אֲבִיגַיִל וג'וֹ

שיר עם רקע של חרבות ברזל
תמונה של יעקב
יעקב ברזילי

מֵאָז נֶחְשְׂפָה בְּרִית הֲגָנָה הֲדָדִית

בֵּין אֲבִיגַיִל לג'וֹ בַּיְידֶן

צְרִיכַת נְיָר הַטּוּאָלֵט

הִכְפִּילָה אֶת עַצְמָהּ בְּחָמָס

נָפַל הַפּוּר

גוּיְסוּ אִישֵׁי מוֹדִיעִין מֻבְחָרִים

הֻטַּל עַל יְחִידַת קוֹמַנְדּוֹ

לַחֲטֹף אֶת אֲבִיגַיִל

בַּחֲקִירָה קְשׁוּחָה נִשְׁבְּרָה וְהוֹדְתָה:

עִדָּן הַחִתּוּלִים מֵאֲחוֹרֶיהָ

מוֹצְצִים מִחוּץ לִתְחוּם

לוֹבֶשֶׁת מַדֵי קְרָב בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ

מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּהּ עִם בַּיְידֶן

הֲדוּקָה מֵאִי פַּעַם

לֹא מִכְּבָר ג'וֹ הִפְתִּיעַ אוֹתָהּ

שָׁלַח בֻּבַּת בָּרְבִּי לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ

חָמָס נֶאֱלָץ לְשַׁחְרְרָה

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

      1. אבל אני מבכים איתו. כתיבה מעניינת ותובנות מדהימות. בתנאי שהבנת

    1. נ. נכבדי, אביגיל היא הילדה החטופה שהרעידה את לבו של הנשיא ביידן.

  1. *'שְׁחוֹר'! – לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!*

    לֹא יְסַיְּעוּ תַּרְגִּילֵי הַסִּיבּוּב,
    וְלֹא אוֹצַר מִלּוֹתֵיךָ הַנָּבוּב,
    שֶׁלְּהַצָּלַתְךָ בָּהֶן הִנְךָ מִשְׁתַּמֵּשׁ,
    כִּי זֶה לֹא יִתְרַחֵשׁ וְלֹא יִתְמַמֵּשׁ!

    זֶה קָרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ
    לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    כְּשֶׁשָּׁמַע "לֵךְ לֶךָ!" אַבְרָהָם,
    הוּא יָדַע שֶׁנִּבְחַר לְהוֹלִיד עַם,
    שֶׁיִּבָּרֵא וְיָבִיא אֶת הָאוֹר,
    וְאַתָּה, זָרַעְתָּ אֶת כֹּל הַשְּׁחוֹר.

    זֶה קָרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ,
    לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    לֵךְ! עַל הַחַיִּים שֶׁקָּטַעְתָּ,
    לֵךְ! עַל עוֹלָמוֹת שֶׁחֵרַבְתָּ,
    וְעַל כָּל הָרַע שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה,
    כִּי בָּזֶה אַתָּה מְנֻסֶּה.

    זֶה קָרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ,
    לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    לַמִּלָּה "לְקַוּוֹת"
    יֶשְׁנָן מִלִּים תּוֹאֲמוֹת,
    לְהִתְפַּלֵּל, לְיַחֵל, לִצַפּוֹת,
    ועכשיו לַחֲטוּפִים וְלַחֲטוּפוֹת.

    זֶה קָרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ,
    לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    לַנִּרְצָחִים וְלַנִּרְצָחוֹת
    נִתְגַּעְגֵּעַ, נִשָּׂא תְּפִלּוֹת,
    שֶבְּגַן-הָעֵדֶן תִּמָּצֵא מְנוּחָתָם,
    וּבִּצְרוֹר הַחַיִּים תִּיצָרַרְנָה נִשְׁמָתָם.

    זֶה קָרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ,
    לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    עוֹלְלִים רַבִּים שּבְּשִׁמְךָ נִקְרָאוּ,
    כִּי רָצוּ הוִרֵיהֶם שיהיו
    הַ-"…יָהוּ",
    אַךְ תְּהִילָּתך נִמְחֲתָה בָּאָסוֹן הַנּוֹרָא
    שֶׁאֵרַע בְּתַשפַּ"ד, בְּשִׂמְחַת-הַתּוֹרָה.

    זֶה קָרָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ,
    לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    לְדִירְאוֹן-עוֹלָם שִׁמְךָ יִיזָּכֵר,
    בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלְּךָ הָפַכְתָּ לעוֹכֵר.

    אָז קַח אַחְרָיוּת ולֵךְ!
    'שְׁחוֹר'! – לֵךְ כְּבָר, לֵךְ!

    1. הטוקבק שהבאת בשיר הוא מעניין, אבל לא ממש מהווה תגובה לשיר שפורסם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן