לאוקואון

לזכרו של יצחק רבין ז"ל
צילום של אבי
אבי גולדברג

מילים מאוחרות על יום השנה לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שחלף השנה בדממה מבוישת, עד להטחת הטענה המופרכת כי פועלו גרם ליותר נפגעים מאשר הכישלון של מי שמצא לנכון לטעון כך, בזמן שמלחמת עזה עדיין גובה קורבנות. אותו איש עומד בראש מדינה שחוותה את האסון הגדול בתולדותיה הקצרים, טרגדיה שהוא רוחץ את ידיו ממנה אף שהוא התאורטיקן והמיישם של ה"קונספציה" והמטיף לסילוקו של רבין מהשלטון.

כותרת המשנה של הספר "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן הוא "מטרויה ועד וייטנאם". כותרת זו ניתנה משום שהספר נכתב בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת ואינו סוקר אירועים מאז, כמו קריסת ברית המועצות או ההתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק.

טוכמן מתחילה את סיפור האיוולת ההיסטורית בעלילות טרויה, דברים מוכרים וידועים לכל בן תרבות. בני טרויה (איליום), הנמצאים במצור יווני ממושך זה תשע שנים, נופלים קורבן למעשה מרמה כשהם מתפתים להרוס את חומת עירם ולגלגל לתוכה סוס עץ ענק שקרביו מלאים בלוחמים יווניים. האיוולת שבהכנסת סוס העץ לעיר הבצורה שימשה כחומר ביד הדמיון לאין ספור משוררים, סופרים, ציירים ופסלים. המחדל שהביא לכיליונה של טרויה זכה לזיכרון עולם בעיקר בשל אזכורו על ידי וירגיליוס באיניאדה, שנכתבה כאלף שנה לאחר האירוע ההיסטורי, אם אכן אירע.

הכנסת סוס הפיתיון לתוך חומות טרויה לווה בלבטים ובאזהרות, במיוחד מפיו של לאוקואון, כהן במקדש אפולו, שהיה משוכנע כי מדובר במלכודת פתאים והטיל חניתו אל סוס העץ. הטרויאנים לא השתכנעו מהאזהרות והתפתו להכניס את סוס העץ לעירם המבוצרת. לא זו אף זו, לאוקואון נענש על ידי האלה אתנה, שתמכה בפולשים שבתוך סוס העץ. עונשו של לאוקואון המתריע בשער היה חנק בלפיתת מוות של שני נחשי ים, שהגיחו וחנקו אותו ואת בניו. לאחר מותם פרצו היוונים מבטן סוס העץ והחריבו את טרויה.

ברברה טוכמן טוענת כי הסיפור מלמד על פרדיגמה ל"תכונה אנושית טבועה, של התמכרות לנקוט מדיניות המנוגדת לאינטרס העצמי". מצעד האיוולת ראשיתו בכישלון מנהיגי טרויה לראות את המלכודת הניצבת בפניהם והתעלמות מאזהרות מפורשות. הספר ממשיך בסקירה של אירועים היסטוריים בולטים שבהם מנהיגים הלכו שולל אחרי מקסמי שווא, שבויים בחנופה ובאגו-מניה, וכך הביאו אסונות על עמים שלמים.

מדינת ישראל קמה בארץ ישראל כנגד כל הסיכויים. תפקידם של מנהיגי המדינה שבדרך ושל המדינה לאחר הקמתה היה והינו לשמור על הפלא הזה בתוך הים הערבי הסוער שמסביבו. ישראל הצליחה להתבסס ולהגיע להישגים, לא במעט בזכות ראייה פרגמטית בכך שיכולתה העצמית ומשאביה הקיומיים מוגבלים ועל כן התנהלותה הפוליטית צריכה להיות בהתאם.

עם זאת, לאחר הצלחת צה"ל במלחמת ששת הימים עלה גל של אמונה דתית משיחית, ותורגם למדיניות משיחית, מגלומניה חסרת שחר או מידה, בעוצמה שכבר נחוותה על ידי העם היהודי בעברו ההיסטורי והביאה לחורבן, הרס ואכזבה מרים, כמו בחורבן הבית השני או בתקופת שבתאי צבי, משיח השקר שהצליח להוליך שולל מאות אלפי יהודים.

כמו צונאמי המתחיל בעומק הים, כך הגל הזה שתחילתו בחדרי חדרים ועל גבעות חשופות בשומרון, מתודלק באמונה בדבר נצח ישראל, בכוחו של הגניוס היהודי ובעיקר בשרירי שמשון. מה שהיה נחלת מעטים הולך ושוטף את ההמונים ומדביק גם את ההנהגה הלאומית והפך לחלק ממנה. האמונה המדינית המשיחית בכוחו הבלתי מוגבל של צה"ל וביכולת של ה' צבאות לכונן בית מקדש על הר הבית ולשעבד ארבעה או חמישה מיליוני פלסטינים לנצח, הופכת לנחלת העם ומנהיגיו.

האמונה הדתית בכוח שהניע את יהושע בעת כיבוש כנען, אמונה המתודלקת על ידי ממסד דתי אינטרסנטי ועושי דברו והנתונים להשפעתו, נותנת רוח גבית לאיוולת המתקבעת לכדי אסון. הסוס הטרויאני שלנו הוא עזה והגדה המערבית. הניסיון להכילם במסגרת מדינית אחת עם מדינת ישראל, בין כשטחי פרוטקטוראט או במסגרת של מדינה אחת, היא איוולת שסופה טרגדיה טרויאנית.

לאוקואון שלנו, כמו זה שבסיפור טרויה, נרצח.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. אבי אבות הטומאה אצלנו הוא מי שרתם את המיעוט המשיחי לעגלתו. מחצית הקואליציה אינה ציונית, כולל חלק מהמפלגה המתקראת ציונות דתית. מי שחולם להשליט מדינת הלכה אינו ציוני, כי הציונות היתה תנועה חילונית לאומית מסורתית, לא דתית.
    לגבי הקונצפציה: נתניהו שידע הכל ואף הצהיר זאת, היה במירוץ זמן עם החמאס. לדעתי נתניהו הימר שלפני שהחמאס יתקוף הוא עצמו יצליח לנכס לעצמו את הישג הנורמליזציה עם סעודיה, אולי לזכות בפרס נובל, ואז אישית הוא מנצח. אבל נתניהו הפסיד במירוץ. החמאס פרץ ראשון כי גם הם הבינו שהנורמליזציה עם סעודיה מעיפה אותם הצידה, ואין להם זמן. זה היה יותר חשוב מהתיאום עם איראן וחיזבאללה. בקיצור, ביבי הימר על חשבוננו לטובתו והפסיד, ועכשיו הוא ואנשיו מנסים להטיל את האשמה על הצבא וה"סמול" וכ', כדי שהעם ישלם ולא הם.

  2. כל מילה בסלע.
    ביבי איש מושחת שבמו ידיו הביא את מדינת ישראל אל סף התהום. שיסע והסית את העם, פגע בכלכלה, פגע בשלטון החוק, פגע קשות בבטחון התושבים ובצבא. מעולם לא היה בישראל אדם או ליתר דיוק משפחה שפגעה כך במדינה.

  3. אחרי כל הכתבה הארוכה, מסכימה במאה אחוז עם משפט הסיום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן