אם תרצינה, אין זו אגדה

על הרומן "כשהפרח נפתח" מאת רונית סטלקול אברם
צילום של משה
ד"ר משה גרנות

אני מבטיח להבהיר בהמשך את הכותרת שבחרתי לרשימה זאת. אבל ראשית אציג בתמצית את סיפור המעשה של הרומן (הוצאת ארגמן מיטב, 2023, 284 עמודים): נופר, אישה יפיפייה בשנות הארבעים לחייה היא מרצה מבוקשת באחת המכללות; נשואה לעומר ואימא לבת. נופר מהופנטת על ידי ינאי, אחד הסטודנטים שלה, צעיר יפיפה בשנות העשרים לחייו, ומשום הכריזמה שלו הוא מבוקש על ידי כל אישה (בכל גיל!) שפוגשת אותו.

ינאי זה נשוי ליעלה, ולהם בת. כאמור, הצעיר היפה והמוכשר הזה (הייטקיסט מצליח), שבעיני נופר דומה לאל יווני, קובע עימה פגישה בדירת סתרים שלו, והיא חשה כורח נפשי עמוק לציית לו. בדירה זאת מתקיימות התעלסויות מדהימות בעוצמתן, והסופרת מפרטת את כל התנוחות, מיצי הגוף, האורגזמות והצריחות שבעקבותיהן. ינאי מתגלה כמאהב מדהים שיודע לנגן על גופה כווירטואוז. בתחילת היחסים בין השניים נופר מתנהגת כשפוטה שלו, ומוכנה להיענות לכל הפנטזיות שלו, כולל גבר נוסף שיהיה נוכח ויצפה בשעת המעשה, ובהמשך – גם גבר אחר שייקח חלק בחגיגה המינית. אבל בהמשך היא הופכת למלכה, ואילו ינאי ומלוויו (כפי שאבהיר בהמשך) הופכים ל"נתינים" שלה החייבים למלא את כל הפנטזיות המיניות שלה, למשל להתעלס עם אישה, להתעלס עם גבר זר לחלוטין, לשחק אישה נחשקת באוהל בדווי, ולגרות שיפוצניקים בחשיפת איברים מוצנעים.

בזמנו הודה הוגה הדעות ישעיהו ליבוביץ' כי הוא מעדיף רומן פורנוגרפי על פני עיון בדף גמרא, לאמור, למרות האתוס המקובל (והצבוע!), אין איש שלא יציץ בשקיקה אל מכמני הסקס, מתנתה המרתקת של הבריאה. אולם לא הייתי מסווג את "כשהפרח נפתח" כרומן פורנוגרפי משלוש סיבות: התיאורים העסיסיים של מעשה האהבה כתובים בנימה פיוטית ממש – אזכיר כאן רק את הסינסתזיה המופיעה כמה פעמים: "ריח היופי"; הפרטנרים לסקס מאוהבים ממש (הם לא נשכרו על ידי מפיק של מופע/סרט), ומוכנים לפרק את משפחותיהם על מנת שיהיו יחד אפילו כחוק; הסופרת נמנעת כמעט לחלוטין משימוש במילים המוניות כשהיא נוקבת באיברי המין – איבר המין הנשי, למשל, מכונה בכל הספר "הפרח". מכל מקום, קריאת תיאורי ההתעלסויות המדהימות שבפרקים אלה תגרום להנאה צרופה גם לשומרי הצניעות במשטר האייתוללות באיראן.

הרומן מתאפיין בנטייה להוביל את הקורא לעולם של אגדה, אף שמדובר בתשתית ריאליסטית: האירועים מתרחשים במאה העשרים (מאירוע התאומים בניו-יורק ועד שנות העשרים של המאה העשרים ואחת), הגיבורים עוסקים במלאכות מוכרות: הרצאות, הייטק, הדרכת טיולים, ציור וכד'. אבל, כאמור, הנימה האגדית, כמעט רומנטית, מורגשת לכל אורכו של הרומן: כמעט כל הגיבורים יפים בצורה מופלגת, כשבמציאות רובנו מכוערים או סתמיים; כל הגיבורים כישרוניים ומצליחים בצורה יוצאת דופן בעיסוקיהם (הרצאות, הייטק, ציור, חיבור רומן), ינאי מדבר אנגלית רהוטה; נופר זוכה, בתיווכו המבורך של ינאי, לעשרות אורגזמות ביום. אני מבקש לציין כי בנימה של אגדה נכתבו אינספור יצירות מופת – מסיפורי יוסף בספר בראשית ואודיסאוס אצל הומרוס, ועד "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ויילד וז'אן ואלז'אן של ויקטור הוגו. נראה לי שהקורא מעוניין להציץ בעולם המושלם שהאגדה מעניקה לו ברוחב לב.

הטרידה אותי השאלה כיצד כל ההילולה המינית הזאת שמתחוללת בין נופר לינאי איננה מתגלה לבני הזוג שלהם? הנאהבים הרי משתוללים ממש: בדרך לימי עיון ינאי מענג את "הפרח" שלה ביד אחת (היא לא לובשת תחתונים), ונוהג ביד השנייה; הוא מענג אותה בספרייה לנוכח קוראים רבים, היא מפשקת רגליים אל מול בחור בבית קפה, הם יוצאים לטיולים, מבלים במלון קרלטון, בצימרים בצפון ואפילו נוסעים יחד להולנד – איך באמת כל זה אינו מתגלה ליעלה, אשתו של ינאי, ולעומר, בעלה של נופר? הרי על דירת הסתרים צריך לשלם ארנונה, מיסי ועד, מים, חשמל, כל החשבונות האלה בוודאי מגיעים לידיה של יעלה. ומן הסתם, שכנים "טובים" באותו בניין בוודאי נדהמים מהמתארחים שם…

ובכן, לחידה הזאת יש פתרון מדהים בסוף הספר, וכמובן אשאיר זאת בסוד. מה כן אגלה? שהסוף טוב – אחרי עשרים שנה של פירוד בין נופר לינאי (הוא היגר לאוסטרליה כדי לרפא את רעייתו החולה במחלה סופנית) הם זוכים לאיחוד מאושר, וכן אספר שיש בסוף התרחשות מדהימה – עומר וינאי, שניהם, מענגים את נופר, והיא זוכה לפליאתו של עומר לאינספור אביונות.

ולא שכחתי את הבטחתי ברישא של הרשימה: לאחר האיחוד המחודש בין ינאי לנופר, נופר פותחת מרכז להעצמת נשים בתחום המיני, והיא קוראת לו "כשהפרח נפתח", שם היא מספרת את קורותיה הכמוסים, ומעודדת את הנשים שאם תרצינה – ההנאה ממין תתגשם; אם תרצינה – אין זו אגדה.

אני סבור שדי במה שכתבתי כדי למשוך קורא פוטנציאלי לקרוא את הספר.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. דוקא בעיתות מלחמה כשהכל מסביב רע, חשוב להמשיך ולעסוק, בשירה, ספרות, אמנות, תאטרון, ויתר פעילויות הרוח.

  2. כאשר בניתוח יצירה יש גם המלצת קריאה )או אי קריאה( מפורשת, זה מחדד את הסקירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן