בין הובס לקאנט: הפילוסופיה של המלחמה

תפיסות העולם המעצבות את היחסים הבין-לאומיים
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

היעד של תפיסת הביטחון של מדינה הוא להבטיח את הישרדותה, חיי אזרחיה, ריבונותה, נכסיה ותרבותה. מכאן נגזרת האסטרטגיה הנבחרת למימוש המטרה העליונה. בהמשך נקבעות הטקטיקות, האמצעים והמשאבים שיש לגייס ולהבטיח את זמינותם על פי הערכת האיומים השונים.

ברמה העולמית ניתן לזהות שתי תפיסת עולם בעלות השפעה מהותית על אסטרטגיית ההישרדות של מדינה. האחת מזוהה עם הפילוסוף הבריטי תומס הובס, בן המאה ה-17, שמתוך אבחנתו את המציאות באותם ימים קבע שהלגיטימציה של שלטון המדינה נובעת מחובתה להבטיח את צורכי הביטחון והקיום של אזרחיה, ולכן במציאות של מחסור המאופיינת בתחרות על המשאבים המוגבלים, מלחמה היא אמצעי לגיטימי הנתון בידי מדינה כתופעה בלתי נמנעת בחיי אנוש.

תפיסת העולם השנייה היא עמדה שהציג מאה שנה לאחר מכן הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. בניגוד להובס, שדיבר על מלחמה כמצב הטבעי במאבק על משאבים שבמחסור, קאנט דיבר במונחים של "שלום נצחי", שלפיו החתירה לשלום היא המצב הטבעי שאליו יש לשאוף ושניתן להשגה בחיי אנוש. על התבונה האנושית להתגבר על הנטייה לפתור בעיות במלחמה ולכן שיתוף פעולה ובריתות בין מדינות – דמוקרטיות בעיקר – יכולים וצריכים למנוע מלחמה.

מאז ועד היום שתי התפיסות האלו מתחרות על ההגמוניה ביחסים הבין-לאומיים. עד מלחמת העולם הראשונה שלטה אסכולת הובס, אך לאחר התוצאות הקשות של המלחמה הגיעו מדינות המערב להכרה בצורך להקים ארגון המאגד בתוכו את מדינות העולם שיפעל ליישוב סכסוכים ומניעת מלחמות בדרכי שלום. כך קם "חבר הלאומים" (1920) והמשכו האו"ם כפי שמוכר היום.

כאשר החלו לנשב רוחות מלחמת העולם השנייה באירופה, ראש ממשלת בריטניה צ'מברלין, שהיה חסיד נלהב של אסכולת קאנט, האמין שאם ירצה ויפייס את הדיקטטור, ניתן יהיה למנוע מלחמה. צ'מברלין טס לפגוש את היטלר (ועידת מינכן, 1938) וחזר מנפנף בהסכם שלום שתמורתו שילם בהפקרת בת בריתו צ'כוסלובקיה לידי הנאצים. שמחתו הייתה קצרה שכן לאחר שנה פלשה גרמניה לפולין. צ'מברלין הכיר בטעותו, התפטר והזמין את צ'רצ'יל "ההובסיאני", שלא חדל מלהזהיר לשווא את ממשלתו מפני הכוונות התוקפניות של גרמניה, לתפוס את מקומו ולהנהיג את בריטניה במלחמה.

אסכולת הובס הייתה מקובלת בעידן המלחמה הקרה עד 1989, עם קריסת הגוש הסובייטי ונפילת חומת ברלין, שבעקבותיה הכריז פרנסיס פוקויאמה במסה האלמותית "קץ ההיסטוריה" שהמאבק האידאולוגי בין המערב והמזרח הסתיים בניצחון מוחץ של תפיסת העולם הדוגלת במשטר דמוקרטי חופשי קפיטליסטי על פני כל משטר אחר, כמו הקומוניסטי סוציאליסטי רודני.

את ההכרזה הזו ביטל איש מדעי המדינה סמואל הנטינגטון במסה "התנגשות בין ציוויליזציות" (1996), בטענה שהעולם נמצא בעיצומה של מלחמת תרבויות בין המערב ההגמוני ובין המזרח המתעורר הקורא עליו תגר. הנטינגטון גם שרטט את קווי העימות הגלובלי, שלפיהם ישראל נמצאת בדיוק על קו שבר גיאוגרפי בין שתי התרבויות. ישראל, שלאחר הקמתה קשרה את גורלה עם המערב, מוצאת עצמה בחזית המאבק התרבותי-ציוויליזציוני באזור בתקווה שעם הזמן היא תתקבל על ידי העולם הערבי, אך מתוך נאיביות, ישראל המעיטה בחשיבות הבדלי הדת וערכי התרבות נשואי המאבק והנפט במזרח התיכון.

היום אסכולת קאנט שולטת במרחב האינטלקטואלי המערבי, ויש לכך השלכות ברורות על אסטרטגיית הביטחון של ישראל. אמנם עקרונות הביטחון שלה – הרתעה, התרעה, הכרעה, התגוננות ואחרים – עודם תקפים, אך ניכרת השפעתה של אידאולוגיית קאנט במאמץ שלום עם שכנותיה, המתבטא ברפיון מימוש העקרונות הבסיסיים לצד אימוץ מדיניות חלופית, כמו הכלה, "שקט ייענה בשקט" ואחרים, בעיקר בעשור האחרון.

המאמץ לריצוי ופיוס האויב, הפגנת הזדהות עם אסונותיו שהביא על עצמו במו ידיו, לצד תהיות וספקות בצדקת הדרך, "האם לנצח תאכל חרב", "איפוק זה כוח" – אלה שחקו עד דק את שארית ההרתעה שהיא בבסיס אסטרטגיית הביטחון של ישראל. המחשבה האוטופית שכל החשוב לנו – שלום, דמוקרטיה, שוויון, חופש ביטוי, איכות חיים וכו' – מן הסתם חשובים גם להם, התבררה כנהיית לב המעוותת את המציאות, ולמעשה דוקטרינת הג'יהאד האסלאמי הכלל-עולמי, המשולב בקנאות דתית פונדמנטליסטית הנרכשת במערכת החינוך הערבית במימון מלא של האיחוד האירופי – חזקה מכול.

טבח 7 באוקטובר מצא את ישראל המומה לנוכח גל האיבה וגילויי אנטישמיות חסרת מעצורים כלפיה בהובלת האקדמיה ומפלגות השמאל, בעיקר במדינות המערב, הנמנעות מלנקוט אמצעי נגד מהחשש לעימות עם טרור מוסלמי על אדמתן שלהן. אנו עדים למצב שבו הציוויליזציה המערבית הולכת ומאבדת את ההגמוניה לטובת תפיסת העולם ההובסיאנית שאימץ המזרח (בקווים כלליים). ישראל, הנמצאת בחזית המאבק, סופגת מהלומות משני הצדדים. ישראל זוכה לאהדה קצרת זמן כל עוד היא קורבן מדמם, אך כאשר היא מנסה להשיב מלחמה שערה – היא מוקעת.

יש כאן אי-הבנה של הרקע האידאולוגי שמאחורי המאבק התרבותי הבין-גושי, המסביר את המוטיבציה הבלתי נלאית שאינה תלויה בזמן של האויב המוסלמי והערבי בצורותיו השונות, הפועל באופן מוצהר ונחוש לחיסולה של הישות הציונית במזרח התיכון. אי-הבנה זו מסכנת בבירור את יכולת זיהוי האיומים ותורמת לעיצובן של קונספציות שגויות לגבי כוונותיו של האויב. אירועי 7 באוקטובר הם קריאת השכמה לשאננות, ליהירות ולהתעלמות מצד אחד, ומצד שני לדבקות בשאיפות לב חד-צדדיות, לא מציאותיות, המסכנות את אסטרטגיית הביטחון של מדינת ישראל.

ישראל הייתה רוצה להיות חלק מאסכולת קאנט, אך בעל כורחה, בהיעדר הדדיות מצד שכניה, נאלצת להיות הובסיאנית. כך נוצר קונפליקט ערכי פנימי בחברה הישראלית בין השאיפה ובין המציאות. מדי פעם גוברות שאיפות הלב, ואלה מקהות את השכל הישר ואת ההכרה בחיוניות ההכרח לעמוד על המשמר, כפי שקרה בשבת השחורה. בתקווה שהפעם נלמד הלקח – ולא עוד.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. פחות חשובה האידאולוגיה. אין נערכים לשעת חירום. איך בונים פתרונות אל מול התרחשויות לא צפויות.

  2. יהודית, כדי לדעת להיערך נכונה – יש להבין קודם מה מניע את היריב, וכאשר מבינים מה הם כוונותיו – ניתן לגבש את האסטרטגיה כיצד להתמודד איתו, וזה בדיוק מה שלא עשו עם החמאס עד שהיגענו ל 7 אוקטובר
    איך מקבלים החלטות לפעולה שאת שואלת- לזה יש להקדיש מאמר אחר
    בתמצית- קציני הצבא מכירים את דרך החשיבה הזו המתחילה בהערכת מצב מאד מובנית, שממנה נגזרת בסופו של תהליך חשיבתי תכנית פעולה, אגב כול עקרת בית עושה זאת באופן אינטואיטיבי כשיוצאת לקניות בשוק…

    1. נוני
      סתם מתוך סקרנות , ל-מה אתה מייחס "הזוי ואינו ניתן להגדרה?"

  3. הכל בעיני ועל פי החלטות המנהיג. ורובם לא שמעו על הובס או קאנט

    1. רביב, אני חושב שהרחבת הדעת אינה דבר מזיק, וככול שהציבור יהיה מודע לכוחות והאינטרסים הגלויים
      והנסתרים של מקבלי ההחלטות- כן ייטב. אפשר לכנות את הבדלי תפיסות העולם בשמות שונים (דמוקרטיה שיוויון שלום לעומת דיקטטורה אידאולוגית אוטוקרטית וכו) גם מבלי לדעת כיצד נוצרו- כול עוד הם "עושים שכל"וממאפשרים ללהיערך לכך ברמה הלאומית

  4. לחתור תמיד לשלום תוך כדי קיום כוח שיופעל בנחישות ועוצמת כאשר מתעוררת סכנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן