השאלות הנכונות לא נשאלו

תרבות קבלת ההחלטות האסונית של ישראל
תמונה של יוסי
יוסי עמיר

כל הנכתב כאן לא בא לגרוע מאחריות ואשמת נתניהו למגה פיגוע ב-7.10, לא רק בשל היותו ראש הממשלה ב-13 מתוך 14 השנים האחרונות, אלא גם בשל היותו יוזם ומיישם הקונספט של טיפוח חמאס, משחקיו עם השטן-חמאס ועם מממניו – קטאר, ואחריותו הישירה להפיכה המשטרית שקרעה וקורעת את ישראל.

האנרגיה המושקעת בחיפוש תחת הפנס של כל פרטי ויכולות גופי המודיעין מערפלת את ההבנה באשר לגורם הכשל העיקרי במערכות הביטחון – הן ערב מלחמת יום הכיפורים והן ערב המגה-פיגוע ב-7.10. עיקרי המידע על כוונות האויב, על התכוננותו למלחמה ועל הכוחות והאמצעים שברשותו היו בידי ישראל ערב שתי המלחמות האלו, וכשלי האסונות – בהפרש של 50 שנה – היו בתחום "תרבות קבלת ההחלטות". בהגדרה זו נכללות הן הפצת מידע חיוני, הן הערכות מצב והן ההיערכות הנדרשת מהערכות המצב.

בחינוך הממלכתי בישראל יש חובת לימוד תווי מוזיקה ובפינלנד חובת לימוד שרטוט וטוב שכך. בדיוק כך במדינת היזמות והביטחון – ישראל – הכרחי ללמד ולחנך ל"תרבות קבלת החלטות" החל מחטיבת הביניים.

המרכיבים הבסיסיים בתרבות קבלת ההחלטות נכללים בארבעה פרקי יסוד שבכל אחד מהם כשלה מערכת הביטחון ערב שתי המלחמות הנ"ל:

הפרק הראשון הוא "מבוא לתורת הסיכויים", ושאלה מייצגת היא: מה הסיכויים שבהטלת שתי קוביות התוצאה תהיה 1+1? התשובה היא רק 3% בקירוב. למרות הסיכוי הנמוך, אנו יודעים כי במשחקי שש-בש הקוביות אכן מראות לפעמים 1+1. תורת הסיכויים חייבת להיות בתמונה בכל מצב שבו אנו חייבים להבין מראש שלא כל הנתונים בידינו.

הפרק השני הוא "כיצד נכון לשאול שאלות בהערכות מצב". למשל השאלה "האם חמאס מורתע?" היא ניסוח שגוי של שאלה חשובה מאוד, שכן מרגע שהנשאל ייתן תשובה, לא נותר לו, מבחינה פסיכולוגית ומעשית, אלא להגן על תשובתו ולהדוף תשובות אחרות. הניסוח הנכון של השאלה הוא "מה הסיכוי שהחמאס מורתע?". גם אם התשובה תהיה "97% שחמאס מורתע" נותר ספק של 3% שייתכן שאינו מורתע… כך נותר פתח לעסוק בספק ולהמשיך להתנהל גם בהתייחסות לספק.

באופן מעשי ניתן להושיב חמישה מומחים בעלי ראש גדול, לספק להם את עיקרי המידע הקיים משלוש השנים האחרונות ולבקש מכל אחד מהם לרשום באחוזים "מה הסיכוי שחמאס מורתע?". בשיטות מחקר מקובל לתת לכל אחד מאותם חמישה מומחים הזדמנות לשכנע את האחרים ולאחר מכן לרשום שוב את הערכתם האישית באחוזים. אילו היו נוהגים כך ערב שמחת תורה, לבטח התוצאה הממוצעת לא הייתה 100% סיכויים שחמאס מורתע. אפילו סביר שהערכה הייתה פחות מ-97%.

הפרק השלישי הוא "מחיר הסיכון אם התרחיש הגרוע (שסיכוייו נמוכים) יתממש". במלחמת יום הכיפורים הסיכון היה ברור: חציית התעלה, כיבוש המעוזים וכיבוש חלק מרמת הגולן. במגה-פיגוע ב-7.10 הסיכון הצפוי היה חדירה ליישובי העוטף, רצח, התעללות, אונס וחטיפת אזרחים בידי ארגוני הטרור אל מנהרות רצועת עזה. לא היה צורך בגאוניות ייחודית כדי להבין זאת. גם אם הסיכוי לכך היה מוערך רק ב-3%, תרחיש כזה מחייב היערכות, ועל כן הפרק הבא.

הפרק הרביעי הוא "היערכות לפי המינימום ההכרחי למניעת התרחיש הגרוע העלול להתממש". ערב מלחמת יום הכיפורים הגדיר משה דיין ש"יש לגייס את המילואים והכוחות ההכרחיים להגנה". בזאת ניצל דיין, בצדק או שלא בצדק, ממסקנות ועדת אגרנט. ערב טבח שמחת תורה ברור ללא צל צילו של ספק שהמסקנה ההכרחית הייתה אמורה להיות שלא להעביר כוחות רבים כל כך מהגנת העוטף ליהודה ושומרון ולצייד כראוי את כל צוותי הכוננות ביישובים. ברור גם שההתייעצות הלילית, שאכן הובילה את ראש השב"כ להעביר שני צוותים לעוטף ואת אלוף הפיקוד לצאת בנסיעה מביתו, הייתה צריכה להסתיים בהכרה בהכרח להכניס לכוננות את חיל האוויר, להכניס לכוננות את כל הכוחות באזור ואת צוותי הכוננות ביישובים ולקדם כל כוח אפשרי לתגובה מיידית לאורך הגדר.

בתרבות קבלת ההחלטות האסונית במערכות הביטחון אף פרק מארבעת הפרקים לא נערך כראוי, לא ערב מלחמת יום הכיפורים ולא ערב המגה-פיגוע ב-7.10. אילו היו נערכים כראוי, מתקפות מצרים וסוריה היו נבלמות באיבן ומתקפת חמאס הייתה נכשלת כישלון חרוץ לעיני כל העולם ונזקיה היו זעירים ביחס לטבח ולאסון שהתחולל ושעדיין נמשך.

הכרח ללמד ולחנך לתרבות קבלת החלטות החל מחטיבות הביניים וכך למנוע אסונות נוספים. חינוך זה חיוני גם לתחומי חיים רבים אחרים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

11 תגובות

  1. מאמר נכון ויפה. השאלה היא איך מעבירים אותו כחומר קריאה ודיון בבית הספר לפיקוד ומטה.

  2. כמה שאתה צודק. אצלנו לא רק צעירים לא יודעים איך מקבלים החלטה. גם מנהיגים וגם מנהלים שולפים מהשרוול

  3. הכל טוב ויפה מבחינה אינטלקטואלית, אבל נראה שהאלמנט הקובע בהחלטות הוא "מה אני רוצה שיהיה"…
    נתניהו "רצה" שיהיה שקט ולכן המסקנה שהוא עבד לפיה ושאותה שכנע או כפה על מערכת הביטחון היתה שהחמאס מורתע.
    משקל הגישה הרציונלית שדרשה שגם בסיכון נמוך של כמה אחוזים צריך להתכונן לא יכול היה להתמודד עם הכוח הפסיכולוגי
    שרצה אחרת. במילים פשוטות: היה יותר נוח לפעול על פי משאלת הלב. זה נכון גם לגבי הצייתנים במערכת הביטחון. אף אחד
    לא הפך שם שולחנות, וזה לא מפני שלא חשבו ובטח לא מפני שלא ידעו.

    1. אביבה דברייך נכונים ובדיוק מסיבה נכתב מאמר זה:
      הכרח להתחנך וללמוד נוהלי קבלת החלטות בוגרים יותר.
      התבגרות זו חיונית הן במישורים אישיים והן בעסקים
      התבגרות זו היא בנפשה של מדינה הנלחמת על חייה בכל דור ודור.
      בדרך התבגרות זו הכרח להתמודד לא רק עם שאלות כגון "האם החמס מורתע"
      אלא גם עם שאלות אסטרטגיות כבדות משקל עוד יותר לעתיד ישראל

  4. אין ספק שבמערכת הביטחון היו כשלים גדולים. ראשי המערכת נטלו אחריות. לדעתי גם היו מוכנים להתפטר. יש לי הרגשה שביבי מעודד אותם להישאר כי אם היו עוזבים, סימן השאלה המרחף מעל ביבי היה מתעצם

  5. הבעיה יותר חמורה. לא רק שאין תרבות קבלת החלטות, יש אנטי תרבות קבלת החלטות. חפיף זאת השיטה.

  6. מאמר חשוב ומדוייק.
    נושא קבלת ההחלטות במדינת ישראל לוקה בחסר.
    אם לא נלמדו ויושמו הלקחים ממחדלי מלחמת יום כיפור מלפני 50 שנה – מצבנו בכי רע..תחושת עודף הבטחון ש"לנו זה לא יקרה" נחלה שוב מפלה ניצחת..השאננות וההתעלמות מאזהרות של אנשים יודעי דבר חוזרת על עצמה..נדרש שינוי רציני וחידוד עקרונות של קבלת החלטות. ונכון – זה מתחיל מגיל צעיר, עוד בבתי הספר..חינוך לקבלת החלטות מהדברים הקטנים בחיים, ועד להחלטות גורליות לבטחונה של מדינה שלמה..הוכחה ברורה לכשלונה של מנהיגות בכל מוסד או מסגרת בחיינו.

  7. יש כעת הסלמה ברורה ומתמשכת המרחיבה כל הזמן את מעגל הלחימה והאלימות מול ישראל. ןתהליכי קבלת ההחלטות חייבים לכן להיות נכונים ורציניים. ואני מודאג מכך שאולי אצלנו זה קורה בדיוק הפוך

  8. אם וכאשר קבלת ה חלטות במערך הבטחוני שלנו כה רחוקה מהנכון, זאת אומרת שלא מדובר במובילים לא מוכשרים אלא בתרבות כללית שרחוקה מאד מהנכון

  9. אתה מדבר על 4 שלבים, מקבלי ההחלטות שלנו לא שמעו אפילו על שלב אחד. הכל תלוי באיזה צד התעורר באותו בוקר מקבל ההחלטות המכתיב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן