שורשיי המשפחתיים בעזה

היה הייתה קהילה יהודית בעזה
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

גדלתי בבית על אתוסים של ציונות, של סוציאליזם, של אורח חיים מוסרי ואתי. מאבא, שגדל באוקראינה, קיבלתי גם את הקשר לדת והמורשת שעיצבה אותו כל חייו. כאשר הייתי שנתיים בניו יורק בשנות ה-70 היינו מדדים ברחובות עד שמצאנו מסעדה כשרה או צמחונית, מורשת בית אביו.

אמא, גרציה למשפחת אלקיים, הייתה ממוצא חלבי מבית אמה וממוצא מוגרבי-מרוקאי מצד אביה. משפחת אמי, דואק החלבית, חייתה באלכסנדריה שבמצרים עד שעלתה לישראל.

משפחת אלקיים המוגרבית הייתה משפחה ענפה. אביה של אמי נקרא עזיז, ושמי עוזי נקרא על שמו. לא פעם קורא לי ניר בני "עזיז", להזכיר את מקור השם. עזיז עצמו נולד בפס שבמרוקו ונפטר כשאימי הייתה בת שש.

לעזיז היו אחים ואחיות. אחד מהם, ניסים אלקיים, זכור לי עוד מילדותי המוקדמת. כבר אז היה קשיש. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ניסים אלקיים ובניו ישבו בעזה. ניסים היה בקי בקוראן והיה פופולארי בקרב ערביי עזה ובמיוחד בקרב ראשי השבטים הבדואים שהקיפוה. המשפחה עסקה בסחר, בעיקר של חיטה ושעורה. הוא קיים שם בית כנסת שנבנה בתקופה קדומה יותר. בניו, שהיו בני דוד של אימי, תמיד סיפרו לי על ימי עזה המאלפים. על מרוצי סוסים בין יהודים לערבים שנערכו במדבריות הסמוכים וכיצד חששו לנצח במרוצים האלה.

כאשר המופתי הירושלמי חאג' אמין אלחוסייני החל בהסתות נגד היהודים, ב-1929 היו ניסיונות לפוגרומים במקומות שונים. חכם נסים אלקיים לא חשש שהרעה תבוא גם אליו. אבל אחרי הפוגרום ביהודי חברון הוא לקח את משפחתו ובאישון לילה עברו רובם לתל אביב, קצתם לירושלים.

בן 8 הגעתי עם אבי לביתו של חכם ניסים אלקיים ששכן ליד שוק מחנה יהודה. הוא סיפר לי על ימי עזה והדגיש שעד היום פוקדים אותו נכבדים ערבים תושבי עזה. זה היה בסוף ימי המנדט הבריטי, כשהמעבר בין עזה לירושלים לא היה בעייתי.

בנו הבכור מרדכי אלקיים, שהיה איש ציבור מוכר, מונה למושל עזה אחרי מבצע סיני ב-1956. זו הייתה בחירה קלה כמי שהכיר את עזה על תוכה ועל קרעיה. בנו של מרדכי דני אלקיים היה שוער כדורגל ידוע ובתקופה מסוימת גם שוער נבחרת ישראל. בן דוד אחר היה לוחם הצנחנים המוערך סעדיה אלקיים (סופפו), שנהרג בפעולת הצנחנים בעזה ב-1955. אחד מאחייניו הוא הפילוסוף הנודע ואיש חוכמת ישראל והספרות הערבית פרופסור אבי אלקיים, איש בר-אילן.

העיר עזה הייתה חלק מילדותי המוקדמת, ושמחתי לקבל תמונה מימי המלחמה שבה נראה לוחם עם ספר תורה בידו, ספר שקיבל מאביו בן משפחת אלקיים טרם המבצע.

הנה כי כן, בעיר שבה אנו לוחמים הייתה שנים רבות קהילה יהודית ערה ותוססת.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

18 תגובות

  1. עוזי ברעם פותח לנו צוהר למשפחתו. על אביו שמעתי לא מעט גם מאבא שלי שהיה חבר במרכז הקואופרציה וגם היה יליד אוקראינה. אך החלק המעניין הוא משפחתו של עוזי מצד אימו גרציה ממשפחת אלקיים. כאן גם הוא חושף את מקור שמו, עוזי, על שם הסבא שלו עזיז. זה סיפור מרתק של משפחה שהתגוררה תקופה מסוימת בעזה אך נאלצה לעזוב אותה לאחר פרעות חברון. אהבתי את הקטע שבשנת ב 1956 לאחר מבצע סיני, התמנה בנו הבכור של נסים אלקיים, הדוד של עוזי, למושל עזה. נהניתי לקרוא את המאמר שנושבת ממנו רוח נעימה של משפחה לתפארת.

  2. קראתי בזמנו שהשם "סופפו" ניתן לסעדיה אלקיים המפקד כשהגיע לקבוצת צנחנים עייפה שהשתרעה לנוח והוא צעק: " זה ספה פה"?
    אכן מרתק לקרוא, ולמרבית הצער שוב להיווכח שאין ליהודים מנוחה בקרב ערבים, ככל שישתדלו.

    1. לאביבה את סעדיה אלקיים הכרתי מקרוב אני זוכר שבשלהי ימי המנדט הוא בן 16 ואני ילד נוסעים באוטובוס מספר 9 להר הצופים.הוא התעניין שם מאד בצמחיה הבוטנית. באשר לכינוי סופפו הוא בא אליו מאוחר יותר בצבא לא יודע איך נוצר אולי את צודקת ב1953 בא אלינו עם נשק אישי אז כבר קראו לו סופפו.הוא היה אח תאום של גדולי היחידה מאיר הרציון ודני מט

    2. אלקיים נולד בשנת 1929 והיה דור שלישי בארץ למשפחה שעלתה ממרוקו, שם הייתה מקורבת לחצר המלוכה. משפחתו בחרה להתגורר בתל אביב והנער סעדיה נשלח ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" ומשם למוסד החקלאי בבן-שמן. בסיום לימודיו החל לעבוד כחקלאי במספר קיבוצים. בקיבוץ חולתה שבגליל העליון דבק בו הכינוי "סופפו" על שם "סופפים", כינוי לחלק במנוע הטרקטורים, שבהם אהב להתעסק. לאחר מכן, החליט להתגייס לפלמ"ח.

  3. אכן היו זמנים אחרים. כמו בהרבה מקומות בעולם גם בעזה היו ימים אחרים. גם בעזה הייתה קהילה יהודית שחלקה משפחתו של עוזי חיו בשלום ובשיתוף עם שכניהם.. הלוואי וימים אלה יחזרו .. ימים של שיתוף פעולה ימים של כבוד הדדי.. ימים שכולנו מצפים להם.. וכן עוזי.. מי כמוך יודע.. גם הספורט בכלל והכדורגל בפרט מקרב.. לו יהי!!!

  4. סיפור מעניין. מייצג היטב את היחסים הסבוכים שסופם שלילי עם שכנינו

  5. הצמיחה הגדולה של אוכלוסיית עזה היתה בשל הפליטים שברחו מישראל במלחמת השחרור. הם הביאו לעזה את השינאה

  6. עוזי העלה את סיפורו המשפחתי המעניין שמשקף לא מעט בתים שמקורותיהם מסועפים ואשר את תולדותיהם ראוי לספר ולשמר.

  7. עוקרים שם כעת את כל היסודות וכל השורשים, מקווה שיצמחו שם ויבנו שם ישויות חיוביות יותר

  8. נהוג אצל יהודים שיש להם שורשים בגלות לנסוע ולראות את הבתים בהם התגוררו אותם שורשים בארץ המוצא. גם אם יש לך את הכתובת, לא בהכרח יהיה לך קל לזהות את הבית

  9. גאה להיות בת למשפחת אלקיים ,דודי סעדיה אלקיים היה אמיץ גיבור, חזק נחוש ואיתן, ובעיקר אהב את העם והמדינה ומת עבורה ,זכינו להכניס ספר תורה לעזה וזה הניצחון והגאווה של כולנו ,אבי אח של סעדיה סופפו ,דיבר עליו כל חייו בהערצה ,כולנו גדלנו על סיפורי הגבורה של סעדיה, אחי נקרא על שמו,סבתא אסתר מאוד רצתה ששמו יונצח במשפחה, יש לשמור על אחדות ואהבת חינם ומסורת ישראל והכול יהיה לטובת כולנו .

  10. גאה להיות בת למשפחת אלקיים ,סופאפו היה דודי אח של אבי .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן