על לאומיות, בניגוד לאנושיות

על שלוש אפיזודות שקורות בימים אלה
תמונה של נוח
ד"ר נח שמיר

שחרור חטופים לעומת התקדמות צה"ל בעזה

בהליכת הבוקר שלי אני הולך עם ידיד משכיל (ד"ר) שאינו אוהב ערבים (בלשון המעטה) ושהסתייג מאוד מההפוגות בתמורה להחזרת חטופים. אני, שתמכתי וממשיך לתמוך מאוד וגם עומד במשמרת החטופים בבאר שבע מדי כמה ימים, אמרתי לו שההבדל בינינו הוא כנראה מהמיקום השונה של ערך הלאומיות והאינטרס הנקי מכל שיקול אנושי לעומת ערך האנושיות בסולם הערכים שלנו. אצלי האנושיות היא מעל ללאומיות ואצלו להפך. התשובה שלו הפתיעה אותי – האנושיות היא לוקסוס שאיננו יכולים כלל להרשות לעצמנו עם האויבים שיש לנו ובשיקולים שאנחנו עושים להשגת המטרה החשובה של המדינה – מיטוט חמאס.

התגובה הזו הבהירה לי את התנגדות "עוצמה יהודית" ובתחילה גם הציונות הדתית לעסקה. אינני רוצה לחשוב (אבל לא יכול להימנע) על כך שבמסגרת השיקולים להתנגדות הייתה גם העובדה שחלק גדול מהחטופים הם שמאלנים רודפי שלום, אבל העיקר הוא שערך הלאומיות (ואצלם זו לאומנות) גובר בהרבה על האנושיות. וכמובן, כשמדברים על אנושיות, אם היא חלשה אצלם כלפי יהודים חטופים, היא כלל אינה קיימת כלפי הפלסטינים, שמשלמים מחיר כבד של אלפים רבים של הרוגים, כולל ילדים, הרס הרצועה ומשבר הומניטרי שהולך ומחריף.

שיטת הפעולה של צה"ל בעזה

כיוון שאינני מומחה צבאי, אינני יודע להצביע על אסטרטגיה ספציפית של המיטוט המוצדק של שלטון חמאס ברצועת עזה. אבל כשנשקלת השאלה של השגת מטרות לאומיות לעומת אנושיות, גם להנהגת המדינה שמכתיבה את מהלכי המלחמה וגם למרבית הציבור התומך במהלכים האלה, אנסה לנטרל את ערך הלאומיות (יהודית לעומת פלסטינית) מהמשוואה. נניח שברצועה הייתה קהילה יהודית גדולה שמפוזרת בתוך האוכלוסייה, כך שבהפצצת כל בניין אזרחי היה סיכוי סביר שייהרגו גם יהודים ובמשבר ההומניטרי המתפתח היו מתים גם יהודים רבים ברעב או במחלות. האם גם אז אסטרטגיית המלחמה הייתה זהה וגובה מאות או אלפי חיי יהודים? מסופקני. עכשיו מדובר על כך שבדרום הרצועה, שצפיפות האזרחים בה גבוהה במיוחד, גם בגלל המיליון ומעלה שאותם ישראל גירשה לשם, תיכפה על צה"ל (גם על ידי האמריקנים) שיטת פעולה אחרת, שתחסוך בחיי אזרחים (פוליגונים וכו'). השאלה היא אם לא היה מוצדק לנקוט בשיטה כזו גם בצפון ואולי לחסוך אלפי הרוגים.

פרשת האזרח יובל קסטלמן

ראשית, לדעתי זהו רצח לכל דבר. חמור ממקרה אלאור אזריה, אז מחבל הוא שנוטרל ולטענת אלאור עזריה היה ספק לגבי נטרולו המוחלט (טענה שלא התקבלה). כאן זה היה כנראה רצח בדם קר של אזרח שעשה את כל מה שצריך כדי למנוע את הירי בו – כרע על ברכיו, פשט את מעילו וקרא בקול "לא לירות, אני ישראלי". הטעות היחידה שלו, אולי, הייתה שהוא צעק "ישראלי" ולא "יהודי". אולי אם היה צועק "יהודי" "ולא "ישראלי", לא היה נרצח, כי הרי יש גם מחבלים ערבים ישראלים ומצווה להרוג אותם גם כשהם נכנעים ולא מהווים שום סיכון. הרשלנות של המשטרה וההיסוס של מצ"ח להצטרף לחקירה מראה לאן הגענו מאז פרשת אלאור אזריה, וכמה האנושיות הלכה לאיבוד כשמתייחסים לחיי ערבים. ראש הממשלה אמר ש"אלה החיים" ויש קורבנות וחבר הכנסת אלמוג כהן אמר שאי אפשר לקרוא לזה רצח. היורה היה "חם על ההדק". גם גנץ ואייזנקוט, שקראו לחקירה מהירה ויסודית, התייחסו למקרה כאל "תמרור אזהרה". חלוקת המתייחסים שוב מראה, בעקביות, כמה האנושיות כתמרור מתווה דרך מחשבה ופעולה חסרה אצל בן גביר, סמוטריץ' ודומיהם ואצל החיילים והשוטרים שהרוח הרעה שלהם מחלחלת לשורות הצבא והמשטרה.

נכון. אנחנו במלחמה. הדם רותח ורגש הנקמה קיים ומשפיע, אבל אם לא נהיה אנושיים הרבה יותר מאויבינו, אין הצדקה לנו ולקיומנו כחברה ערכית.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

26 תגובות

  1. היום בטלוויזיה נתקלתי בעוד סוגיה
    התנגדות ציבורית לגבי טיפול בבתי החולים שלנו במחבלים מעזה

  2. בהחלט מסכים עם גישתך הכללית. יחד עם זאת אני מאמין שחיי אזרחינו שווים יותר

  3. האם לדעתך מחיקת ערים בגרמניה הנאצית בהפצצות מהאוויר של בנות הברית
    או ההטלת פצצות אטום על יפן, כאשר בכל המקרים האלה נהרגו בעיקר אזרחים
    לא היו מוצדקות?

    1. לגבי פצצות האטום, השאלה מורכבת. הטענה הייתה שזה יחסוך מליוני חיים בגלל התמשכות גדולה של המלחמה (לא יכול לשפוט).
      הפצצת הערים, למשל דרזדן, הייתה נקמה נטו, ללא שום הצדקה. הרג לשם נקמה

      1. פצצת האטום לא היתה "רק טענה" נוכח הקזת הדם של הצבא האמריקני בחזית האוקינוס השקט, בפועל חסכה אלפי קורבנות פוטנציאליים אמריקנים וגם יפנים שאילמלי הפצצה הייתה ממשיכה בלחימה וגורמת לפלישה לשטחה עם מאות אלפי קורבנות אזרחיים יפנים. רק הפצצה איפשרה לקיסר היפני להיכנע.
        למרות זאת אין כמובן מענה כאן להיותה מוצדקת כי זה יקלקל את התזה…

        1. זה ממש לא עניין של התזה. הרי כתבתי שהפצצת דרזדן הייתה הרג לשם נקמה. קיים ויכוח בין ההיסטוריונים האם יפן הייתה באמת רחוקה מכניעה וגם אם פצצה אחת הייתה מספיקה. אין לי ספק שבמערכת השיקולים היה גם הרצון לבדוק בפועל את האפקט של שני הסוגים השונים של הפצצות.

    1. 🙂 הוויכוחים איתו מפרים את הכתבות שלי. מספק לי הרבה חומר.

      1. הוויכוחים על מה ועם מי? במה מפרים את הכתבות שלך? ממש לא ברור. דעתך נקראת. אנא הייה יותר ברור.

        1. זו היתה תגובה למי שהציע לי לותר על הידיד המופיע בראש הכתבה…

  4. סתם שאלה:
    האם מושג ההדדיות קיים גם הוא במערכת הערכים שעלינו לאמץ?
    האם למשל חובה עלי לומר אמת לשקרן המנצל את כנותי כדי להרוס אותי?
    האם עלי להיות אנושי עם אוייב בלתי אנושי המנצל את נאמנותי לערך זה נגדי?
    האם עלי להיות "קוסמופוליטי" מול אוייב לאומני בטירוף?
    האם "העולם" עצמו – הצבוע הנוזף בנו ודן אותנו לכף חובה – נוהג לפי הקריטריונים
    שהוא שופט אותנו לפיהם?
    לי נראה שאין הדדיות, ולפיכך מדובר בטיעון לא ערכי אלא כדאי. כל' כדאי לנו להיות
    "בסדר" כי אנחנו סה"כ מיעוט בכל מקום וגם מדינתנו קטנטונת ותלויה במעצמת על.
    אז יש לומר זאת בפה מלא, ולא להתיפייף עם ערכים שרק צד אחד מחוייב בהם.

    1. התשובה היא כמובן שזה תלוי בארוע והאנשים באופן ספציפי. הדוגמאות שהבאתי הם חוסר אנושיות כלפי חסרי ישע. אני לא מציע לנהוג באותה צורה כלפי מחבלי הנוח'בה. עדיין, מי שנכנס מורים עדיין, לא יורים בו עושים כל מאמץ לאלהרוג בלתי מעורבים. העדויות הולכות ומתחזקות שלא נעשה מאמץ רציני מדי.

  5. לאומיות היא לא בהכרח בניגוד לאנושיות. מישהו יכול להיות אפילו מאוד לאומן, אבל אנושי.

  6. בעיקרון, אתה צודק. כפי שזה נראה במחוזותינו, הלאומנים כאן הם הכי פחות אנושיים.

  7. ממליץ מאד לקרוא את מאמרה של אילנה המרמן בעיתון הארץ היום.

  8. מצד שני צריך להקפיד שהתמקדות באנושיות לא תביא להפקרת היעדים הלאומיים

  9. אם אחוז גדול יותר בישראל היו אנושיים כמוך. כנראה שהמצב היה כעת אחר לגמרי

  10. גם לאומיות גם אנושיות
    ברור שבצרוף כזה צריך לוותר בכל אחד מהמישורים
    אבל אין דרך מעשית אחרת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן