הגירעון הדמוקרטי לעומת הגירעון התורני

ערכים דמוקרטיים מול ערכים דתיים-חרדיים
תמונה של ד. אילת
ד"ר דודי אילת

ב-1948, עם הקמתה של מדינת ישראל, הגיע ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון להסכם סטטוס-קוו עם הגורמים הפוליטיים החרדים באותה תקופה, שעקרונותיו היו פטור מגיוס לעילויים בתורה שתורתם אומנותם והסדרים בתחום הכשרות, שבת בפרהסיה, גיור, נישואין וגירושין. כל אלו היו בבחינת מתן צביון יהודי למדינה שקמה מזה ופרקטיקה פוליטית של בן-גוריון מזה. מאז עברו 75 שנה, עולם הישיבות גדל – יש יגידו באופן אקספוננציאלי – ומדובר בעשרות אלפים של בני ישיבות הזוכים לפטור מגיוס. בעולם החרדי עצמו מודים שאחוזים לא קטנים מהם אינם פוקדים את הישיבה באופן הנדרש ואינם בנויים לחיי הישיבה, והם כמובן יכולים להיות בעלי כישרונות בכל תחום אחר שהוא.

אירועי ה-7.10 חידדו עד הקצה את הקונפליקט והשסע הקיים בישראל בין חילונים לחרדים ובמידה לא מעטה בין הדתיים-לאומיים לבין החרדים. הוויכוח הערכי הישן-חדש נסוב סביב התרומה הנדרשת במצב של מדינת ישראל כעת, הדורש גיוס של כלל החברה הישראלית ובמיוחד של הציבור היהודי. גיוס צעירים מהחברה הערבית הוא סוגיה חשובה ונדרשת אך שונה, בגלל הרקע של הקונפליקט היהודי/ישראלי-פלסטיני שקיים כל העת.

המצב כעת הוא שציבור יהודי גדול, חילוני ודתי-לאומי, מתנגד להסדר פוליטי שנקבע בקום המדינה בין הממשלה למנהיגים הפוליטיים החרדים, הסדר שהשלכותיו הלכו והתעצמו עם השנים למורת רוחם של חלקים גדולים בעם. מצב כזה נקרא, על פי התיאוריה המוסדית במדעי המדינה – "גירעון דמוקרטי" או "כשל דמוקרטיה". זאת מכיוון שמדובר בהסדר פוליטי-כלכלי שמתבצע למורת רוחם של חלקים גדולים בעם, הרואים בהסדר זה הפרה מוחלטת של עקרון השוויון בנטל ושל עקרון החובות והזכויות הזהות, שאליהם יש לחתור בהתייחס לכל אזרחי המדינה.

מצד שני, המנהיגות החרדית רואה את הניסיון להטיל חוק כללי גורף על כלל עולם הישיבות כאיום גדול על ערכי התורה ולימוד התורה שהחזיקו את עם ישראל לאורך ההיסטוריה כעם נפרד, המצליח לשמור על זהותו, למרות האסונות, הפוגרומים וגזירות השמד שעבר. מבחינת החרדים פגיעה בעולם זה תהיה מבחינת החרדים "גירעון תורני", כלומר צמצום בעולם התורה והלומדים בו, הרואים בלימוד עצמו ערך עליון, חשוב לא פחות מערך הגיוס לצבא.

על מנת לפתור את הקונפליקט, המשך תקצוב הישיבות חייב להתבסס על הסדר רציונלי מצד המנהיגות הפוליטית החילונית והחרדית ומוסדות הצבא תוך שיקול ענייני. יש לשקול כמה חייבי גיוס חרדים הצבא צריך ויכול לקלוט ובאילו תפקידים, ולפיכך להגדיר יעדי גיוס ברורים, בתוספת אפשרות לשירות לאומי. כל אינטרס שאינו ציבורי ורציונלי מבחינת טובת הכלל אלא לטובתה של קואליציה צרה מזדמנת ואינטרסים פרטיים של הישרדות שלטונית, ימשיך לעוות את המציאות הפוליטית והמוסדית ולהגביר את השסע בין הציבור החילוני, הציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. שלום דודי יקר, הבעיה-הם פשוט לא רוצים להשתלב בחברה הישראלית. יש להם זכויות ללא חובות כלשהם. ראה את עמדת הרבנים הספרדים של ש"ס-"גם כאלו שאינם לומדים בישיבות לא יתגייסו". אמר פעם יורם ארבל "כך לא בונים חומה". גזרה שווה-"כך לא בונים מדינה". המסקנה, הידברות לא תעזור. לדמוקרטיה יש כללי יסוד והחרדים מפרים אותם בריש גלי. גמוקרטיה חפצת חיים צריכה לקבל החלטות ברורות. תודה לכתבה

  2. תודה ישראל ידידי על תגובתך
    ברור שבפוליטיקה הסדרים מבוססים גם על יחסי כוח בין מפלגות אבל גם על שיח ואין סתירה בין הדברים בתנאי שלא"מורחים"את הדברים ונכנעים לאינטרסים סקטוריאלים ולא ממלכתיים.יש גם תהליכים שהתקשורת עוסקת בהם הרבה פחות ועמותות שמסייעות לחרדים להתגייס ואני רואה רבים מהם באקדמיה ומשם לתעסוקה שזה הסיפור הכלכלי האמיתי לצד עיניין גיוס/שרות לאומי.

  3. החרדים לא מוכנים בכלל לעבוד ולא לשרת. ההסכמה אליה יגיעו היא נוסחה שבפועל לא תפתור את הבעיה, אבל תמנע את פירוק הקואליציה ואת מאד החילונים

    1. תודה על תגובתך נמרוד
      אני חושב שאתה מכליל ואני עצמי מכיר חרדים רבים שלומדים בהשכלה הגבוהה ועובדים. איני יכול לדעת כמה הם באופן יחסי לשאר .

  4. דודי
    הסכמה מלאה, חוק ההשתמטות הוא כתם וחרפה בלתי נסלחת לבטח על הממסד החרדי וגם על כול מנהיג חברתי שהיה מוכן לחתום עליו במסגרת ההסכמים הקואליציונים – גם אם לא יחתם. במקום להתחיל עכשיו במשא ומתן מביש, הפתרון שניתן יהיה לחיות איתו הוא שתקבע מכסה של לומדי תורה (בדומה לעתודה אקדמית) וכול השאר – חייבי גיוס! נקודה

  5. הדתות המונותאיסטיות (לא כל כך ידוע על דתות אחרות) הן הארגונים המושחתים ביותר בחברה האנושית. עסקני הדתות, כולל כמובן כוהני הדתות, הם החוטאים הגדולים ביותר תוך כדי סימום ציבור מאמיניהם ומכירת אשליות על כוח אלוהי. כך זה כמובן גם ביהדות. בישראל הם הגדילו לעשות בשל מבנה פוליטי מעוות. כך הם חולבים את הציבור הכללי בישראל ללא כל נקיפות מצפון. מכאן נובע הקונפליקט שעלול לפרק את מדינת ישראל. הרבנים המובילים את הציבור הדתי-חרדי מבינים את זה. אבל לא אכפת להם כל עוד שהם מצליחים לצבור הון עתק ולמלט את בניהם ממלחמות.

    1. שלום לך
      כתבת דברים קשים וחדים
      האם לדעתך הכל מבוסס רק על כסף ואינטרסים ולא על אמונה וערכים שאפשר לא להיות מחויבים אליהם אך האם זה אומר לפסול את הדת? האם הדת היא אופיום להמונים כפי שקרל מרקס טען לדעתך?

  6. כל חיי האמנתי וחזיתי בהתגברות הערכים הדמוקרטיים והליברליים. דווקא בגיל מתקדם המגמה משתנית ומתהפכת

  7. תהיה בסוף הרי הסכמה. ימצאו דרך לכאורה לשלב בהדרגה את החרדים בגיוס, אבל זאת תהיה אחיזת עיניים, בפועל זה יתמסמס, ואולי אפילו בתמורה יגדילו את המתנות הכלכליות לחרדים

    1. תודה על תגובתך אבישי
      אכן יש הרבה צדק בדבריך-על פי הגישה התוספתית בקבלת החלטות ובפוליטיקה בכלל ,השינויים יהיו לא גדולים הדרגתיים ולאורך זמן אם בכלל .המטרה תהייה לחתור להסכמה כלשהי ובכל הסכמה פוליטית יש שני צדדים שצריך לרצות בשביל להשיג שקט יחסי….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן