לאן נעלמה מנהלת הלשכה המיתולוגית?

עוד סממן לסופו של עידן
תמונה של רונן
רונן קרסו

לפני שלושים שנה מנהלת הלשכה הייתה אחת הדמויות החשובות בחברה – מוקד מידע ושליטה שעל פיו יישק דבר. כל מי שהכיר את הגופים הציבוריים וגם הפרטיים ידע שחדר מנהלת הלשכה הוא מרכז העצבים של הפוליטיקה הפנים-ארגונית. ה"דיפ-סטייט" שבו נקבע מי יקודם, מי יצ'ופר, מי יצא לנסיעה המבוקשת ומי ייתקע בתפקיד מתסכל כי סר חינו בעיני הגווארדיה השלטת. מנהלת הלשכה לא רק הייתה ה"שיבר" שחולש על זרימת המידע, אלא הייתה בעלת עוצמה של ממש בכל הנוגע לעובדים הזוטרים וגם הבכירים, לקידום, לענייני ועד העובדים, סוגיות רווחה ומה לא.

המשבר הראשון במעמדה של מנהלת הלשכה המיתולוגית החל בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כאשר מנהלים ומנהלות החלו לפתח עצמאות, למדו להקליד לבד, לכתוב מיילים ושומו שמיים – לעשות זאת בלי להזדקק למנהלת הלשכה שתקליד, תערוך ותדפיס בשלושה העתקים.

צמצום השימוש בנייר פגע גם הוא במוטת השליטה של מנהלת הלשכה. פחות הדפסות, פחות דפים שעוברים ידיים, פחות פתיחת מעטפות. הכול מצוי במחשבים ובטלפונים הניידים. מספרי הטלפון הם ישירים, בול לתוך העיניים של מקבל או מקבלת ההחלטות. בהייטק בדרך כלל יושבים בחללים פתוחים, חדרי הישיבות שקופים, אין חסמים להגיע למנהלים, להפך. גם הרשתות החברתיות הביאו להסרת חסמים. גם אם אתה זר – אתה עשוי לדבר עם אילון מאסק ישירות בטוויטר או עם מנכ"ל מקדונלד'ס ישירות בלינקדאין שלו. פתאום נפלו המחסומים, ועובדים זוטרים יכולים להגיע ישירות למנכ"לית ולהטריד אותה בסוגיות שוליות, שפעם היו נעצרות הרבה לפני דלתה של מנהלת הלשכה. יותר מכך, המנהלים יכלו ליצור קשר עם מקביליהם בגופים אחרים מבלי שמנהלת הלשכה תקבע מי יעלה ראשון לשיחה ("תעבירי אותו. לא, תעבירי קודם את…") ויוגדרו יחסי העליונות והעדיפות ביניהם.

הדיסקרטיות הוסיפה לזה עונג. אין שותפים לשיח. אין הדלפות. אין רכילויות, שהיו באופן טבעי בשיח בין עובדים. אבל מה שהנחית מכה קשה על הצורך במנהלת הלשכה המיתולוגית היה הווטסאפ. הוא הביא משהו שמנהלת לשכה לא הייתה טובה בו מעולם – שיח קבוצתי. פתאום אפשר לנהל דיונים רבי-משתתפים באופן דיסקרטי, לצרף מסמכים ותמונות, והכול בזמן אמת, ללא צורך בגורם מתווך ש"ירשום הודעה" או יבטיח שהבוס יחזור אליך, ואחר כך יתנצל באלגנטיות ששכח להעביר את ההודעה.

⁠עידן ה-me too, כך נדמה, חיסל סופית את מעמד מנהלת הלשכה המיתולוגית. מנהל מודרני, כך הבינו כולם די מהר, אינו יכול לפעול בסביבה של "מד-מן" עם בוס דומיננטי גברי ומזכירה שמכינה לו קפה ומגישה לו סיגר בין פגישה לפגישה.⁠ מנהל מודרני הוא מנהל שאין לו מזכירה. לפחות לא כזו שהיא גלויה לעין. ואם צריך להכין קפה, יש לו מקרר קטן ומכונת "נספרסו" בחדר, שבה הוא מפגין את הבנתו העמוקה בבחירת הקפסולה הנכונה עבור האורחים.

האם הגיעה העת להכריז על המנהלת המיתולוגית כזן נכחד? לא בטוח. יודעי דבר מספרים שבמקומות מסוימים הן עדיין קיימות ופועלות מאחורי הקלעים כ"עוזרות אישיות". אבל השינוי הוא משמעותי, והוא טוב לכולם. תם עידן של "ניהול מאחורי הקלעים" של אנשים חסרי מעמד רשמי, שקבעו גורלות ללא סמכות וללא אחריות. מעתה, מי שמנהלת – היא מנהלת בתואר, במעמד, בכבוד ובשכר, ולא עוד כאשת צללים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. הכח שלה היה במידע האינטימי אודות הנוגעים בדבר בכל מיני תחומים

  2. אני עובדת באחת העיריות הגדולות בארץ. ואצלנו לראש העיר יש מישהי שהיא בעצם מנהלת את הלשכה, מאחורי הקלעים. ממש בעייתי.

  3. ומי היתה מנהלת הלשכה של נתניהו?
    מי?
    נו?
    איילת שקד!
    כן!
    וכל היתר ….

  4. כיום הכל מסתדר בווטסאפ, ויתר הרשתות, בתקשורת ישירה ומהירה מאוד. בזמן אמיתי ועם קולות ותמונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן