שחור

גלגוליו של צבע
תמונה של אבי
אבי גולדברג

במחצית המאה ה-19 עמד סחר האנשים ממוצא אפריקני על סדר היום העולמי. מדינות שממילא לא נזקקו לכוח האדם הזה אסרו על סחר העבדים ובארצות הברית התחולל ויכוח שהביא בסופו של דבר למלחמת אזרחים ושחרור העבדים שמוצאם ביבשת אפריקה.

קרל מרקס הגדיר את העבד האפריקני: "כושי  הוא רק אדם שחום עור, הוא הופך לעבד רק במסגרת יחסים בהם הוא הופך לטובין. כוח העבודה שלו הוא סחורה בת-חליפין כמו זהב" (ציטוט במקורב).

מאז התחוללו תמורות בעולם, אולם יבשת אפריקה ממשיכה "לייצא" את בניה למדינות שבהן ימצאו מקלט מחרב, מרדיפות דתיות ומרעב. במקום סוחרי העבדים שצדו את האנשים ומכרו אותם לעבדות, כיום עוסקים כנופיות מבריחים בהברחתם בסיכון רב אל חופי אירופה.

זהו היפוך המגמה. מרקס היה קורא לפליטים מאפריקה, ההופכים מסתם בני אנוש אומללים למטען אנושי – "סחורה שחורה". לתופעת לכידתם והשבתם לאפריקה היה בוחר מן הסתם את המונח "שוק שחור".

במחוזות החרדים לובשים משחר ועד צאת היום שחור, מצעיר עד זקן, כקהילת פינגווינים. סלידתם מכל צבע, מכל ניואנס של גוון, היא פרי קונפורמיזם ופחד מביטוי אישי, תוצר חברתי של שעבוד הדעת מהגיל הרך, בקהילה המאופיינת בכפיית אורחות חיים על היחיד, ביומרה של "קדושה" או "רוחניות".

השחור דוחה את צבעי החאקי של הלוחמים להגנת הארץ ואת הכחול של העובדים לפרנסתם בשדות, בנמלים, במפעלים. השחור זחל ממחשכי שכונות אל אור היום. היום הוא הכוח העולה בכנסת ישראל וברשויות המקומיות והוא המכתיב לא רק את צבע הלבוש אלא גם את תוכן הדעות ואורחות החיים של הציבור הכללי. אף על פי כן, שמלת השבת הצחורה של חנהל'ה התכסתה בפחם שהיה בו שחור של חסד.

בעבר שימש השחור בגדי ערב חגיגיים או לבוש לאבלים. בחלוף העיתים שינה השחור את מקומו והתבסס היטב גם באור היום. השחור קיבל את ראשית הלגיטימציה מצו עליון של אופנאים דקי גזרה, חיקוי לבוהמיינים אנשי לילות אפלים וספוגי עשן, וכצעד מתוחכם להסתרת משמנים, במקום דיאטת משלשלים. כסות הסוואה שחורה שיש בה כדי להטעות את עין המסתכל, המטשטשת את עובי מותני הלובש. משם כבר נסללה דרכו של השחור גם אל הכסות האינטימית, אל מה שבהגדרתו נקרא בשם קיבוצי "לבנים": תחתונים, גופיות וחזיות, שעמדו בעוז שנים רבות כסלע לבן עד לכניעתם לשחור. ואז פרץ השחור בדרך כל ארץ ממכוניות החברה קדישא המיועדות לשאת את הבר-מינן בדרכו האחרונה אל מכוניות של בני תמותה גרידא.

הלבן בפירוש נסוג ונעלם כמעט מכל מקום בחיינו, כמו התום שסימל (מזמן לא הייתי בחתונה ואינני יכול להעיד אם מחלצות הלובן עדיין מסתירות את חמודות הכלות או שגם טאבו זה נעלם).

בנעוריי הסתובבו עדיין ג'נטלמנים בחליפות לבנות ומנעליהם מוקסינים לבנים, שהיו אבזר חובה בריוויירה הצרפתית ובריוויירה של בת ים. שולחנות האוכל כוסו מפות צחורות מלובן לפני שהוגש הדג ונמזג האוזו. דבר לא נותר מכלי לבן אלו. נותרו רק שולחנות עץ או פורמייקה נטולי כסות. רק הקוד השחור של המלצרים נשמר בקפדנות.

כמי שמבשר על טרנדים מיקרו-חברתיים, אני מציע שלא תאמצו את טרנד השחור הזה, שמא עד שתעשו כך, מישהו, משפיען, מְעַצְבֵּן אופנה או מעצבן סתם, ייתן את האות להחליף שחור בצבעי הזברה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

5 תגובות

  1. זה היה שיר פופולרי I want my baby back
    black is black מילים Anthony Hase

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן