שחרור החטופים או נקמה בחוטפים

תובנה מספר בידיוני אך רלוונטי
תמונה של גדעון
פרופ' גדעון ביגר

אנו מיטלטלים בימים אלה בין שתי מטרות רשמיות באשר למטרת המלחמה ברצועת עזה. יש הגורסים שמטרתה היא השמדת ארגון חמאס כארגון פעיל ושולט, ולשם כך יש לחסל פיזית את ראשיו ואת חייליו. יש הגורסים שהמטרה הראשית של הלוחמים ברצועת עזה היא לשחרר את החטופים, ולשם כך יש להילחם בחמאס כדי להציל את שנותרו בחיים. אין לי כל אפשרות וידע כדי לנקוט עמדה זו או אחרת, אך במקרה לחלוטין רחוק מכך, מצאתי דיון מעניין בסוגיה זו בספר פנטזיה שנקרא "המצפן הזהוב", ספר מאת פיליפ פולמן שיצא בשנת 1995 ותורגם לעברית בשנת 2007 על ידי יעל סלע שפירו (הוצאת כתר). מדובר בו בין השאר על משלחת שיוצאת לשחרר ילדים חטופים. אחת האימהות מדברת עם מפקד המשלחת והוא עונה לה.

האישה אומרת, "אנחנו לא יודעים מה החוטפים האלה עשו לילדים שלנו. כולנו שמענו שמועות וסיפורים איומים ונוראים… אם תגלה דברים איומים כאלה, אני מקווה שאתה מתכנן נקמה איומה. אני מקווה שאתה לא הולך להבליג בגלל כל מיני מחשבות של רחמים ועדינות, ושאתה תכה מכה קשה, מהלומה ניצחת ישר ללב של הרשע השטני הזה."

דבריה אלה מעלים טענה דומה לטענה המוכרת היום – יש לנקום ולהרוס ולהשמיד את אלה שעוללו לנו את האסון של השבעה באוקטובר 2023. זו מטרת המסע של היוצאים לחלץ את הילדים וזו מטרת פעולת צה"ל ברצועה.

בספר מפקד המבצע עונה לאישה, "שום דבר לא יגרום לי להבליג, מרגרט, חוץ משיקול דעת. אם אבליג בצפון זה יהיה רק כדי להכות מכה קשה יותר בדרום. מכה המונחתת יום אחד מוקדם מדי גרועה כמו מכה המונחתת במרחק מאה וחמישים קילומטרים מהמטרה. את מדברת, כמובן, בלהט הרגשות. אבל אם תיכנעו ללהט הרגשות האלה, ידידַי, תעשו מה שתמיד הזהרתי אתכם שלא לעשות: תעדיפו את סיפוק הרגשות שלכם יותר ממילוי המשימה. המשימה שלנו היא קודם כול לחלץ, אחר כך להעניש. המשימה שלנו היא לא לספק רגשות פגועים. הרגשות שלנו לא חשובים. אם נציל את הילדים ולא נוכל להעניש את האכלנים (הכוונה לחוטפים – ג"ב), מילאנו את המשימה העיקרית שלנו. אבל אם נתרכז קודם כול בהענשת החוטפים והדבר יגרום לנו להחמיץ את ההזדמנות לחלץ את הילדים, אז נכשלנו. אבל את יכולה להיות רגועה, מרגרט, בבוא הזמן להעניש, אנחנו ננחית מכה ניצחת שתחדיר חיל ורעדה ללבם… הלב שלי לא יהיה רך מכדי להנחית את המהלומה בבוא הזמן. הזמן יבוא על פי שיקול דעת. לא על פי להט הרגשות."

נראה אפוא כי מפקד המבצע עומד בצד הגורסים כי שחרור החטופים הוא המטרה הראשית. הנקמה בחוטפים (המכונים בספר "אכלנים", בגלל הטענה שהם אוכלים את הילדים) תיעשה לאחר שחרור החטופים, והיא תעשה בשכל ובתכנון ולא מתוך פרץ רגשות.

האם אין הסיפור הדמיוני נראה כאילו נכתב היום באשר למלחמה בעזה? האם ראוי ללמוד משהו מסיפור בידיוני זה?

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

13 תגובות

  1. האנלוגיה אינה מדוייקת כי במקרה שלנו החישובים של מקבל ההחלטות והקואליציה התומכת בו נובעים מאינטרס אחר: איך שורדים ומשמרים את הכוח שבשלטון, ולא מה הכי נכון לעם ולמדינה.

      1. המקור הוא סיפור בדיוני. במקרה, זו דילמה כללית – לנקום בלחימה בחוטפים או קודם כול לשחרר את החטופים – מה המטרה הראשית של המבצע. אין כאן פוליטיקה – יש רגש מול הגיון

    1. האנלוגיה היא למצב בו יוצאים לחלץ חטופים חהשאלה היא האם לנקום או בעיקר לשחרר. אין כאן שיקולים פוליטיים. יש רגשות והגיון בריא

      1. הסיפור המקורי אמנם אנלוגי מבחינת הדילמה, אבל אינו אנלוגי מבחינת שיקולי המחליט.
        בסיפור המפקד המחליט שוקל מה הכי נכון. במציאות שלנו המחליט שוקל מה כדאי לו.

    1. זה סיפור בדיוני בלי כל קשר למציאות. עם זאת – הסיפור מציג בעייה מרכזית – מה היא מטרת המבצע – לשחרר חטופים או לנקום בחוטפים.

    1. סיפור בדיוני אך שאלה מהותית – מה מטרת הפעולה. לשחרר חטופים או לנקום בחוטפים. בשיחה – רגש מול הגיון

  2. בסיפור בדיוני אפשר כמובן לזקק הבעיה ולהציג שני מרכיבים מנוגדים בלבד. לתרגיל מחשבתי תאורטי כזה יש חשיבות, אך היא מתערפלת במהלך מערכה ארוכה ומורכבת, מציאות עכורה בה מעורבים גורמים רבים – החל מחיילי המילואים ומשפחותיהם דרך המפלגות בישראל ומצביעיהם וכלה בנשיא ארה"ב – בנוסף לראש ממשלתנו לאשתו ולבנו האגואיסטים והמושחתים…

  3. לקרן אהרונסון. הספר ממנו נלקח הקטע, הוא ספר דמיוני. כותבו וודאי לא התכון לתאר את המצב ברצועת עזה. בלי שום קשר, מתואר שם דיון בין ראש המשלחת שיצאה להציל ילדים חטופים לבין אשה שבקהל. כיוון שרובנו שקועים בדאגה לגורל החטופים ובקשר בין משימה זו והפעולה הצבאית, חשבתי שאין הראוי להציג דילמה דומה מספרות. לא לרמוז לסימילריות ולא להציע דרך דרך, כי אם רק לידע את האנשים החושבים.

  4. בסיפור דמיוני אין סוף אמתי ולכן אי אפשר לדעת באמת אם היתה טעות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן