על הקללה

מקורות ומניעים לקללות
תמונה של עמירם
פרופ' עמירם רביב

השיח במדיה, ברשתות התקשורת, ברחוב ואף בכנסת ישראל נעשה אלים וגס. קללות וניבולי פה המוטחים ביריבים אידיאולוגיים הפכו לשגרה. התפוצה הרחבה של ביטויים אלה וקלות הדעת בשימוש בהם בהקשרים שונים עלולה לגבות מחירים בתחומים רבים.

ויקיפדיה מבחינה בין קללה: "איחול וביטוי שאיפה למאורעות רעים שייקרו למי שמוטלת עליו הקללה, או פנייה מפורשת לאלוהים ולמלאכיו על-מנת שירעו עם המקולל" לבין ניבול פה: "דיבור בשפה שאינה ראויה, על נושאים שעל פי כללי הנימוס הצִנעה יפה להם". בשפה המדוברת יש חפיפת מה בין המונחים, ו"ניבולי פה" מוגדרים תכופות כ"קללות".

מקורה של הקללה עתיק והיא אחד הכלים ששימשו לוודא ציות והיענות למקור סמכות אלוהי, כמו האיום המפורש שבספר דברים (יא, כח): "…וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם…" האל מבטיח שכר למאמיניו ועונש למי שאינם מצייתים לו.

אציין שלושה היבטים של המניעים לקללות מעבר לראיית הקללה כביטוי לפורקן כעס ועוינות כלפי האחר.

המקלל כחלש: השימוש בקללות קיים ברוב החברות וכנראה התפתח מסיבה טובה. רוב החברות האנושיות הצליחו לצמצם את ביטויי האלימות הפיזית בחברה באמצעות חוקים וכללים המכתיבים התנהגות נאותה. למעשה הקללה הפכה להיות בעיקר ביטוי לאין אונים, לחולשה ולחוסר יכולתו של המקלל להשפיע בפועל. מי שאינו יכול לפגוע בזולת נזקק לסייעתא דשמיא, והוא מזעיק אותה באמצעות קללה. המקלל נזקק לאמונה מאגית ביחס לכוחה של המילה המדוברת ומאחל לשנוא נפשו אסונות שיבואו עליו ממרומים. דוגמאות אופייניות תראו באיחולי מחלות משונות ושאר מרעין בישין שטוקבקיסטים נזעמים מאחלים למי שדעתו שונה משלהם.

המנבל כמתנשא: היבט נוסף בקללה ובניבולי פה הוא הניסיון להשפיל את האחר. אחד המנגנונים הפסיכולוגיים החשובים הוא תחושת המשמעותיות ,(Significance) תפישת הערך העצמי שיש לאדם לגבי עצמו. תחושת ערך עצמי חיונית לתפקוד וליחסי גומלין בחברה. תחושה זו נבנית מילדות, אנו שואבים את הערכתנו העצמית ואת תחושת השווי שלנו מהמשובים של הורינו ובהמשך מתגובות של אחרים המשמעותיים לנו. חלק ניכר מההרגשה שלנו לגבי חשיבותנו וערכנו נבנה באמצעות ההשוואה שאנו עורכים ביחס לסובבים אותנו – "השוואה חברתית". השפלת האחר והפחתת חשיבותו באמצעות ניבולי פה בנוסח "אתה אפס", "אתה זבל", נועדה להגדיל את הפער בין המקלל למקולל. חִשבו על הביטויים הרווחים "שקוף" או "לא סופרים אותך ממטר", שבאים לציין העדר משמעותיות וחוסר ערך ומובילים להתעלמות מאדם. מטרת המקלל, מחד גיסא, להנמיך את המקולל ולבטל את ערכו, ומכאן גם את דעותיו, ומאידך גיסא, לרומם את עצמו כבעל משמעותיות וערך גבוהים. נראה כי דווקא אנשים שדימוים העצמי אינו גבוה נזקקים להשפלת הזולת על מנת לחוש משמעותיים. לכן נראה שהביטוי העתיק "הפוסל, במומו פוסל" מפליל את המקלל יותר מכול.

הקללה כפורקן: יש להבחין בין המקלל את האחר מתוך כוונה לגייס כוח והשפעה לבין המקלל בד' אמותיו. נדיר למצוא את קרי המזג שפצעו עצמם בלא משים או שברו בשגגה את האגרטל היקר, ולא קיללו. כאן התגובה עשויה ללמד על תחושת אכזבה, כעס (על עצמך). זו עוד דרך לשחרר לחצים ולפחות אין כאן פגיעה בזולת.

לסיום, נזכור שבדרך כלל מילות הקללה הן מוסכמה חברתית. לא במקרה אנו מקללים בשפה זרה כשאין לנו מושג מה משמעות הקללה. לפעמים התוכן הספציפי ממש לא משנה. חִשבו על קללת הנהגים הקלאסית "חמור!" למעשה זו לא החיה הכי טיפשה, אבל בתרבות שלנו מוסכם ש״חמור״ זו קללה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. המקללים המקומיים עושים זאת מחולשה
    לכם גם מרימים קול
    ובוחרים בימים הקשה והאגרסיבי

  2. מרתק ומעלה גם חיוך. חשוב מאד בימינו אלה.
    אוסיף שיש גם ניבול פה "אופנתי", אפילו מפי אנשים הנחשבים תרבותיים אבל רוצים להרגיש שהם "אין" (בחיריק) ומדברים בלשון ה"חבר'ה", במיוחד בביטוי האמריקאי הידוע – מלת ה- F
    זה קצת פתטי, אבל נפוץ.

  3. אנחנו חושבים שהאנושות מתפתחת
    התגברות הקללות ותופעות אלימות מוכיחות את ההיפך

  4. המאמר עורר בי מחשבה. מה באמת מביא אדם לקלל, ובאיזה קללות הוא משתמש. תודה

  5. מאמר הגותי שקשור לאווירה המתחדדת בארץ של קללות ואלימות שמתגברים

  6. חלק גדול מהמקללים לא יודעים מה פירוש: מנבל את פיו. וזה מסביר חלק מהבעיה

  7. יש גם מה להגיד על הברכות, שהרי רובן נעשות באופן אוטומטי, ומאחורי המילים הגבוהות לא מסתתר יחס או רגש אמיתי

  8. אין ספר שרשת האינטרנט שיחררה הרבה ניצרות והפכה את הקללות כמעט לחלק חובה מההידברות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן