זיכרונות אחר מותו

על הספר "אחיך" מאת יצחק בר-יוסף
תמונת פרופיל של משה
ד"ר משה גרנות

את הכותרת לרשימה זאת שאלתי (בלי רשות!) מכותרת ספרו של יאיר לפיד "זיכרונות אחר מותי" (2010), שהוא בעיניי הטוב בספריו. בספר הוא מגולל את קורות חייו של אביו, יוסף לפיד, בגוף ראשון, כאילו האב הכתיב לבנו מה לכתוב בביוגרפיה הזאת. בספר שאדון בו כאן, "אחיך", מאת יצחק בר-יוסף (2023, 158 עמ'), המחבר מתאר את יחסיו המורכבים מאוד עם אחיו הגדול, יוסף בר-יוסף, ועם אביו, יהושע בר-יוסף, שני סופרים מרשימים, שהטביעו את חותמם על הבן הצעיר, יצחק, שהעריץ אותם, אבל גם הסתייג מתכונות לא מחמיאות באישיותם.

ללא ספק, יצחק בר-יוסף בא לעולם עם "תיק" לא פשוט: אביו, הסופר הנערץ, חרדי שהתפקר, נוטש את אשתו, כשזאת ממאנת להפיל את העובר שניטע בה ברגע של שיבה והתייחדות (על כך בספרו של יצחק "מזכרת אהבה", 1995). יהושע בר-יוסף חוזר לאשתו, כשיצחק כבר בן שש, והילד הלא רצוי הזה, שילדים הקניטוהו שאין לו אבא, פתאום זוכה לחוש אושר כשאביו לצידו. נוסף על כך, אחיו הגדול יוסף, עזב את הבית סמוך להולדתו של יצחק. בסדרת המכתבים שכתב לאחיו הגדול, מתוארים געגועיו אל האח. המכתבים מרמזים על האושר והרצון להיות כמו שאר הילדים במשפחה נורמלית – מכתבים אלה עשויים להכמיר את ליבו של כל הורה הקורא בהם. אולם האושר הזה לא נמשך זמן רב, בהיותו בן 11 נפטרה אימו והיא בת 49 בלבד, והוא לוקה בגמגום.

כאמור, יצחק העריץ את אחיו הגדול, סופר ומחזאי מפורסם, שמחזותיו הוצגו ברחבי העולם, ואשר ספריו היו רבי-מכר, הוא ראה בו מנטור, ואפילו מעין אבא בהיעדרו של האב האמיתי. מבין השורות בספר עולה אהבתו הרבה אל אחיו יוסף. מותו של האח נראה בעיני יצחק כבלתי מציאותי – הוא מקבל ממנו, כביכול, שיחת טלפון לאחר מותו, האח המת מבטיח ליצחק לטפל בהוצאת ספרו אצל המו"לים חסרי הדעה. לא ייתכן שהשיחות הקבועות ביניהם ייפסקו, שיחדל לאכול אצלו גפילטע פיש עם חזרת מאותה צלחת (רמז לעזובה – מזה, ולהזדהות – מזה). לא ייתכן שיחדל לסייר עימו בדוכנים הקבועים שלו בשוק הכרמל, שם הוא זוכה להנחות סלב. ההזדהות של יצחק עם אחיו היא עד כדי כך גדולה עד כי הוא הוזה ראש צבי שהיה תלוי על הקיר בבית דודתו, ניתק מהקיר, מעלה את יצחק לרכוב על גבו, מביא אותו לבית הקברות, מוציא את יוסף ממגירת הקבר, ומניח את יצחק במקומו.

אנו מוצאים בספר זה תמונה שבה יצחק מודד את המשקפיים של אחיו, והאופטומטריסט ממליץ לו לרכוש את המשקפיים האלה, תוך התאמת עדשות. בין שני האחים יש קשר אמיץ, אבל יצחק גם חש חנוק בקשר הזה, ומצהיר: "את החיים שלו צריך לנקות חזק מהחיים שלי עם אקונומיקה". והתשוקה להתנתקות מהאח באה לידי ביטוי בשיפוץ שיצחק מחליט לבצע בדירתו, שיבדיל בין מגוריו לבין המגורים המוזנחים של אחיו.

כאמור, ליצחק נשאר חשבון פתוח גם עם אביו, אבל גם ממנו לא היה יכול להתנתק אפילו באקונומיקה: הוא מספר על מקל פלאי שהיה ליהושע בר-יוסף בעקבות תאונה שעבר. האגדה (שלו!) מספרת על כך שמיליונר אמריקאי רצה לרכוש את המקל בעשרת אלפים דולרים, והוא לא הסכים. בספר "אחיך" מתוארת אודיסיאה שלימה של חיפוש אחר המקל של אבא כדי להעניק אותו ליוסף אחיו, שבשנתו האחרונה היה ידוע חולי. בחיפושים אחר המקל מגיע יצחק לצפת, העיר שעליה כתב יהושע בר-יוסף רומנים מרתקים, ושהייתה אמורה להנציח אותו, אבל מסתבר שגם פינת ההנצחה שלו שם התפוררה לגמרי, ועל המקל – איש לא ידע דבר. הליכה בעקבות מקלו של האב נתקלת בהכרח במהמורות.

נרמז בספר שבימיו האחרונים היה יוסף בר-יוסף דמנטי: הוא מודיע לאחיו שהוא בהיריון, ולכן צריך להסיע אותו לבית חולים במכונית פליימות', כמו מכוניתו של בן-גוריון. יצחק משתף איתו פעולה, אבל שואל איזו מחברותיו הרבות של יוסף אחראית להיריון. הדמנטיות של יוסף באה לידי ביטוי באזעקת המשטרה, מכבי האש, המו"ל שלו והעורך בהוצאת "סימן קריאה", שיצילו אותו מבית החולים.

לצד החיבור החזק לאחיו הגדול, יצחק פקוח עיניים להבחין בכל מגרעותיו, והעיקרית שביניהן – אהבה עצמית: כל הכרזות על מחזותיו תלויות על הקיר בחדרו, הוא מזכיר בכל הזדמנות את הפרסים שקיבל, את המחזות שחיבר, את ספריו המצליחים, ואת התמלוגים שזכה בהם. בכל הזדמנות הוא מזכיר את פרס ישראל שקיבל – אפילו בפני הדייר שמסרב לשלם דמי ועד. הוא ממדר אחת מ"החברות" שלו משום שהביעה הערכה לספרו של סופר אחר, ואפילו בפני אחיו הקטן הוא מרבה לשבח את עצמו. אנרי ברגסון החכם קבע שאין אנשים צנועים, יש אנשים שבתבונה יודעים להסתיר את תשוקת ההתבלטות שלהם – מה היה אומר על יוסף בר-יוסף?

הספר מרמז גם על לא מעט קנאה של יצחק בהצלחה המסחררת של אחיו, מה גם שהאח הגדול קובע בהחלטיות שיצחק (שניסה לכתוב מחזה) איננו מחזאי.

רוב הספר כתוב בנימה פיוטית מאוד, וכן, מדי פעם ניתן למצוא בו קטעים הומוריסטיים. אביא שתי דוגמאות: ברסלבר אחד, שוליה של המשפץ בדירתו של יצחק, מספר שקפץ לתוך קברו של הרבי שלו, מעשה שנחשב לו למסירות נפש, ובאותה זריזות הוא גם קפץ החוצה מהקבר, מפחד שמא יש שם עכבר, כי גם בקבר של אדמו"ר יכול לשכון עכבר. וכן, אביו של יצחק עמד על כך שבספר הטלפונים יהיה כתוב "יהושע בר-יוסף, סופר". אישה שחשבה שמדובר בבעל סופרמרקט, התעניינה במחירים.

אם אינני טועה, עמוס עוז טען שכדי לכתוב נכון לא די בכישרון, צריך שיהיה פצע. בספר שלנו מוחשים גם הכישרון וגם הפצע.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. יחסים עם בני משפחה הם לדעתי הבסיס הכי טוב ליצירה ספרותית, אבל הוא קשה מאוד לביצוע. ולפי המחמאות שלך ליצירה טוב לשמוע שהסופר הצליח

  2. בזכות המאמר שלך שמעתי על הספר. יכול להיות שאקנה אותן. נראה מעניין. ואתה ממליץ.

  3. כבר כתבו בעבר ואני חוזרת על כך בלשוני. בתקופה מטורפת כמו עכשיו ספרות טובה היא מקלט טוב לנשמה.

  4. נחפש את הספר בסיפריה ונקרא. מקום טוב להתבצר בו בימים מטורפים כאלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סיבות לדאגה

סקירה כללית על חברת "אפל" (Apple)

תמונה של מיקי

את כולם, עכשיו!

ממשלת ישראל חייבת לשחרר את החטופים ללא דיחוי

דילוג לתוכן