האם, הבן והרוח

"הבטחה עם שחר" מאת רומן גארי
תמונת פרופיל של משה
ד"ר משה גרנות

הספר "הבטחה עם שחר" של רומן גארי, בתרגום ש"מ עוגן, יצא לאור בספריית הפועלים לפני כמה עשורים (ברשימה זו אתייחס למהדורה משנת 1987). שמו של הרומן האוטוביוגרפי מפורש בעמ' 21: "אהבת אם זו הבטחה עם שחר", שהחיים עצמם אינם מקיימים.

נינה, אימו של המחבר, הדובר ברומן בגוף ראשון, היא ליטאית-פולנייה-רוסייה פרנקופילית ללא תקנה: היא דוברת צרפתית רהוטה במבטא רוסי, שרה בהתלהבות את המארסייז, ולדברי בנה – רק היא ושארל דה-גול בטוחים בתפארתה של צרפת. המחבר מגחיך את אימו, כשהוא מתאר את הגדולה שהיא מייעדת לבנה: הוא יהיה סופר דגול כמו ויקטור הוגו, וירטואוז מוזיקלי כמו יהודי מנוחין, רקדן כמו ואצלב ניז'ינסקי, פיזיקאי כמו איינשטיין, זמר כמו שליאפין, מחזאי כמו איבסן. האם מצטערת ששמות גדולים כמו גיתה, שקספיר, דה-גול כבר תפוסים… פושקין ומוצארט לא נחשבים בעיניה כי מתו בצעירותם, והיא מתפלאה מדוע פושקין ומיצקביץ' לא כתבו בצרפתית? לבסוף, כשהבן נכשל שוב ושוב בהשגת הגדולה המיוחלת – היא מועידה לו קריירה דיפלומטית, כי לשם כך לא צריך כישורים…; באחד השלבים בחייו, רומן גארי אכן מתמנה לקונסול צרפת בלוס-אנג'לס.

האם עוסקת באינספור מלאכות: כובענית, תופרת, מוכרת פרוות ושיניים תותבות, מתווכת דירות, מנהלת מלון – כל זאת כדי לאפשר לבנה להגשים את חלומותיה. היא מממנת לו לימודי ריקוד, סיף, רכיבה על אופניים, ירי באקדח. היא דורשת ממנו לרכוש מידות של אביר צרפתי: לנשק ידי גברות, להעניק מתנות לנשים, לעולם לא לקחת מהן כסף. אביר צרפתי יילחם עד מוות על כבודה של אישה, בוודאי על כבודה של אימו. כדי להיות בטוחה שהבן יקיים צווים אלה, היא משביעה אותו בכנסייה, למרות היותה יהודייה. הבן רחוק מלמלא את משאלות אימו: הוא תלמיד בינוני, בקושי מצליח לעבור את בחינות הבגרות, בשיעורי שחייה הוא כמעט טובע, ואת לימודי המשפטים הוא מסיים בקושי. הבן מסיים את האקדמיה לטיס, אך כאשר הוא מתגייס לחיל האוויר הצרפתי הוא זוכה רק לדרגת טר"ש, וזאת בשל הישגיו נמוכים. אף על פי כן, אימו דורשת ממנו לטוס לברלין כדי להרוג את היטלר.

כאן צריך להזכיר שהאם מצליחה להגשים את חלומה הגדול, ואחרי מאמצים לא פשוטים, מאשרים לה להגר מוורשה לניס שבצרפת. לבן נודע שהאם התחתנה פעמיים, והתגרשה פעמיים, והאיש שהיה אביו, נשא אישה ונולדו לו ילדים, והוא וכל משפחתו, כמו רבים ממכריו, נספו בשואה. בספר מסופר על צייר שמבקש לשאתה לאישה, אך היא מסרבת.

מסתבר שגם באהבת נשים לגיבורנו לא ממש הייתה הצלחה: בגיל תשע הוא מתאהב בוולנטין, ילדה בת שמונה, אבל לה יש תנאים לפני שתסכים כי ינשק אותה, וכשהיא מספרת לו שמחזר אחר בשם יאנק אכל למענה את אוסף הבולים, הגיבור שלנו אוכל למענה אדמה, פרפרים, עכבר ונעל גומי וכו' – מעשים שמחייבים אשפוז בבית חולים. פעם הוא ברח מבית הספר כדי להתעלס עם מריאט, עוזרת הבית. האם מגלה את המעשה, מכה את מריאט ומגדפת אותה. מאוחר יותר כאשר ביקר בבתי בושת (שילם בחפצים שגנב מהבית ומכר), האם דווקא הייתה מרוצה כי הפך לגבר. בלימודי המשפטים בפריס הוא נהנה מחסדיה של נערת מעדנייה בשם אדל, שאף דרשה שיתחתן איתה, אך לבסוף נישאה לאחר, וילדה תשעה ילדים. יש לו מאהבת שוודית בשם בריג'יט, אלא שזאת בוגדת בו, והתירוץ שלה: ההוא כל כך דמה לך! היו לו עוד אהבות, כמו אילונה ההונגריה, נערה פולנייה שנישאה לבסוף לקצין מלגיון הזרים, נערה צרפתייה שנטשה אותו ונישאה לאדריכל. הוא מתחתן עם יפיפייה, אבל היא הייתה חולת צרעת, והוא נאלץ להיפרד ממנה.

מסתבר שללא ספק האם הדומיננטית הזאת של גיבורנו ניתבה בסופו של דבר את דרכו בחיים: סיפוריו מתחילים להתפרסם ולזכות אותו בתמלוגים. רומן שלו מתורגם לאנגלית, וזוכה לתהילה. הוא מצטיין כטייס, מגיע לדרגת סרן, וזוכה לעיטורים על גבורתו. הוא נקלע לאינספור תאונות מטוס, ונפגע בקרבות אוויר, נפצע לא אחת, אבל ניצל, והוא מאמין שמזל זה נובע מההכרח להגשים את חלומות אימו. אימו שהייתה סוכרתית, והזריקה לעצמה אינסולין, מתה כשבנה עדיין נלחם בקרבות אוויר, אבל לפני מותה היא מעבירה מכתבים לא מתוארכים לחברה בשווייץ, שאמורה לשלוח אותם לבן הנלחם, כך שעברו שלוש שנים עד שנודע לו על מות אימו.

אנו פוגשים בספר אודיסיאה שלמה של עריקת גיבורנו מצבא צרפת המובס על ידי הגרמנים, והמשתף עימם פעולה לאחר התבוסה. הוא נודד לצפון אפריקה, שט לגיברלטר, האונייה נפגעת על ידי האנגלים, והגיבור שלנו קופץ לים ושוחה עד שמצילים אותו. בסופו של דבר הוא מגיע לאנגליה, ומתגייס לחיל האוויר הנלחם בנאצים.

למרות האירועים הלא פשוטים המתוארים בספר זה, יש בו הומור טוב, וכפי שהמחבר מציין בצדק – ההומור הוא הכרזת עליונותו של האדם. כזכור ב"פאוסט" של גיתה, דוקטור פאוסט מוכר את נשמתו לשטן, ואילו רומן גארי בנימה של הומור טוען שהטרגדיה היא שאין מי שיקנה את הנשמה.

פעמים אחדות בספר מביע הגיבור רצון להתאבד. ואומנם, אשתו השנייה של רומן גארי, השחקנית האמריקאית ג'ין סיברג, התאבדה בשנת 1979, ורומן גארי עצמו התאבד ביריית אקדח בשנת 1980 בשיא הצלחתו כסופר גם בשמו (פרס גונקור על "שורשי שמיים"), וגם בשם העט שלו – אמיל אז'אר, שספרו "כל החיים לפניו" הופק כסרט שזכה באוסקר.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. אין אין אין כמו אהבת אם
    וזה חשוב באותה מידה לילדים אך גם לאם

  2. עם כל הכבוד לסופרים של פעם וליוצרים מארצות העולם, אני חושב שצריך לתת קצת עדיפות לכותבים מהארץ, ויצירות חדשות שלהם.

  3. לא מפתיע שמי שכותב בדרך זו ובכיוונים כאלה מצוי בקושי נפשי שאפילו מביא לפגיעה בעצמו

  4. אתם לא האתר היחיד שמפרסם ביקורת על סיפרות ושירה, אבל ממש אין הרבה כאלה. מצדיעה.

  5. אחד ה-ספרים הטובים שקראתי לפני אי אילו שנים. שווה קריאה. חד משמעית!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן