אויבי שלום אמת

תגובה למאמרו של חגי אלעד, לשעבר מנכ"ל בצלם
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

במאמר שפורסם בעיתון "הארץ" (8.12.2023), קונן חגי אלעד, לשעבר מנכ"ל בצלם, על הפליטות הפלסטינית וטען שמה שעושים הפלסטינים מאז 1947 אינו טרור, אלא מלחמה או התנגדות ל"כיבוש הקולוניאלי". מכאן ניתן, לדבריו, להסיק שכל מעשי הרצח של אזרחים יהודים שבוצעו על ידי הפלסטינים במאה השנים האחרונות – הוא אקט מלחמתי לגיטימי. לדעתי, זו גישה מעוותת היסטורית ומוסרית בכל קנה מידה אינטלקטואלי.

קריאת מאמרו של חגי אלעד כמוה כצפייה בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם המגנה את ישראל, ומטילה עליה את האשמה לכל העוולות שמתרחשות במזרח התיכון. ליבו של חגי אלעד דואב על הפליטות הפלסטינית תוך התעלמות מהעובדה שזוהי תוצאה ישירה של שתי מלחמות השמד שאויבינו יזמו לחיסולה של מדינת ישראל. יתרה מזו, הם אלה שכלאו את הפליטים במחנות למשמרת נגד ישראל. זהו מעשה שאינו קורה בעידן הנוכחי בעולם; מיליוני פליטים מצאו בסופו של דבר את מקומם. גם ישראל אימצה 700 אלף פליטים יהודים ממדינות ערב. לכן האחריות לפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים, נתונה אך ורק בידי ההנהגה שלהם, ובמכוון.

אין חולק על כך שהסטטוס-קוו אינו רצוי, לכן, ישראל הצהירה מייד לאחר מלחמת 67' שהשטחים שבמחלוקת נתונים למשא ומתן על שלום אמת. כל הניסיונות לאפשר מדינה עצמאית לפלסטינים נדחו –החל בקמפ דויד 2000, המשך במתווה קלינטון, וכלה בהצעתו של אולמרט. זו האחרונה הייתה על גבול סיכון ביטחוני ברור לישראל, ואילו הסכימו הפלסטינים, היה הסכם זה מחשק כל ממשלה שהייתה באה אחריו.

אולם הפלסטינים, כאמור, דחו כל הצעה. למעשה, המאבק שלהם אינו על שרטוט גבול כזה או אחר, אלא על מימוש דוקטרינת הג'יהאד האסלאמי, שחגי אלעד מתעלם מקיומה אף שהפלסטינים מצהירים בכל עת ובכל מקום: "מהנהר ועד לים", והצהרה זו היא שעומדת בבסיס תפיסתם של כל ארגוני הטרור, כן טרור!

ואף על פי כן, מנכ"ל בצלם לשעבר דבק בעמדותיו. לא דבריה של ציפי ליבני בעבר על כך שחרף כל מאמציה, אין עם מי לדבר; וחמור הרבה יותר, גם לא טבח שבעה באוקטובר – אין בהם די כדי לשכנע את חגי אלעד שהפלסטינים עצמם הם אויבי שלום אמת, שכן אף מנהיג פלסטיני לא יעז להירשם בדפי ההיסטוריה כמי שהסכים למסד מדינה עצמאית מפורזת במשא ומתן ולא בדם!

 הערה: עיתון "הארץ" נמנע מלפרסם את תגובתי למאמרו של חגי אלעד.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

40 תגובות

  1. כל כך הרבה פעמים הערתי לגדעון על הטענה שהפלסטינים מחמיצים את כל ההזדמנויות לשלום וישראל לא (רק להזכיר את גולדה וסעדת, שיכלה למנוע את מלחמת יום כיפור), כך שאני לא רואה טעם לחזור לדיון הזה. החד צדדיות גם לא נכונה וגם לא מועילה למטרתנו. אף צד אינו נקי.

    1. נח- כמובן ולא אחר, חוזר על הטענה המטעה באופן מכוון כאילו "גולדה החמיצה הסכם השלום עם מצרים" שיכול היה למנוע את מלחמת כיפור 73. למען אלו הדבקים בהטעיה פוליטית זו – אציג את העובדות כהווייתם.
      קיסינג'ר (כמזכיר המדינה) וסאדאת (נשיא מצרים אחרי נאצר) זיהו אינטרסים משותפים: ארה"ב שואפת לשוב לעמדת השפעה במזרח התיכון עי הרחקת ברה"מ, וסאדאת רוצה לפתוח במערכה צבאית להשיב את השטחים שישראל כבשה במלחמת 67 . התכנית שהתגבשה בין השניים הייתה שמצרים תשיב תחילה את הכבוד שאיבדה באמצעות פעולה צבאית אף אם סמלית של פלישה לסיני, באופן שיאפשר למצרים לנהל משא ומתן על שלום עם ישראל מעמדה שווה של מנצחת בכוח.
      קיסינג'ר כמתווך העביר את המסרים לגולדה שהסכימה לתכנית באופן עקרוני אף שהיו לה הסתייגויות מדרישות הפינוי המוחלט מסיני שדרש סאדאת, ובקשה שלא לפרסם את תכנית המשא ומתן רק לאחר הבחירות המתוכננות בישראל באוקטובר. סאדאת עודכן בכך, אך החליט לממש את ההתקפה בזמן המתאים לו- יום כיפור.
      יש לזכור כי מבחינתו של סאדאת המלחמה היא בלתי נמנעת שכן רק עי השבת הכבוד הערבי הפגוע בניצחון צבאי, יוכל להתגבר על "שלושת הלאווים" של ועידת חרטום. גולדה הייתה מוכנה לאפשר את המתקפה המשולבת מצרית/סורית שהותנתה עי קיסינג'ר בכך שישראל לא תירה את הכדור הראשון ולא תגייס את כוחות המילואים (כפי מלחמת 67), אחרת ארה"ב לא תוכל לתמוך בישראל בזירה הבין-לאומית וגם תתקשה לסייע צבאית. גולדה נועצה עם שר הביטחון משה דיין שהבטיח לה שבכול מקרה של פלישה צהל מסוגל בקלות לנפנף כול פולש אל מעבר לגבול, דיין גם הינחה את הרמטכ"ל בהתאם, חרף מאמציו של דדו לאפשר גיוס כללי והתקפת מנע אווירית בשבת לפנה"צ.
      לכן, ברמת המטכ"ל (הייתי שם) וראשות הממשלה, לא הייתה כול הפתעה לגבי התקיפה. הפתעה שכן הייתה לגולדה היא מאי מוכנות צהל למלחמה ולנזק הכבד, ולכן ביקשה נפשה למות. כמתוכנן- סאדאת הכריז על ניצחון, בא כגיבור לכנסת ישראל (1977), והסכם השלום נחתם ב- 1979.
      לסיכום: גולדה כן הייתה מוכנה למשא ומתן לשלום – בתנאים ובזמן שלה. לא כול זה ניתן היה לפרסם כפי שמראש הגבילו את טווח החקירה של וועדת אגרנט, שפטרה את הדרג המדיני מכול אחריות והטילה את האשמה כולה על הצבא. אני מקווה שהפעם תחדל קבוצה פוליטית מאד מסוימת מלהאשים לשווא את גולדה כאחראית אישית לתוצאות הקשות של כיפור 73 . נ.ב- אין זה דומה כלל לאירועי כיפור 23.

      1. זו גירסה אחת. קראתי גם גירסאות שונות מאמריקאים שהיו מעורבים. האם קיסינג'ר אישר את הגירסה הזו?

        1. נח
          כול הטיעון שלי נסמך על מסמכים שמשרד החוץ האמריקני שיחרר בתום יובל למלחמה, שהוצגו לפני. אבל כרגיל- לא ניתן לעובדות לקלקל את התזה שהיהודים הם האשמים בכול הזוועות במזרח התיכון. אולי כי "מדינת ישראל היא עלבון שקשה למוסלמים לשאת" כפי שכתב לאחרונה הסופר אלי עמיר, פליט בן
          4 מעירק. ששרד את טבח פראהוד 1 יוני 1941

          1. מעניין. החשיפה היתה לפני 6 שנים.את הטענה שגולדה מנעה משא ומתן קראתי מפי אמריקאים מעורבים אחרי שהסרט גולדה יצא לאקרנים. רשומון.

          2. אגב, אני רחוק מלטעון שהאשמה עלינו והם נקיים. אני רק לא חד צדדי כמוך וכמו אביבה, שכל הרוע והטעויות הן בצד השני ואני גם לומד מהתנתקות חד צדדית כמו של שרון וגם של ברק בצפון , שהן רק מחזקות את הצד האלים שטוען שרק בכוח פשר להתגבר עלינו. משא ומתן לשלום הוא הכרחי.

            1. נח-
              ראשית- יש לי ביקורת קשה על מעשינו כאשר נדרש (תקרא בהמשך) , אך לא באופן אוטומטי כמו אחרים מסוימים.
              שנית- הדוגמאות שהבאת על התנתקות חד- צדדית "כמעשה שגוי "הם דוגמא לניתוח המוטה של המציאות ואסביר. לגבי רצועת עזה- המכיר את תפיסת העולם של החמאס והאחים המוסלמים צריך כבר לדעת שמי שנחוש לממש את דוקטרינת הג'יהאד אינו מדבר על שלום אמת אלא במקרה הטוב על הודנה בסגנון הסכם חודייבה שנאמר באופן הכי גלוי למי שמאזין להם. ואם 7 אוקטובר לא הוכיח לך זאת- אז חבל על הזמן.
              אילו לאחר ההתנתקות מעזה היו מגיבים מידית על כול ירי כפי שהובטח (וילנאי + חיים רמון) לא היינו מדרדרים לאוקטובר. אם לא הגבתה לאלימות שלהם כפי הצהרתך- ואימצת את מדיניות ההכלה ההרסנית /אווילית – רק שחקתה את אלמנט ההרתעה, ובכך הזמנתה עליך יותר אלימות- בדיוק הפוך מתפיסת עולמך. מילא שאינך מבין את תרבות האויב- אתה גם מתנכר למציאות התופחת על פנינו ללא רחם.
              לגבי הנסיגה מלבנון "ללא משא ומתן"- עם מי ? ערפאת? החיזבאללה? אירן? התקבלה החלטה 1701, מישהו בצד השני מימש אותה? ברגע שהבינו שישראל מאמצת את מדיניות ההכלה- שאינה אלימה- הם הפרו כול הסכם גם אם חתמו עליו. הטעות שלנו לא הייתה מעצם הנסיגה, אלא מהאופן בו התבצעה המנוסה החפוזה והפקרת בני הברית שלנו. מכאן הם למדו ש"היהוד בורח" מפני מיליציה קטנה- זה מה שהביא עלינו את אלימות הטרור האינטיפדה וחיזבללה היושב על הגדר היום, כי לא ידענו שאסור להתיר להם אף הפרה של ריבונות ישראל . וכאשר במקום לפרק את האהלים עוד

      2. הייתי מצפה מגדעון שניר שיהיה פחות נחרץ כאשר בתגובתו לנח שמיר הוא כותב שהטענה כי "גולדה החמיצה הסכם שלום עם מצרים" היא מטעה באופן מכוון ונובעת משיקולים פוליטיים. במקום זאת צריך היה שניר לטעון שקיימים חילוקי דעות בין חוקרים והיסטוריונים באשר למחדל המדיני שקדם למלחמת יום הכיפורים. הרי חוקרים לא מעטים, שבדומה לשניר מתבססים על מסמכי ארכיון שנחשפו, סבורים שהיה גם היה מחדל מדיני, ולולא סירובה של גולדה לוותר על הפנטזיה לסיפוח שליש מחצי האי סיני, אפשר היה למנוע את מלחמת יום כיפור ולהגיע לשלום עם מצרים מבעוד מועד. הם טוענים שבמסגרת היוזמה של קיסינג'ר (שהנשיא ניקסון תמך בה), הוא ביקש שגולדה תגיד לו, ולו בלבד, שבמשא ומתן היא תוותר על דרישתה לסיפוח משמעותי בסיני. היענות לבקשה זו היתה מאפשרת התקדמות במשא ומתן, אך גולדה סירבה לכך.
        שניר נמנה על חסידי תאוריית הקונספירציה שלפיה המלחמה היתה פרי של שיתוף פעולה משולש אמריקאי-מצרי-ישראלי שנועד לקדם בעתיד את הנסיגה של ישראל מסיני ואת הסכם השלום. תאוריה זו מקובלת על מיעוט חוקרי המלחמה.

        1. יצחק- ראשית הערכה לתגובתך הלגיטימית הראויה לדיון.
          נתחיל בכך שתשובתי מראש הייתה קצרה במסגרת תגובה לתגובה. ולכן ציפיותיך לתשובה מפורטת יותר או דיון בנושא שהשתרבב לא ביוזמתי – ראוי להתקיים בהזדמנות אחרת. ולגופו של עניין.
          אכן, יש דעות שונות לגבי חלקה של גולדה במחדל המדיני החמור (אולי יותר מ כיפור 23) כפי שיש ויכוח האם הייתה הפתעה כיפור 73 אם לאו. במקרה הזה העדות האישית שלי שלא הייתה הפתעה, אף שהיא במיעוט – עדיין היא עובדה שלא ניתן לערער עליה !! כך שעליך להישמר מקביעת עמדות רק על בסיס רוב לעומת מיעוט במה שנוגע לנכונות אירועים היסטוריים.
          איני מבין מדוע אתה חולק על זכותה אם לא חובתה של ראש ממשלת ישראל לשקול להביע הסתייגות מתנאיו של הצד השני בשלב הטרום מו"מ, בו כל צד מציג את נתוני הפתיחה שלו עד שמתכנסים למשהו שניתן לדון עליו. להזכיר- הייתה זו מצרים של נאצר שהכריזה מלחמה – בפעם השנייה- על ישראל, ועדיין תובעת להשיב לה את אשר הפסידה ביושר. לדרוש מגולדה לקבל על הסף את תנאי סאדאת עוד לפני המשא ומתן- ובכך להצדיק את המלחמה ולהאשים אותה במחדל- היא בלתי סבירה לחלוטין .זה כמו שתגיד שממשלת ישראל אשמה במחדל כיפור 23 רק מישום שסירבה לקבל/ להיענות על הסף לדרישות החמאס לשלום (מהנהר ועד לים).
          לסיכום- גולדה לא סירבה למשא ומתן לשלום עם מצרים, זכותה/ חובתה לאמר לקיסינג'ר ולסאדאת שיש לה עמדת פתיחה שונה, וגם זכותה לאמר שהמו"מ רצוי שיתקיים לאחר הבחירות הדמוקרטיות בישראל שמא תבחר בכלל ממשלה אחרת- כול זה לגיטימי! ובטח לא סיבה לפתוח במלחמה. יתר על כן- ניתן להאשים את גולדה על כך שלמרות שידעה את כוונות המלחמה של סאדאת, יכלה לדחות את דרישת קיסינג'ר, ולאפשר התקפת מנע שהייתה עוצרת את המלחמה באיבה. משלא עשתה כך- פה היא כשלה!! אבל לא מישום שכביכול סירבה למשא ומתן שזו השמצה חסרת בסיס!! שעל כך נסוב כול הוויכוח כאן.
          ולסיום- ממליץ להצמד לעובדות ולא לשמועות על "תיאוריות קונספירטיביות" שאין לי חלק בהם.

  2. כל מלה אמת. העם היהודי לדורותיו סבל רדיפות, התנכלויות והשמצות מסוגים שונים. כתוצאה מכך אנשים חלשים ועלובי נפש פיתחו שנאה עצמית וסינדרום שטוקהולם ובמסווה אידיאולוגי / דתי / ערכי זה או אחר יצאו נגד עמם ורקדו "מה יפית" מול אוייביהם.
    כל אדם ישר והגון בין יהודי או לא, היודע את ההסטוריה ואת העובדות – ידע להבחין בין הטובים והרעים בסיפור היהודים והערבים. 22 מדינות ערביות טוטאליטאריות שלא תרמו דבר לאנושות למעט צרות, מול מדינה קטנטונת שקמה מאפר קרבנותיה ותרמה כה הרבה. צבא המסכן את חייליו כדי לא לפגוע בחפים מפשע, לעומת טרוריסטים רצחניים המשתמשים במצח נחושה בתעמולת שקר היודעת רק להתמסכן ולדרוש סיוע שמנהיגיהם המושחתים משתמשים בו לרעה. זו האמת ההסטורית, אבל כה נוח ומן הסתם משתלם ליהודים מסוג מסויים להתחנף לשונאי עמם תוך התהדרות בעמדות "אנושיות".

    1. אביבה, הכל שחור ולבן וכמה נוח להיות צדיק בצד הלבן.
      שום חשבון נפש? שום ביקורת עצמית וקצת מחשבה על תרומה שלילית שלנו?

      1. קודם כל יש מספיק שונאי ישראל שעושים זאת. שנית, כשמדובר בקיום ובהישרדות למה לסייע להם? חשבון נפש זה לוקסוס של מצב בטחוני וכלכלי יציב. אנחנו לא שם עכשיו, ושכל ישר בסיסי אומר שזה לא הזמן להסכים עם האוייב נגדנו. את היישורים המוסריים / צודקים נעשה בינינו לבין עצמנו אחרי שנתייצב, ואולי גם אחרי שנשווה את עצמנו לעמים ומדינות אחרים, אלא אם לדעתך עלינו להתאבד על הצדק והמוסר כי אנחנו עם נבחר?

        1. יש לך טעות בסיסית במחשבה שחשבון נפש צריך לעשות רק אחרי המלחמה, שלפי האינטרס של נתניהו היא תמשיך לאינסוף.
          חשבון נפש לא מזיק אלא תוקם לדרך פעולה נכונה יותר בדרך אל הפתרון.
          כשני סומים נאבקים, כשכל אחד לא רואה ולא יקשיב לשני, תוצאה טובה לא תגיע.

        2. אביבה, מציע לך לקרוא את המאמר של מרדכי גילת בהארץ 30.12.23

          1. תלוי איזה חשבון!
            בוודאי שזה הזמן לעשות חשבון תיקונים פנימי. איך הגענו לתהום, ובהנהגת מי…
            אבל זה לא הזמן לחשבון של "אשמנו בגדנו" מוסרי כלפי האוייב, שהוא משתמש בו בציניות ובעורמה השיקרית שלו.

            1. גם על חלקנו באסון ההומניטרי בעזה. אולי זה ישפיע על התנהגותנו. האטימות לסבל הנורא של אחרים מדהימה בעיני.
              עכשיו אני מבין יותר איך היתה התכנות לשואה ולג'נוסייד. "הם הביאו את זה על עצמם"…
              גם הנשים והילדים.

              1. לקרוא ולא להאמין, במיוחד איזכור השואה. הרי היהודים לא תקפו את גרמניה, הם נטבחו בשל היותם יהודים על פי תורת הגזע. ברור לכול בר דעת (מודגש) שלישראל אין כול עניין לפגוע בלא מעורבים ולכן התריעו, התקשרו טלפונית, פיזרו כרוזים, פתחו מסדרונות יציאה בטוחים, מספקים סיוע הומניטארי, בתי חולים ומזון תרופות ודלק, אף שבכך חמאס מתחזק, ואבדותינו הולכים ומתרבים! בעוד שרובה המוחלט של האוכלוסייה הנחשבת "לא מעורבים" תומכת ומסייעת בנפש חפצה בטבח היהודים ושאר מעשי הזוועה של החמאס. ורק החמאס ממשיך להשתמש באזרחיו מגן אנושי ואף יורים באלו המנסים לנוס מאזורי הקרבות, כי מבחינת החמאס ככול שירבו הרוגיו והרס בתיו- כך יזכה לאהדת העולם. בכך שיש בקרבנו הלוקחים על עצמם את האשמה למצבם של אזרחי עזה – משחק לידי החמאס המבקש לקעקע קרע בעמנו- כאמצעי לחץ על הממשלה לחדול מההתקפה על הרצועה, ואבוי אם חלילה יצליחו לרפות את ידי הלוחמים. בלתי נתפס!

                1. גדעון, אני לא משווה לשואה בשם אספקט מעבר לחוסר הרחמים על עשרות אלפי הרוגים לא מעורבים כי"הם הביאו את זה על עצמם". אני מניח שהאנטישמים הגרמנים, שגדלו על הפרוטוקולים של זקני ציון והאמינו שדם ילד נוצרי נחוץ לאפיית מצות, גם אמרו "הם הביאו את זה על עצמם".

              2. מי אטום לסבל הנורא של אחרים? מה בדיוק הבנת על ההתכנות לשואה? איך גם אנו היינו אשמים באי יישומה של 1701?

                1. גם מי שגורם לסבל. השואה הייתה אפשריים כי "היהודים הביאו את זה על עצמם".
                  אנחנו עברנו די בשקט על ההפקות נבואות של 1701.

  3. ד"ר גדעון שניר מכובדי,
    לפני מספר שנים עיתון "הארץ" הזמין אצלי, בתוקף התמחותי, מאמר מקיף על המתחולל באפריקה בעקבות הפיכה צבאית שהתחוללה באחת ממדינות היבשת. למרות תזכורות אחדות עד היום העיתון המכובד לא העביר אלי את התשלום שהוסכם עליו. למרות שכאן לא מדובר באותו תחום של עניינים אין להתפלא על שהעיתון סרב לפרסם את תגובתך למאמרו של מנכ"ל "בצלם" לשעבר. יש להניח במידה רבה של וודאות שהדברים שהובאו בתגובתך לא באו יפה באידאולוגיה הפוסט ציונית שבה דוגל כיום עיתון "מכובד" זה. כנראה שמייסד העיתון ועורכו הראשון מר גרשום שוקן מתהפך בקברו כאשר הוא מתבונן בתהומות שאליהם גלש עיתונו. לגבי חגי אלעד ודעותיו השערורייתיות איני מבקש להגיב. חבל על הזמן.

    1. welcome back, דגני, חסרת לנו, כנראה שהיה צריך משהו מאד מרגיז כדי שהגיב ולא חסרים לנו כאלה. וגם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא להגיב

  4. רינת- כדי לחזק את דבריך אפרט למי ששכח כמה פעמים דחו הפלסטינים כול הצעה למיסוד "שתי מדינות לשני העמים"
    1937 – ההצעה לחלוקה של וועדת פיל
    1947 – הצעת החלוקה של האו"ם
    1967- שלושת הלאווים של ועידת חרטום. דחיית כל מו"מ של מדינות ערב עם ישראל בעקבות מלחמת 67
    2000- יולי, קמפ דויד, הצעת אהוד ברק
    2000 – דצמבר, קמפ דויד, מתווה קלינטון
    2001 – וועידת טאבה, אהוד ברק + יוסי ביילין
    2003- יוזמת ג'נבה 2003, אי הסכמה שני הצדדים. הפלסטינים דחו כי ההצעה לא כללה את סוגיית הפליטים
    2008- הצעת אולמרט. בתירוץ שאולמרט בסוף דרכו. אילו הסכימו- כי אז היו מחשקים כול ממשלה שאחריו
    2011- ציפי ליבני בממשלת נתניהו " אין עם מי לדבר"
    2014- הצעת ארה"ב, אובמה + ג'ון קרי
    2020- עסקת המאה של טרמפ.

  5. אגב, גדעון, מאמר התגובה שלך לא התקבל ב"ארץ" לא בהכרח כי לא התאים לאג'נדה שלו .הם מפרסמים את ישראל הראל כל הזמן. הם מקבלים מאמרי דעה פי כמה מיכולת הפרסום ובוחרים את מה שנראה להם מעיניין לציבור. מתוך 13 שהגשתי להם, הם פרסמו 7 בנושאי הגרעין, כיוון שאני נחשב מבין בתחום. את האחרים, פרסמתי כאן בג'וקופוסט.
    אגב, גם אני לא הייתי מפרסם את המאמר הזה, בגלל חד צדדיותו המוחלטת.

  6. נח- אתה מתכוון אולי לחד צדדיותו של מנכל בצלם לשעבר.. (כמובן שלא) – זו הייתה הסיבה שהגבתי למאמר שלו שאילו קראת אותו בעין לא מוטה-אולי היית מבין לליבי, ולכן ביקורתך כאן אינה מדברת אלי. עיתון הארץ אימץ קו פוליטי מאד מסוים ומחזיק כמה כותבי מאמרים לצורך איזון, ורוב מוחלט של מכתבי התגובה ממויינים לפי מידת תמיכתם ולא ביקורתם. לכן תחילה אני קורא את מאמר המערכת ומכאן אני מבין מה יכתב בהמשך. אני אמשיך להתעקש לכתוב לעיתון כדי מישהו שם ידע לפחות על קיומה של דעה אחרת.
    נמשיך שנינו להתקוטט..

    1. לא קראתי את מאמרו של מנכ"ל בצלם לשעבר, שסביר שהיה חד צדדי, מה שלא מצדיק חד צדדיות שלך. אני מציע שתכתוב את המאמרים שלך יחד עם אסולין, כי משום מה, העיתון כאן מפרסם שני מאמרים כמעט זהים, של מחברים שונים.
      הנסיגה גם מעזה וגם מדרום לבנון היו מוצדקות, אם היו נעשות נכון. זה שהחלטה 1701 לא יושמה היא גם מחדל שלנו.

      1. נח
        אין בינינו מחלוקת לכתוב בשורה האחרונה שלך- התואמת את שכתבתי כאן בתגובה אחרת
        באמת שאין לי צורך בעצתך עם מי לכתוב מה, לא יאה לך להדרדר ככה. נעצור כאן.

        1. צודק ואני מתנצל. את הביקורת על שני מאמרים דומים מדי, אני צריך להפנות לעורך ולא אליך. סליחה.

  7. השיח כאן ובמאמרים אחרים איננו רדוד, וההתבטאות מכובדת. אבל חייבים להבין כי יש כאן קיטוב, ובסוף רק דרך אחת תיבחר, ודוגלי הדרך השניה יהיו חייבים לקבל זאת. אחרת אין לנו קיום

  8. נכון שהם אויבי השלום. אבל אסור לאבד תקווה. גם הנאצים אחרי שהפסידו במערכה, הוחלפו בשלטון ע"י גורמים אנושיים

  9. אני חושב שזה המאמר הראשון שפרסמת בו דעה אמיתית ומוצקה שלך. עבודה טובה.

  10. מותר לחשוב כמוך, בדיוק כמו שמותר לחשוב הפוך.הכל בלי להלהיט את הדיון, והכל בלי לחזור על אותם טיעונים.

  11. אמרו החכמים, אין אמת אחת, אין לאף אחד בלעדיות על הצדק, לכן רצוי מאוד לזכור זאת בעת כל ויכוח, וגם להודות בטעויות, אם יקרו, ובלי להתבייש

    1. אבנר- אם התחלתה אז אמלא בתוכן את קביעתך לגבי צדק.
      אין צדק אוניברסלי אחיד, וכול תרבות מייחסת חשיבת אחרת לסוגי צדק שונים ומאמצת את הדרך שלה ליישב צדק וסכסוכים פנימיים, בישראל למשל על פי חוקי המערב (בעלות הנכס, זכויות פרט) עם התאמות שהתפתחו עם הזמן, בעוד שבארצות האיסלם מבוסס בעיקר על תורת הקוראן וקורות חיי הנביא שבכתב והפרשנויות הנלוות.
      בסכסוך הישראלי- פלסטיני, יש למשמעות "הצדק" חשיבות מרובה בעיצוב אסטרטגית האינטרס הלאומי של כל צד לסכסוך האלים. כלפי פנים- כדי לקבל את אישור העם לשלוח את בניו למלחמה, וכלפי חוץ- כדי לגייס בני ברית לתמיכה וסיוע. הפלסטינים- מכשירים את דעת קהלם למלחמת מצווה עלפי דוקטרינת הג'יהאד האיסלמי לפיו כול שטח שהיה אי פעם בשליטה מוסלמית ונעזב מכול סיבה- חובה על כול מוסלמי לפעול להשבת הקרקע הקדושה לחיק האיסלם, ועדיף בדם וחרב. וכלפי חוץ, טוענים הפלסטינים לזכות על אדמת פלסטין "מהנהר ועד לים" על כי נגזלה מהם עי כוחות האימפריאליסטים המערביים שבמזימתם הביאו את היהודים מאירופה ושתלו אותם בפלסטין לשמר התנחלות קולוניאליסטית אפרדהיידיסית, וכך מוצגת לעולם הזכות הפלסטינית לצדק!
      היהודים טוענים לזכות היסטורית על ארץ מכורתם מזה 3500 שנה, אליה שבו לאחר שנות גלות שבמהלכה לא נשכחה לרגע התקווה להתאחד עם קברי האבות המייסדים, תוך הסתמכות על התנ"ך כמסמך המתעד את ההיסטוריה הנכונה של המזרח התיכון.
      במאמץ לשכנע את שאר העולם הפלסטינים מדברים על "שלום צודק ובר קיימא" והשבת האדמה הגזולה והפליטים לבית שננטש, וישראל הנחשבת למעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון- מדברת על גבולות וסידורי ביטחון.. "האנדרדוג" הפלסטיני זוכה לאהדה כפולה בהשוואה "לקלגס הציוני הכובש". ומעט יחסית- אם בכלל- נשמע הטיעון הישראלי לזכות על ארץ ישראל מחמת הצדק !! מה עוד שישנם בקרבנו אזרחים הנענים לתביעת הצדק הפלסטינית, מה שלא יעלה על הדעת בקרב הפלסטינים המאוחדים סביב נרטיב הצדק שלהם.

  12. נכון שאצל אויבנו יש אחוז גבוה של אויבי שלום. רק אל נא נתעלם שגם אצלנו יש כאלה

    1. יעקב
      נכון שגם בקירבנו יש נגד השלום, אבל הם מיעוט בהשוואה ל80% מהפלסטינים שחוגגים את הטבח ותומכים בדוקטרינת הג'יהאד האיסלמי או האחים המוסלמים" שהמונח שלום אמת בכלל לא קיים אצלם.
      אנו זוכרים את הפגנות השלום בכיכרות שרים שירי שלום, ותנועת "שלום עכשיו" היתה משמעותית ביותר- והיה רוב בעם שהאמין ורדף שלום – עד שקצה נפשו להיות "קורבנות השלום" והבינו שהשאיפה המוצהרת של הפלסטינים היא מדינה "מהנהר ועד לים", והתחלנו להכיר את תכנית הלימודים של ילדיהם ששחיטת היהודים היא מצווה – הפגזות החמאס המכניסות מיליון אזרחים תחת צבע אדום וטרור לא סוף- שכנראה השלום הוא לא בדיוק מה שהם מחפשים ו 7 אוקטובר ממחיש יותר מכול את המצב.
      במילים אחרות- אם הפלסטינים יפגינו רצון אמיתי לשלום, וגם להם תהיה תנועת "שלום עכשיו" ו"נשים ורופאים למען שלום, ומורשת רבין, ובצלם משלהם, ויש גבול ושוברים שתיקה – רוב אזרחי המדינה ישמחו לכך

  13. הערבים אינם מסכימים לשלום אמת. היהודים נואשו מהדרישה לשלום אמת, והם מתקוטטים ביניהם על גודל הוויתורים לערבים תמורת מיתון לזמן מה של פעולות האיבה צד הערבים.

    1. יואל- זו אכן המציאות
      לכן באופן אישי אני נדרש להיפרדות אפילו חד צדדית, אבל רק בתנאים שיאפשרו בטחון כמו שליטה על
      קו הירדן ואחרים, לקח 7 אוקטובר היא קריאת השכמה לכול מי שכשיין לא מבין את המצב לאשורו ונתלה במשאלות לב שלצערינו כי רב- מסכנות את קיומינו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן