צִיּוּר לְעֵת עֶרֶב

שירה של כואבת ועזובה
תמונה של צביה
צביה גולן

קַח אֶת הַמִּכְחוֹל

טָבוּל בְּצִבְעֵי אַהֲבָה

וְצַיֵּר עַל גּוּפִי

תְּשׁוּבָה

לְעֵת עֶרֶב

בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים

וּמִן הַצַּעַר

אוּלַי אֶמְצָא נִחוּמִים

הִנֵּה אֲנִי לְפָנֶיךָ

כּוֹאֶבֶת וַעֲזוּבָה

וְגוּפִי כְּסִימַן שְׁאֵלָה

וּמִשְׁאָלָה

שֶׁתִּשְׁקֹט הַהֲמֻלָּה

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

5 תגובות

  1. הבעיה כנראה שאת הציור הוא עושה על הגוף
    אבל את השריטה בתוך הנשמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן