וגוגול גם

על "הכפיל" מאת פיודור דוסטוייבסקי
צילום של משה
ד"ר משה גרנות

גיבור רומן "הכפיל" הוא יאקוב פטרוביץ' גוליאדקין, יועץ טיטולארי במשרד ממשלתי בעיר פטרבורג. רווק, גר בדירת חדר, מאחורי מחיצה שוכן השרת שלו פטרושקה. לפני לכתו למשרד מונה גוליאדקין 750 רובלים, ולאורך הסיפור הוא מפזר אותם על מרכבות שמחכות לו במשך ערבים שלמים, על מסעדות, על קניות במרכז המסחרי וכד'. בראש המשרד הממשלתי הנ"ל שולט "הוד מעלתו", כנראה השר, ולצידו אנדרי פיליפוביץ', מנהל מדור, וולדימיר סימיונוביץ', אחיינו, שהועלה בדרגה. פקיד נוסף הוא מנהל המדור אנטון אנטונוביץ' סטוצ'קין. לאורך הסיפור מרומזים עניינים לא כשרים שהיו לו עם טבחית גרמנייה בשם קרולינה איוואנובנה ועם קלרה אולסופייבנה, בתו של הנגיד אולסופיי איוונוביץ' ברידייב, שדרגתו יועץ מדיני. לאורך כל הרומן לא מוזכר אפילו רסיס של ליבידו מצד גוליאדקין, אדרבה, לדעתו, האישה צריכה לציית לבעל כשהוא אדיש לחלוטין כלפיה בכל הנוגע לאהבה – ימיו של ז'אן ז'אק רוסו – חלפו ואינם!

גוליאדקין, שמח וטוב לב, מוזמן לארוחת צהריים חגיגית בביתו של הנגיד אולסופיי לכבוד יום ההולדת של קלרה. בכניסה לבית המארח השרת מודיע לו שקיבל הנחיה מבעל הבית לא להכניסו לארוחה ולאירוע. גוליאדקין המום! הוא מסתתר במסדרון ולאחר כשלוש שעות הוא מתפרץ לבית, דורך על אנשים, מבקש לברך את קלרה, אבל הוא מתגמגם, ועיניו כלות כשהיא רוקדת עם ולדימיר. בסופו של דבר, הוא מגורש, ובדרך הארוכה לביתו הוא פוגש שלוש פעמים בזר, שמסתבר לו שהוא הכפיל שלו. זה נכנס לדירתו, ופטרושקה מקבל אותו כאילו זה גוליאדקין עצמו. לכפיל קוראים בדיוק בשמו של גוליאדקין והוא יושב במשרד על כיסאו של פקיד שנפטר. גוליאדקין מזמין את הכפיל לביתו, מציע לו אוכל, אלכוהול ומקום לינה, ואפילו מציע לו להשתכן אצלו בקביעות. למחרת הכפיל נעלם, ובמשרד הוא מפנה כלפי גוליאדקין "האמיתי" יחס אדיש, ואפילו טינה. הוא נגעל מלחיצת היד של גוליאדקין ומנגב את ידו בסלידה במטפחת. מסתבר שהכפיל מקורב להוד מעלתו, ויוצא בשמו למטלות סודיות.

בהמשך מסופר על מסכת של התעללויות של הכפיל כלפי גוליאדקין. סיפור הכפיל מוביל את הגיבור לאבסורד כאשר הוא דורש מפטרושקה השרת להביא מכתב עבור הכפיל (ששמו כשם גוליאדקין), ולהיוודע מהי כתובתו. הוא מקבל מכתב שבו הוא מואשם שהסתבך עם הגרמנייה קרולינה איוואנובנה.

גלויאדקין עושה מאמצים להתקבל אצל הוד מעלתו, או לפחות אצל אנטון אנטונוביץ', כדי לתנות את צרתו בעניין הכפיל, אך הוא תמיד מתגמגם ומדבר לא לעניין. מעניין שקלרה אולסופייבנה כותבת לו מכתב, שבו היא מתלוננת שמשיאים אותה בניגוד לרצונה וכי היא מוכנה לברוח עם גוליאדקין. למכתב גוליאדקין איננו משיב, אבל הוא מבין שחטיפת נערה מבית הוריה הוא פשע.

יש רמזים שגוליאדקין מפוטר ממשרתו. בסוף הרומן מכניסים את גוליאדקין לבית הוד מעלתו, אבל כשהוא משווע לעזרה, מגרשים אותו. הוא מגיע שוב לביתו של הנגיד אולסופיי, מתחבא מאחורי ערימת עצי הסקה, ודווקא הכפיל פונה אליו בבקשה שייכנס, כי כולם רוצים את טובתו. לבסוף נכנס רופאו של גוליאדקין, והוא מובל אל כרכרה, שבה מבטיחים לו להביא אותו לדירה ממשלתית. גוליאדקין צועק כאשר הוא מבין את מצבו (נרמז שהוא מובל לבית משוגעים).

לאורך כל הסיפור חשתי שיש כאן רמזים לעולם האבסורדי של גוגול, ובאמת ב"אחרית דבר" מזכיר פרופ' עמינדב דיקמן שכאשר קראו את הרומאן נקרסוב, בילינסקי וטורגנייב, הם הצביעו על כך שיש בו "התכתבות" עם "החוטם" ו"האדרת" של גוגול. המבקר ויסריון בילינסקי הציע לדוסטוייבסקי לקצר את הרומאן, והנוסח שבידינו הוא אמנם הנוסח המקוצר, ואולי משום כך נראה לי מבולגן מאוד. מסתבר שדוסטוייבסקי עצמו חש ש"הכפיל" הוא כישלון, אבל חשב שיש בו הגיגים שראויים לתשומת לב.

כמו רבים מגדולי הסופרים גם דוסטוייבסקי היה שונא ישראל. הוא חיבר דרמה בשם "יענקל היהודון", וברומאן שלנו אחד הגיבורים, ששמו איוואן סמיונוביץ', מוזכר כמלווה בריבית כמו הז'ידים.

אני מניח שהקוראים מבינים מה דעתי על רומאן זה.

"הכפיל" מאת פיודור דוסטוייבסקי, תרגום: דינה מרקון. עם עובד 2008, 246 עמ'

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. בנושא אקטואלי. מעניין אם וכיצד תבוא המלחמה הנוכחית לידי ביטוי ביצירות של הספרות הטובה.

  2. אני אישית מעדיפה סקירות על יצירות עכשיוויות על פני יצירות מההיסטוריה

  3. פלוני (חתם ב-3 סימני שאלה) שואל למה לתרגם יצירות של שונאי ישראל. שאלה טובה, אבל קשה להתעלם מכך שדוסטייבסקי הוא גאון הספרות הרוסית והעולמית, כמו אנטישמים מפורסמים אחרים – שקספיר, דיקנס ורבים אחרים. שנאת ישראל היא מחלה נוראה שאפילו גאוני עולם לא נפטרו ממנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן