אללה אוהב את הסבלנים

עלינו להתפכח מאשליות העבר, להתאחד, להשתקם ולנצח
תמונה של יורם
ד"ר יורם רבובסקי

יש הטוענים כי משחק השחמט הומצא בפרס העתיקה. מקור השם הוא ככל הנראה: "שאה מט". בתרגום חופשי מפרסית: "מארב למלך" או "המלך חסר אונים". בין כך או בין כך, דומה שאיראן משחקת איתנו שחמט. הכלים הוכנו למתקפה כוללת על ישראל מכל עבריה. המתקפה הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר 2023 לא הייתה מתואמת עם הספונסרית מפרס. זאת אנו יודעים על פי התוצאה. שהרי קשה לשער מה היו התוצאות לו הותקפנו מכל החזיתות באותו יום ארור של השבעה באוקטובר.

עתה, נראה שה"רץ" של חמאס יוקרב ויושמד על ידי האיראנים, שכן נקט מהלך לא מתואם ומתוכנן. אך אל לנו להאמין שהאיראנים פרשו מהמשחק כולו, שכן הקוראן הקדוש בסורה 3 שורה 146, אומר במפורש כי אללה הוא לצד הסבלנים. ה"רץ" אולי הוקרב בעזה, אך המערכה טרם הסתיימה. על איראן להמתין בסבלנות עד ש… תהיה בידה "הפצצה". יכולות גרעיניות לאיראן ישנו את המשחק כולו. איראן לא תיאלץ לשבת בצד ולהניח לארה"ב לכופף את החלטותיה, אלא היא תוכל לאיים בחזרה על המעצמות שמולה. סבלנות, אומרים האיראנים לעצמם. הרי כל "כלב" יבוא יומו.

כל זה ידוע לכולנו. האיראנים וחיזבאללה ממתינים. כך לפחות בעת כתיבת שורות אלה. ומה איתנו? זו שאלה אחרת לגמרי. אנחנו… כרגיל עסוקים בשלנו. ברור לי לחלוטין כי ברגע שבו יוחלט שהמערכה הנוכחית תמה, ברגע שייפסקו רעמי המלחמה – נאחז שוב איש בגרון רעהו. עוד לפני סיום הקרבות אנו נעסוק בהמשך ההשמדה העצמית שאנו טובים כל כך בה. התקשורת תמשיך במסע הדה-לגיטימציה בין קבוצות האוכלוסייה השונות. ה"עם" אהב את אחדות המטרה בזמן הקרבות. ביום שאחרי נכתוש שוב ושוב האחד את השני והשסע הידוע ילך ויעמיק.

הדבר העצוב הוא שאיני רואה מי יהיה מוכן לאמץ את משפט שלמה. כדי שלא נקרע את התינוק (הלא הוא עם ישראל וארצו) יהיה על אחד הצדדים לוותר. לנצור אש. להסכים בלב כואב כי עדיף תינוק חי מאשר שני חצאי תינוק מת. ואם כבר אנו עוסקים באמרות כנף, מה לגבי "אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך"? עמנואל קאנט אף כינה זאת "הצו הקטגורי". אחד מידידיי אמר לי כי "הם (הצדדים הפוליטיים, החברתיים והתקשורתיים בישראל) צריכים לאחד כוחות, אבל הם צריכים לאהוב את ישראל יותר משהם שונאים איש את רעהו, וזה כשלעצמו כרגע אתגר בלתי עביר". והאיראנים? הם רק צריכים סבלנות. אנחנו כבר נעשה את המלאכה בשבילם. כמה עצוב.

האם גם אנו יודעים לשחק שחמט? האם גם אנו יודעים לצפות את פני העתיד? העתיד מחייב אותנו לאחדות. אם נחשוב על כך לעומק, נבין כי רעיונות ה"שמאל" בדבר מדינה פלסטינית הוכחו כ"לא רלוונטיים". אין ולא ייתכן שלום עם רוצחים – רוצחים שעברו אינדוקטרינציה רבת שנים של שנאה לעצם קיומנו. שנאה להצלחה שלנו. ליכולות שלנו. וה"ימין"? גם אם חלק מרעיונותיו הביטחוניים והאסטרטגיים הוכחו כנכונים (בלי קשר לביאת המשיח), איך יוכל לחזור אל הריב הקדום? בשחמט צריך לעיתים להקריב "צריח", "רץ" או אפילו "מלכה". אם יסתבר שנתניהו הוא רק כלי שחמט, האם לא יוכל הימין להקריבו כדי ל"נצח" במערכה כולה? והמערכה היא למעשה המשך קיומנו בארץ זו. אם כולם יוותרו, ייתכן ש"יבוא לציון גואל".

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. אני לא מסכים כמעט לשום דבר שכתוב פה. ראשית, אחדות היא מטורה יפה, אבל סביב מה? מדינה לא דמוקרטית? לוין ורוטמן ממשיכים במלאכה ואסור לנו לתת להם להשלים אותה.
    באשר לאיראן, כתבתי כבר בסדרת כתבות ב"הארץ" וכאן. היא כנראה גרעינית או סף גרעינית מבחירה וההרתעה שלנו וודאי של ארה"ב מספיקה כדי שזה לא ישנה כלום.
    הכללת כל הפלסטינים כרוצחים שאי אפשר לעשות איתם שלום היא גם מוטעית וגם רעה לנו. איזה עתיד אתה צופה לנו ב"בא לציון גואל" לחיות על חרבנו לנצח, כשהתמיכה בנו בעולם הולכת ופוחתת? הסיכוי היחיד להגיע למצב שבו נרצה לחיות כאן הוא בחתירה מתמדת לשלום במשא ומתן עם הרש"פ. לא חברים, אויבים, אבל אנחנו מספיק חזקים כדי לקחת סיכונים מחושבים למען עתיד טוב יותר.

    1. אתחיל בכך שאיני נוהג להגיב על טקסטים, אך הרגשתי צורך בכך.
      שנית, אני שמח שאתה מגיב שכן זו אופייה של דמוקרטיה בריאה. להציג דעות מנוגדות.
      לגבי איראן: only time will tell. בין אם זה פורסם ב"הארץ" אם לאו.
      בנוגע ל"שלום" אעיר בקצרה כי סקרים שנערכו לאחרונה ברשות הפלסטינית מציגים אחוזים מדאיגים עד מאוד של תמיכה בטבח שנעשה באוקטובר. מעל 80% תמיכה באסטרטגיה של רצח יהודים וישראלים באשר הם כאלה. אוסיף ואומר כי המילה "שלום" הפכה לדעתי מילת קוד נבובה למדי. מה היא בעצם מסמלת? במיוחד אם המפות הרשמיות של הרש"פ (אלו על פיהן מלמדים את הילדים הפלסטינים) מראות רק מדינה אחת. כזו בה אין יהודים. "שלום" קצת מוזר.
      לעתים רצוי לשאול את עצמנו על הפער בין משאלות לך לבין מציאות. אין אדם שלא היה רוצה "שלום". אך צריך לעתים שניים לשם טנגו. ולגבי הסיכונים שהזכרת, ובכן הנה לנו דוגמה ל"מחיר הטעות" בסיכונים שלקחנו, האין זה כך? או שמא לא קיבלנו המחשה בשביעי לאוקטובר?

      1. יפה טענת
        לגבי משחקי הלוח אני חושב טיפה אחרת: דווקא ישראל מנסה לשחק שחמט הגיוני מסודר, כל הכלים על השולחן, פרשנים ויועצים ותקשורת חושפנית מסביב, בעוד ששכנינו משחקים ששבש.. והששבש – מנצח

      2. רק הערה אחת: לא ברור לי מה מקור האינפורמציה שלך על המהות המדוייקת והשאלות בסקר שהזכרת. אשמח לקבל סימוכין. לגבי השאלה הכללית של תמיכה בחמאס, זה כמובן תלוי בזמן ובנסיבות. אם אני לא טועה, בזמן המשא ומתן עם ממשלת אולמרט, התמיכה הציבורית במהלך הזה בגדה הייתה של הרוב. אבל עכשיו, כשבמשך שנים רבות האור היחיד בקצה המנהרה הוא של הנגמ"ש שבא לדרוס אותם, אין פלא שהם תומכים במי שהוכיח במעשה שרק בכוח אפשר להשיג נגדנו משהו, בדיוק כמו בזמן ההתנתקות (ללא משא ומתן). כדי שיתמכו בהסדר אתך, אתה חייב לתת להם תקווה, לא סיבות לשנאה. אנחנו חזקים מספיק כדי לנסות תהליך של משא ומתן, למרות שיש בו סיכונים. אם לא ננסה, לא נדע אף פעם אם אפשר לשנות את המגמה לקראת שלום איתם, כמו עם הרבה מוסלמים אחרים.

      3. הערה נוספת: לגבי ה"טעות" שהובילה ל 7.10. זו הייתה קונספציה של הימין למניעת תהליך שלום, שאפשר לחזק את החמאס ולהכיל אותו, כדי להחליש את הרש"פ, למרות הכרזות סינואר שמטרתו היא השמדת ישראל ואח"כ גם זלזול בהכרזה הזו. זו ודאי לא טעות של מחנה השלום, אלא להפך. ממה ה"התפכחות"? שאי אפשר לעשות שלום עם החמאס? מי טען את זה?

    2. כן. לחיות על חרבנו לנצח. זו דרכו של עולם. רק נצטרך להיות יותר חזקים מהאויבים.
      הנכתב ב"הארץ" מיצג את ה- OP-ED של בעלי העיתון ואינו מהווה הוכחה לשום דבר.
      איראן אינה גרעינית וגם לא תהיה. לגבי סף גרעינית אין מה להגיד. זה ביטוי שמהווה זריית חול בעיניים.
      התמיכה בנו בעולם במשך השנים לא פוחתת אלא מתגברת.
      משא ומתן עם הרש"פ עומד בסתירה להתהוות שלום.
      נכון – אנו מספיק חזקים אבל נהיה יותר חזקים אם נמנע מלקחת סיכונים מחושבים.

        1. בעולם האמתי. בלי פנטזיות על העולם לפי התאוריות שלך.

  2. המלחמה עם איראן תגיע. בזמנה. אמרתי את זה בריאיון טלויזיה, כאחת ממובילות המאבק על הגולן בראשית שנות ה90 והמראיין לעג לי והציג אותי בפרומו כסהרורית. והנה, עברו 30 שנה והמראיין, מבכירי העיתונאים בישראל, כנראה הוא הסהרורי. איך ידעתי אז שהבעיה האיראנית תהיה הקרדינלית ומשטר אסאד יהפוך לגיחוך? – דום שתיקה. למרות חיבתי העזה אליך יורם, לא אוכל להסגיר את המקור שהיה אמין עליי.

  3. לי כבר אין סבלנות. להכות בכל הכוח את החמאס ואחר כך את החיזבאללה. ואם אירן תתערב, להכות גם אותה. אי אפשר להיות תלוי בזגעונות של כל האויבים

  4. כנראה שהמלחמה הנוכחית שינתה אצלך את התפישה עד כדי החלפת מחנה

  5. איזה רעיונות אסטרטגיים ובטחוניים של הימין הוכיחו עצמם? ההיפך הוא הנכון? ושכחת שהימין הרבה מאוד שנים בשלטון? ואם יש לך משום מה טענות על הפינוי אל תתעלם מכך שגם הימין (בצדק לדעתי) היה בעד הפינוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סיבות לדאגה

סקירה כללית על חברת "אפל" (Apple)

תמונה של מיקי

את כולם, עכשיו!

ממשלת ישראל חייבת לשחרר את החטופים ללא דיחוי

דילוג לתוכן