תוכנית מדינית או אוסף של סיסמאות בחירות?

היום שלפני הבחירות חשוב לנתניהו מהיום שאחרי המלחמה
תמונה של שאול
ד"ר שאול אריאלי

פרסומו של המסמך "היום שאחרי חמאס", שבו מציג ראש הממשלה את עקרונותיו לשלושה טווחי זמן – מיידי, ביניים וארוך – מעיד כי לנתניהו ישנה תכלית מדינית ברורה למלחמה, והיא אינה אלא המשכה של המדיניות שהובילה לאירועי שבעה באוקטובר ולמלחמה שבאה בעקבותיה. חשוב מכך, זו אינה תוכנית ל"יום שאחרי" המלחמה, אלא תוכנית ל"יום שלפני" הבחירות הבאות – הדבר החשוב ביותר להישרדותו הפוליטית של נתניהו.

עולה כי נתניהו נשאר נאמן לחלוטין ל"מדיניות הבידול" – הפרדה בין עזה לגדה לשם מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית, והפרדת עתידה של הרצועה מהגדה שתסופח לישראל – אף שמדיניות זו התנפצה באחת לרסיסים במתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר. נתניהו מבקש להמשיך ולהחליש את הרשות הפלסטינית על ידי מניעת מעורבותה בעתיד עזה, להמשיך את הסיפוח הזוחל של שטחי הגדה ולהבטיח כי ההפיכה המשטרית לא תדעך. במילים אחרות, נתניהו רוצה להמשיך למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית גם במחיר חורבנה המדיני, הכלכלי, החברתי והמוסרי של מדינת ישראל.

מדיניות זו מעידה כי נתניהו לא שכח כלום ולא למד כלום. כצפוי, גם הטלטלה של אירועי שבעה באוקטובר וכל השינויים שהתחוללו בעקבותיהם לא גרמו לו להודות בכישלונו ולפנות את מקומו לדרך ולהנהגה אחרות. המסמך מלמד כי נתניהו מבקש להפוך את רצועת עזה לשטח כבוש לכל דבר. גם אם הוא מדבר על שליטה ביטחונית של ישראל במעטפת של עזה לכאורה, הרי הקביעות שלו כי ישראל תקים "מרחב אבטחה" בתוך הרצועה, תקיים "סוגר דרומי" בגבול עזה-מצרים, והאחריות על פירוז הרצועה "תהיה מסורה לישראל" – מבטיחות כי צה"ל יישאר בתוך הרצועה. העדות המעשית הראשונה לכך היא סלילת כביש "חוצה עזה" מנחל עוז לים, שיפריד את צפון הרצועה מדרומה ויהיה בשליטת ישראל.

חמור מכך, כדי להרחיק את הרשות הפלסטינית מהרצועה, נתניהו מתיימר לבנות מנגנון אזרחי פלסטיני עם אנשים שאינם קשורים לארגונים הפלסטיניים או למדינות התומכות בטרור. קל יותר למצוא חד-קרן במחנה פליטים ג'באליה מאשר אנשים כאלו שישתפו פעולה עם ישראל בניגוד לעמדת הארגונים הפלסטיניים. החלופה היחידה הרשות הפלסטינית היא ישראל, אשר תצטרך להקים מחדש את המִנהל האזרחי בעלות של מיליארדים מכספי משלם המיסים הישראלי, כי מדינות אחרות בוודאי לא תתרומנה לחידוש הכיבוש הישראלי.

כדי להשלים את התוכנית הבלתי אפשרית, נתניהו מתחייב לפעול לפירוק אונר"א ולהחלפתה בסוכנויות סעד אחרות. במילים פשוטות נתניהו רוצה לפרק את סוכנות הסעד הבינלאומית, המאכילה כ-80 אחוזים מהעזתים והמעסיקה 13,000 מהם, בתקופה שבה תושבי עזה צריכים אותה יותר מתמיד מאז 1948. נתניהו ממשיך ומשלה את עצמו שארגון אחר יאות להיכנס לנעליה של אונר"א הפועלת ברצועה כבר 76 שנה. ואם אין זה די, נתניהו רואה בעיני רוחו משלחות ערביות הפועלות תחת השלטון הישראלי ב"תוכנית מקפת לדה-רדיקליזציה של מוסדות הדת, החינוך והרווחה". את כל אלו מעמיד נתניהו כתנאים מוקדמים לתחילת השיקום של הרצועה, וגם זה רק על ידי מדינות המקובלות על ישראל. כלומר, השיקום כלל לא יחל.

אין בין התוכנית של נתניהו לבין עמדת העולם הערבי והקהילה הבינלאומית מאומה. הוא מתעלם מהחלטת מועצת הביטחון 2720 שקובעת "מחויבות בלתי ניתנת לערעור לחזון לשתי מדינות דמוקרטיות ישראל ופלסטין זו לצד זו ולאיחוד רצועת עזה עם הגדה המערבית תחת שלטון הרשות הפלסטינית". הוא מתעמת עם הנשיא ביידן הפועל יחד עם האירופאים להכרה במדינה פלסטינית ולקביעת לוח זמנים להקמתה. הוא אינו מתייחס לאמירתו של ג'וזף בורל, שר החוץ של האיחוד האירופי, שהקדים תרופה לעמדה של נתניהו כי ישראל "דוחה תכתיבים בינלאומיים בעניין הסדר קבע עם הפלסטינים", וקבע ש"פתרון שתי המדינות צריך להיכפות על שני הצדדים מבחוץ".

המדיניות ההרסנית של נתניהו, שישראל משלמת עליה מחיר כבד כל יום מחדש בגבולותיה, בכלכלתה, במעמדה וביחסיה עם ידידותיה, חשובה לו למען הישרדותו הפוליטית בזירה הפנים-ישראלית. הוא עושה לילות כימים להחזקת הקואליציה בכל אתנן תקציבי, באישור יחידות דיור חדשות בגדה המערבית המבעבעת ובביטול פרס ישראל, שהם רק דוגמאות ספורות לכך.

לפיכך, ניתן לקבוע כי גם מה שמנסה להיקרא תוכנית מדינית אינה אלא אוסף של סיסמאות בחירות מוכרות למצביעי הקואליציה – מיטוט חמאס, לא למדינה פלסטינית, פירוק אונר"א, עיקור תוכני הלימוד, רצועת ביטחון. בתנאים שהציב בתוכניתו מבטיח נתניהו כי שהיית צה"ל בעזה תיארך זמן רב. זמן הדרוש לו להבטיח את הטלת האחריות למדיניותו המופקרת על הרשות הפלסטינית וחמאס על גורמים אחרים, צבאיים ופוליטיים, ולבנות את מעמדו המדומה כמר ביטחון שאין בלתו לקראת הבחירות שאינו רוצה להקדים בטענה כי ישראל במלחמה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. התקרית האיומה אתמול עם הכנסת המזון לרצועה, מוכיחה עד כמה דרכו של ביבי שגויה. אתה ממש צודק

  2. אני הגעתי למסקנה שכנראה ביבי עצמו ממש לא יודע מה המטרה שלו

  3. לביבי אין בעיה, אם משהו נכשל, והרוב נכשל, מי שאשם זה הסמולנים הבוגדים

  4. ססמאות קל להפריח. ביצוע זו כבר מחייבת יכולת. וזה למנהיגינו מכל הקשת אין!

  5. לא מצליח להבין איך ציבור כל כך גדול של תומכי הממשלה מסכים שיעבדו עליו שוב ושוב

  6. כל מי שמאמין כי יצליח למנוע הקמת מדינה פלסטינית לנצח – טועה בגדול

  7. אם לא נשנה כיוון היום שאחרי המלחמה יהיה בעצם היום שלפני המלחמה הבאה

  8. לא תוכנת ולא אוסף ססמאות
    הפרחת אמירות בעלמא בהתאם לרפלקס באותו רגע
    לא קשור לעבר או לעתיד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן