במלחמה מתגלים הבקיעים בחברה הישראלית

הקרב על המדינה מתקיים גם בפנים
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

נקלענו למערכה צודקת מול חמאס. ישראל אחרי ה-7 באוקטובר חשה את עוצמת ההשפלה והאיום הקיומי והלכה לקרב.

בעבר שום ממשלה לא יכלה לצאת למבצע קרקעי המלווה באבדות רבות כל כך. הציבור היה מוחה והפסקת אש הייתה מושגת. עתה העם מאוחד ומוכן לעכל קורבנות מרובים, כי מאורעות ה-7 באוקטובר מצריכים את השמדת הכוח הלוחם של חמאס והחזרת ישראל לעמדתה כגורם מרתיע במזרח התיכון.

במלחמה רווחות הסיסמאות "יחד ננצח", "אין הבדל בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילונים". אכן אין הבדל ביכולת הלחימה יחד וברצון הנחוש לנצח את חמאס. אך עבור חלקים בציבור הדתי-לאומי יש למערכה ערך נוסף. זו לא מלחמה רגילה, זו "מלחמת ישועה שמשרתת את התהליך הגאולי". לא לחינם יש מפקדים התוקעים בשופרות לסמל את המערכה כיהודית-דתית-אמונית.

אל לנו לאטום את אוזנינו ואת עינינו. החיילים שביזו את האסלאם במסגד בג'נין רואים בעצם קיומו של מסגד פגיעה בשאיפה הגדולה "ארץ ישראל כולה יהודית". חיילים אלו ומפקדיהם הם מהטובים בלוחמינו, ועל כך יש להוקירם. אבל דרכם תסכן אותנו בהמשך הדרך. עצם ההגנה של בן גביר על החיילים שחיללו מסגד מוסלמי – זוהי הוכחה שהם קוראים תגר על ערכיה של מדינת ישראל שהיו שרירים וקיימים עשרות בשנים.

הנשיא ביידן הציל את ישראל בשעותיה הקשות. הוא מבקש שבתום המלחמה ייחתם הסכם בין מדינות ערב הסוניות, לרבות מצרים וסעודיה, עם ארצות הברית, ישראל ורשות פלסטינית חדשה ומחוזקת, לדבריו. כבר היום, באמצעיתה של המלחמה בעזה, רוב העולם מתייצב נגדנו ורק הווטו האמריקני מציל אותנו מסנקציות קשות של חבר העמים.

איננו נלחמים מלחמת גאולה. לא ניישב את עזה ביהודים. אבל עצם ההכרזה על כך מהווה שבר בסולידריות הישראלית. האמירות הדתיות-לאומיות נתפסות היום ביתר קלות אחרי הפוגרום שהתרחש לנגד עינינו ב-7 באוקטובר, אבל באמירות אלו אין אמת. איש מאיתנו איננו נציגו של האל עלי אדמות. יש רק פרשנויות, כמו "הניצחון במלחמת ששת הימים הוא מעשה האל שהצביע על הצורך בתהליך גאולי". בראייה זו גם השואה נתפסת כאזהרה לעם על משוגותיו. יש המאמינים ויש הכופרים בפרשנותם של האחרים. במלחמה רואים את המאמץ הקולקטיבי, את ערכי החברות והרעות. מאחורי הכותל יש ויכוחים, ואלה יעידו לאן פניה של מדינת ישראל. פרשת יובל דורון קסטלמן העלתה מהאוב את פרשת אלאור אזריה, שהוכיחה את ממדי הקיטוב שקיים גם היום. גם לעת מלחמה לא ניתן להתעלם ממנו. המאבק על דיוקנה של ישראל חייב להתנהל. זה הקרב על המדינה שנוריש לילדינו ולנכדינו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

18 תגובות

  1. צודק עוזי ברעם בהערכה לפיה בעבר לא ניתן היה לצאת למבצע קרקעי שיש בו אבדות כה רבות. הזעזוע מהטבח שהתרחש ב 7.10 גובר על כל היסוס כולל המחיר בחיי אדם הצובט את הלב בכל יום. אישית קשה לי לעכל את הסיסמאות שהמכנה המשותף להן "אנחנו ננצח". עדיף לנצח ואז לנפנף בהישג. גם הביטוי "ארץ ישראל כולה יהודית" מתעלם מהדרוזים ומהערבים אזרחי ישראל בלי שמישהו בממשלה יציג את עמדתו. נוסף לכך, אף אחד לא עוסק בשאלה מה יהיה מעמדם של כשני מיליון פלסטינים המתגוררים ברשות הפלסטינית. עוזי צודק שזו לא מלחמת גאולה, זו מלחמה קיומית שיש בה שני לקחים עיקריים – האחד: הצורך לסלק מכאן את החמאס וגרורותיו. והאחר: לעשות שינויים מהותיים במבנה החברתי של המדינה.

  2. שכחת לציין את הפוגרום והרדיפות שהמתנחלים ובחוד החנית נוער הגבעות עושים בקהילות מוחלשות של פלסטינים בגדה, כחלק מטיהור השטח בדרך להקמת ממלכת יהודה בגדה.
    בטווח הארוך, האנשים האלה הם סכנה לעתיד המדינה יותר מהחמאס.
    הטיב לתאר סיטואציה של מדינה שמתפתחת ממצב כזה ישי שריד בספרו המצויין "השלישי".

    1. נו ברצינות…
      כמה נערים משועממים שזרקו כמה אבנים על פלסטינים באחת הגבעות…
      זה 'הפוגרום והרדיפות' בפלסטינים ?
      זה ' סכנה לעתיד המדינה יותר מהחמאס' ?
      כבר שכחתם את 07/10 ????

  3. אנשי הימין הקיצוני שהם חלק אינטגרלי של הממשלה פוגעים באחדות העם בסיסמאותיהם הקיצוניות ובהכרזותיהם המשיחיות בעיקר לאור העובדה שנתניהו לא מרסן ולא מגנה אותם. כרגע נראה כי הקיטוב, הפילוג והבקיעים בעם עוד יעמיקו ביום שאחרי כל עוד ה"נורמלים" בממשלה לא יסתייגו מההקצנה הדתית-לאומנית המרחפת באוויר.

  4. קראתי את מאמרך. בשל העובדה שאני חושב כמוך אני מאוד פסימי

    1. אני כמו כולם גאה בכל הישג ודואב על כל קרבן.אבל המוטו של חלקים בצה"ל מדאיגים.אנחנו לא לוחמים מלחמת קודש אנחנו לא מבקשים דסייע שמיא.איננו נלחמים בגויים אלא במוסלמים תאבי התפשטות שרוצים בחיסולנו כחלק מתכנית אב כוללת.
      הסמלים הדתיים שבאים מישיבות ההסדר ומאנשים שקרובים לבן גביר עטופים ביתר מוטיבציה "להכרית גויים" להכריז על מבצע בעזה כ"מלחמת ישועתנו".
      לדעתי הלך רוח זה יביא רק רעות לעתידנו אנו מוכרחים ליצור כל שביב של תקווה להגיע לברית עם מדינות ערביות עם פלשתינאים שמכירים במצב העכשווי וארה"ב לבינינו.לכן אני יודע מי הרעים ומי הטובים בהשקפותיהם אבל ההתמסרות להלחם עבור ישראל היא מקיפה את כולם

  5. הבקיעים גדלים כי הימין והדתיים מרגישים שהם הולכים לספוג מכה, והם כועסים על הסיכוי שיאבדו את השלטון, ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה, לא עושים חשבון

  6. ראיתי בתחילת המלחמה את האור שהוזן גם באמונה שכעת תהיה אחדות. שהרי בלעדיה אין לנו קיום. אני מתפכח וחש שהולך להיות יותר גרוע מאשר לפני המלחמה.

  7. והנה גם הקואליציה לזמן חלום עומדת להתפרק. חילוקי דעות מכוערים בתוך הקואליציה, וגם מול האופוזיציה

  8. כשהייתי בשירות עד לא מזמן, היתה אחווה והכלה בין חיילים מכל הקבוצות במדיה והכל היה חיובי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן