשם שמיים ושלא לשם מהות העניין.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. יעקב
    מאמר חשוב ביותר, אף שאתה עלול להיצלב באשמת הפגנת "חוסר רגישות" שהוא הדבר האחרון שניתן ליחס לך.
    ללא ספק, כאב משפחות החטופים מובן ומאחד את כול האומה בחרדה לגורלם המתבטא במוכנות הציבור לשלם מחירים כבדים בדם מאות ואלפי הלוחמים המחרפים נפשם למטרה הנאצלת לשחרורם. ובכול זאת יש מקום ברמה הלאומית לשאול האם "בכול מחיר" נוכח העובדה שאין הצורר מוכן לשחרר את החטופים שמבחינתו הם המגן היחיד לחייו כאשר הוא מוכרז בן-מוות. ולכן הוא ימשיך לתעתע בנו עד הסוף כאשר הוא נסמך על הלחץ הבין לאומי והפנימי בישראל שיעשו את העבודה עבורו.
    יש להכיר בעובדה שישראל היא מהראשונות במדינות העולם הנכנעות לטרור, כול ויתוריה נעשו תמיד רק בעקבות טרור שהופעל נגדה, וכך "חינכנו" את אויבנו. ברגע שישראל הביעה נכונות לנהל משא ומתן עם החמאס על החטופים-במיוחד לאחר אירועי ג'בריל ושליט- באותו רגע היא כבר "חתמה" על החטיפה הבאה, וכמה קל לחטוף ישראלי. כך אנו במו ידינו מעודדים את הטרור בדיוק כפי מזוודות הדולרים- אתנן מודע לטרור, קניית "שקט תמורת שקט" המשעבד את המדינה לטרור אין קץ.
    בכייה של אם שבנה נפל במלחמה אינו נחות מבכייה של אם שילדה נמצא בשבי החמאס. כמו גם החרדה היום יומית מכול דפיקה בדלת. על מנהיגות- תהיה אשר תהיה- לחשוק שיניים נוכח היגון, ולשקול את צעדיה באחריותה הבלתי מתפשרת לטובת הכלל.

  2. כל אחת משתי הגישות רוצה להגיע לתוצאה, של מה שפחות קורבנות בטווח הארוך. ולכל אחד הנימוקים שלו. כאשר זה יתברר זה כבר יהיה לאחר מעשה, ולא ניתן יהיה לתקן. אבל כן אפשר יהיה ללמוד לקח אם שוב תהייה לנו בעיה כזאת

  3. אבל ההשענות על ציטוטים מספרי הקודש הנה סופר-בעייתית. כל אחד מפרש כל פסוק בדרך שתשרת את דעתו. שני אנשים שמתווכחים יכולים להשתמש באותו ציטוט כדי להוכיח דבר והיפוכו.

    1. ויותר מכך. הרבה מהדברים שנכתבו הרחק בהיסטוריה והיו נכונים ואפילו גאוניים בזמנם, אינם כלל רלוונטיים כיום אחרי שחלפו אלפי שנים והכל השתנה. החל בערכים, וכלה ביכולות, כלים, ומציאות

  4. לא פודים ולא משחררים. ולכים לכן לגבי החטופים ומתקרבים לקו האדום

  5. גם יצאו מעזה
    גם לא נכנסו לרפיח
    גם לא תוקפים באיראן
    וגם לא בוצעה עסקה לשחרור החטופים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן