על חוטאים ועל גיבורים

פַּכִּים קטנים מהספרות הרוסית (2)
תמונת פרופיל של משה
ד"ר משה גרנות

בפרק הקודם בסדרת מאמרים זו עסקתי ביצירותיהם של פושקין וגוגול. בפרק זה אציג שלוש מיצירותיו של פיודור דוסטויבסקי (1881-1821), גם הוא מגדולי הסופרים הרוסים.

הראשונה – "הכפיל". גיבור הרומן הוא יאקוב פטרוביץ' גוליאדקין, פקיד זוטר, רווק, בלי טיפת ליבידו (כמו גיבוריו של גוגול). יש לו משרת בשם פטרושקה. במשרד שבו הוא עובד שולטים "הוד מעלתו" (השר?) וראשי המדורים. גוליאדקין מוזמן לארוחת צהריים אצל אחד ממנהלי המדורים, איש עשיר החוגג יום הולדת לקלארה בתו, אבל השרת שבפתח מודיע לו שהוא אינו רצוי. הוא מחכה במסדרון הקר שלוש שעות, ולבסוף מתפרץ פנימה, גורם למהומות, ולא מצליח לברך את קלארה. הוא מגורש מהמשרד, ובדרך הביתה הוא פוגש בכפיל שלו בעל אותו מראה ואותו שם. פטרושקה מתייחס אליו, כאילו הוא גוליאדקין האמיתי. גוליאדקין מבקש להתיידד עם הכפיל, אבל זה מתנכל לו, אוכל על חשבונו במסעדות, וממלא את תפקידיו במשרד, כולל שליחויות של "הוד מעלתו". גוליאדקין לא מצליח להסביר את מצוקותיו לממונים עליו. באירוע אחר הכפיל שלו מפתה אותו להיכנס לכרכרה שתוביל אותו לבית משוגעים.

היצירה השנייה – "החטא ועונשו". הגיבור הראשי הוא רודיון רסקולניקוב, סטודנט הנתמך על ידי אימו, פולחאריה, ואחותו דוניה. רסקולניקוב כתב מאמר שכותרתו "על אודות הפשע", ובו הוא טוען שיש אנשים ייחודיים שזכאים לפשוע, הדוגמה החוזרת בספר: נפוליאון הרג חצי מיליון רוסים, והוא נחשב לגיבור עולמי.

רסקולניקוב לוקח בהיחבא גרזן ורוצח את המשכונאית אליונה איוונובנה (עשירה כמו יהודי!). הוא מכנה אותה "כינה טפילה" ואומר שבכסף שאספה יכלו להאכיל אלפי רעבים, אבל בצוואתה היא מורישה את כל כספה למנזר, ולא משאירה רובל אחד לאחותה הרווקה ליזאווטה, שבה היא מתעללת. מייד לאחר הרצח של אליונה מגיעה למקום ליזאווטה, והוא רוצח גם אותה. בחופזה הוא גונב מהחדר קצת משכונות (לא נגע בקופסה מלאה בכסף), ומצליח להימלט. רסקולניקוב חש שמעשהו הוא כישלון גדול – איפה הוא ואיפה נפוליאון! ובמשך ימים הוא מתנהג בטירוף, ויש בו רצון פנימי להפליל את עצמו.

דוניה, אחותו, מוכנה להתחתן עם לוז'ין (שדומה לז'יד!) כדי שתוכל לסייע לאחיה. רסקולניקוב מתנגד בתוקף, וגם למחזר אחר, פושע מועד בשם סוודריגיילוב. נדמה כי רסקולניקוב עושה כל מאמץ לחשוף את פשעו לחברו רזומיחין, ולסוניה – נערה שאימה החורגת אילצה אותה לעבוד בזנות כדי לפרנס את ילדיה, היות שבעלה השיכור המפוטר, מרמלדוב, לא רק שאינו מפרנס, אדרבה, לוקח מאשתו ומבתו כסף כדי להשתכר. כשסוניה שואלת אותו אם רצח משום שהיה רעב, רסקולניקוב משיב שהלוואי שזאת הייתה הסיבה. בלילות הוא סובל מסיוטים שבהם הנרצחת לא מתה למרות מכות הגרזן, והיא צוחקת לו. הוא חושב להתאבד.

החוקר המשטרתי פרופירי פטרוביץ' קרא את המאמר הנ"ל, והשתכנע שרסקולניקוב רצח מתוך אידיאל. הוא מבטיח לו שאם יתוודה, ידאג להקל בדינו, כיוון שאדם בשם ניקולאי הודה שכביכול הוא הרוצח. בהליך משפטי מורכב עם עדות של פסיכולוג, רסקולניקוב נדון רק לשמונה שנים של עבודת פרך בסיביר, וסוניה שמלווה אותו לשם, הופכת לאם האסירים. תמונה מדהימה בריאליזם שלה היא סעודת ההבראה לאחר שמרמלדוב השיכור נדרס על ידי כרכרה ומת.

היצירה השלישית – "האחים קרמזוב". פיודור פטרוביץ' קרמזוב הוא איש הולל נואף, שיכור, שונא את הכמרים ואת הכנסייה. הוא בן 54, נישא פעמיים – אשתו הראשונה היא אדלאידה, שילדה את דימיטרי. אדלאידה מתה מטיפוס. דימיטרי בגר והיה לקצין. הוא הסתכסך עם אביו על הירושה שהשאירה אימו. אשתו השנייה של פיודור היא סופיה, צעירה מאוד, ילדה את איוואן ואלכסיי. איוואן למד באוניברסיטה והיה אתיאיסט, ואלכסיי התעתד להיות נזיר.

פיודור הזניח את ילדיו, והם גדלו במשפחות אחרות. פיודור מתערב עם שיכורים אחרים שניתן לשכב עם ליזאווטה המשוגעת והמסריחה, וממנה נולד לו בנו הרביעי – פאבל, הסובל מאפילפסיה. פיודור אינו מוכן להכיר בו כבנו, מועיד לו תפקיד של משרת, ומעניק לו שם משפחה שונה – סמדריאקוב.

דימיטרי חושק בגרושנקה קלת הדעת, המשמשת פילגש לאיש זקן בשם סמסונוב. מסתבר שגם אביו חושק בה, ואם היא תסכים להינשא לו, הוא מבטיח להעניק לה 3000 רובל. דימיטרי מחליט להרוג את אביו, אם יפתה את גרושנקה. אבל דווקא פאבל הורג את פיודור אביו, וגונב את הכסף שיועד לגרושנקה. דימיטרי מגיע לבית, וכשהוא מבין שגרושנקה איננה הוא בורח, אבל גריגורי המשרת תופס אותו ומחזיק בו, ודימיטרי מכה אותו בעלי שבידו. הוא בטוח שהרג את גריגורי, והוא מחליט לחגוג עם גרושנקה. אבל זו הלכה להיפגש עם מאהב פולני שלה מן העבר. דימיטרי מציע לפולני כסף כדי לשחרר את גרושנקה, מפזר כסף על יין, מנגנים וכו', מבלה עם גרושנקה, ומתכוון להתאבד בסוף הערב.

המשטרה מגיעה ומאשימה אותו ברצח אביו, כשהוא משוכנע שהרג את גריגורי. יש נגדו ראיות רבות: הכסף הרב שבידו (קיבל מקטרינה שאוהבת אותו), שנחשב לגניבה מאביו; הדם על ידיו; העלי המגואל בדם; המכתב ששלח לקטרינה שהוא מוכן לרצוח את אביו. פאבל מתוודה בפני איוואן שהוא הרוצח, והסיבה: איוואן לימד אותו שאין אלוהים, והכול מותר. כשהוא מבין שאיוואן מתכוון לגלות לבית המשפט את האמת, הוא מתאבד בתלייה, וכך אין לאיוואן שום ראיה במשפט שדימיטרי איננו אשם. המושבעים מצביעים עליו כאשם, ואיוואן מתכנן בריחה של אחיו מתוך שיירת האסירים המובלים לסיביר. בבית המשפט לוקח איוואן את האשמה על עצמו שהטיף לפאבל שהכול מותר, כולל רצח אב, כי מי לא מייחל למותו של אביו? וזהו אחד הטיעונים של פרויד בנסחו את תסביך אדיפוס.

היהודים מוזכרים ברומן לשלילה ונקראים ז'ידים, יהודונים. ליזה, המאוהבת באלכסיי המבקש להיות נזיר, שואלת אם זה נכון שיהודים משתמשים בדם ילדים נוצרים, ואלכסיי עונה שאיננו יודע.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

5 תגובות

  1. אם זכרוני אינו מטעני יש קטע מרתק בספר האחים קרמזוב כשצדיק קדוש נפטר ואנשי הכפר ממתינים 3 ימים ליד ביתו כדי לראות אם גופתו תסריח (ואז יתברר כמובן שלא היה צדיק קדוש), בסקרנות מקברית שהיא בעצם ביטוי לתכונה בנפש האדם לצפות לנפול האחר.

  2. את צודקת, אביבה, באמת יש קטע די גדול ב"האחים קרמזוב" שבו אויבי "הצדיק" שמחים לאידו כשאר הגופה שלו מעלה ריח רע, כראיה לכך שהיה חוטא. בקטע זה מצביע דוסטוייבסקי (שהיה מאמין) על הטמטום והרשעות שהכנסייה יכולה להידרדר אליהם.

  3. לא עוד הרבה זמן מה שהיום נקרא ספרות ימחק. נוער שמיום היוולדו צמוד פיזית ונפשית לטיק טוק לא יתקרב אפילו למה שנראה לנו בדורות הקודמים, הספרות

  4. רוסיה שהיתה מעצמת ספרות ותרבות נעלמה בנושאים אלה מעבר לאופק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן