לא רק אנטישמיות

על ההפגנות האנטי-ישראליות במערב והמסקנות מקיומן
תמונה של נח
ד"ר נח שמיר

לאחרונה, בשל התמשכות המלחמה בעזה, מתקיימות הפגנות גדולות אנטי-ישראליות ברוב מדינות המערב. אתמול ראיתי שלפי הערכה היו כחצי מיליון מפגינים בלונדון.

קראתי גם את מאמרו של עוזי ברעם כאן, "מהפך מדאיג בבירתנו השנייה", שבו הוא מקונן ומדגים את התחזקות האנטישמיות בניו יורק וגם בעולם המערבי כולו. בהכירי את עמדותיו של עוזי, התפלאתי שלא היה שם אזכור או רמיזה לתרומת מדינת ישראל להתחזקות האנטישמיות או שנאת ישראל שאינה אנטישמית.

ראש ממשלתנו ואחריו הממשלה כולה יוצאים בהכרזות שכל ההפגנות האלה הן הוכחה להתגברות האנטישמיות במערב ושההפגנות נגד המלחמה בעזה הן אך ורק ביטוי לאנטישמיות המתגברת ולא יותר. הגדיל לעשות נציגנו באו"ם גלעד ארדן, כששוב, בזילות שואה, ענד את הטלאי הצהוב בנאומו האחרון באו"ם.

שלא יהיה ספק. האנטישמיות אכן מתגברת ועוזי צודק במה שכתב. ללא ספק, רגשות אנטישמיים הם מניע חזק של חלק מהמפגינים נגד ישראל. השאלה היא מה גורם לכך והאם זה המניע היחיד. האם באמת רוב הסטודנטים והמרצים באוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית הם אנטישמים?

במשך שנות עבודתי בקמ"ג ביליתי חמש שנות שבתון בצפון אמריקה. בין השנים 1980 ל-2006 שהיתי ביוסטון שבטקסס, בשיקגו, בטורונטו ופעמיים בסיאטל. בשבתון הראשון גם לימדתי והייתי במגע עם סטודנטים לתואר ראשון ובשנים האחרות עסקתי רק במחקר ובאתי במגע עם דוקטורנטים ומדענים זוטרים ובכירים. נפגשתי עם אמריקנים וקנדים לא מעטים. מעולם לא חוויתי אנטישמיות. סביר שחוג היכרותי הנאור והמשכיל לא מייצג את כלל האוכלוסייה, אבל הוא כן מייצג את האוניברסיטאות. היו לי לא מעט ויכוחים ודיונים על מדיניות ממשלת ישראל בשטחים שהיא כובשת. בתחילה הגישה הייתה אוהדת למדי, בגלל הזמן הקצר שעבר מאז מלחמת יום הכיפורים ויוזמת קמפ דיוויד, אבל בשבתונים הבאים כבר הייתה ביקורת לא קטנה על אי-התקדמות של ישראל לפתרון הבעיה הפלסטינית ועל בניית ההתנחלויות, וכל זה מאנשים, גם יהודים, שבאופן כללי היו אוהדי ישראל או ניטרליים.

צריך להבין את הגישה במערב לכיבוש הישראלי, והגישה הזאת מודגשת במיוחד אצל הדור הצעיר האמריקני המשכיל, כלומר סטודנטים וחברי סגל צעירים. אם בעבר קולוניאליזם היה מקובל ומוסכם והבריטים התגאו בכך שהשמש לעולם אינה שוקעת ברחבי האימפריה הבריטית, היום קולוניאליזם הוא דבר פסול ומגונה שמפגינים נגדו. יש שלוש מדינות הנחשבות קולוניאליסטיות: סין (טיבט), רוסיה (קרים וחלקים מאוקראינה) וישראל. בעוד שהשתיים הראשונות הן מעצמות שיכולות לצפצף על מה שחושבים עליהן ומפגינים נגדן במערב, אנחנו, הזקוקים כל כך לתמיכה מערבית, בעיקר של ארה"ב, לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. השנאה לישראל כמדינה הנוקטת קולוניאליזם וכבר 56 שנה מדכאת בכיבוש את הפלסטינים מביאה את הקיצונים להכריז שמדינה כזו אינה ראויה להתקיים ואת המתונים יותר לדרוש לסיים את הכיבוש והקולוניאליזם.

הוסיפו לכך את העובדה שצילומי הטבח הנורא בישראל הם חדשות "ישנות" בנות חודש והעיתונים והרשתות החברתיות מוצפים בתמונות זוועה מעזה (שמאיתנו חוסכים אותן), של אב הנושא את גופת ביתו הקטנה מתוך ההריסות ודברים דומים, וכן את העובדה שחלק גדול מהמפגינים הם מוסלמים החשים הזדהות עם אחיהם בעזה, ומכל זה מקבלים מניע חזק להפגנות הגדולות, גם בלי אנטישמיות. לכל אלה יש להוסיף אמירות חסרות אחריות, כמו של מטיל פצצת האטום על עזה והמשיחיים המצהירים על כיבוש מחדש ויישוב גוש קטיף, שמלבים את האש.

אין לי ספק שאנטישמיות היא מרכיב קיים בהפגנות נגדנו. היא שונה ממקום למקום ואינני יודע להעריך מה משקלה. אבל להתקרבן ולהציג אותה כמרכיב הבלעדי, שנגדו אין לנו מה לעשות, כפי שעושים חברי הממשלה שלנו ושלוחיה וגם כמה פרשנים באולפנים – זוהי בריחה קלה מהמציאות. מגדיל לעשות נציגנו הנכבד באו"ם, שבזילות שואה מקפיד להופיע עם טלאי צהוב בעצרת.

ומה המסקנה שעלינו להסיק מכל הכתוב לעיל? כמו שאמרו וכתבו רבים, מתוך בוגרי אוניברסיטאות העילית בארה"ב תצא כנראה הנהגת העתיד של המדינה. כתוצאה מההגירה האינטנסיבית של מוסלמים לאירופה והתרבות שלהם, גדל הקהל העוין לישראל, קהל שהמנהיגים מתחשבים בדעותיו. מכל זה עולה שאנחנו, אם נדבק במדיניות הקיימת של הכיבוש, נאבד בעתיד את התמיכה של המערב, שבלעדיה ספק אם יש לנו יכולת קיום או יכולת לעמוד במלחמה בכמה חזיתות, שעלולה להתפתח. אם ניתן לדלק המזין את השנאה לישראל, מעבר לאנטישמיות, להתקיים לאורך זמן, אנחנו עלולים לאבד את המפעל הציוני שהוקם כאן. גם למי שמתנגד עקרונית לפתרון שתי המדינות (כולל עזה) – פתרון שיוציא את הפתיל של הבערה – כדאי לחשוב על הפרקטיקה של העתיד שלנו כאן וללכת בכיוון שמוריד את ההתנגשות העתידית הזאת, למען העתיד של כולנו ושל הדורות הבאים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

38 תגובות

  1. הגרעין הקשה של הלאומנות בארצנו לא יאפשר לממש את הצעתך ההגיונית לפחות בעייני

    1. כתבתי על זה בדיוק עוד מאמר, שיתפרסם בקרוב. אני מקווה שביידן יפעיל לחץ מספיק להתחלת משא ומתן.

  2. כל מילה בסלע.
    ולמרות הכל, הפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים.
    לא יהיה שלום כל עוד חמישה מיליון פלסטינים אינם זוכים לחיים של חרות וכבוד ואזרחות במדינתם.

    1. נכון. לא יהיה שלום. גם אם תקום מדינה פלסטינית לא יהיה שלום כי מדינה זו תהפוך לחמאסטן ותביא את הקץ על מדינת ישראל.
      נצטרך לחיות על חרבנו ובכל פעם שתיווצר סכנה, או שמדינת ישראל תותקף ע"י הערבים, תיעשה להם עוד נכבה כמו עכשיו בעזה.

  3. דברים נכונים ומדויקים. ניתוח מושלם של המצב. אבל כרגיל הוא ישכנע רק את המשוכנעים.
    הבעיה היא שאנשים חושבים, ומצביעים בקלפי, מהלב ולא מהשכל. סמוטריץ, בן גביר והחרדים למיניהם, כמו גם כל שוחרי ערוץ 14 – יש להניח שרמת המשכל שלהם והשכלתם לא נופלות מאלה של הסמולנים, ובכל זאת טחו עיניהם מראות את האמת הפשוטה והידועה מזה עשרות שנים, לאמור: ללא פתרון שתי מדינות (כתנאי הכרחי אך לא מספיק) הארץ לא רק שלא תשקוט ארבעים שנה, אלא שסופה חורבן וגלות.

    1. אתה כותב שפתרון שתי המדינות הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. מה לדעתך צריך עוד כתוספת חוץ משתי המדינות כדי שיהיה תנאי מספיק?

      1. מה שצריך לקרות בנוסף להקמת שתי המדינות, הוא שהרשות הפלסטינית, שתכלול את יהודה, שומרון וחבל עזה, תתקיים, כמדינה שוחרת חיים (לאו דווקא דמוקרטית) ויציבה, בפיקוח ובסיוע של ישראל, של מדינות המערב, מדינות הסכמיי אברהם, סעודיה, הודו ועוד ועוד. זה אפשרי לחלוטין רק אם וכאשר נוריד מעל עצמנו את הגיבנת של אימפריאליזם ואפרטהייד. זה אפשרי לחלוטין.
        כאשר אני שרתתי בצה"ל, בשנות החמישים של המאה הקודמת, מצרים וירדן היו האויב המפחיד והנורא, והיה ידוע וברור שלעולם לא יסכימו לקיומנו. בשנות הששים של אותה מאה חייתי שלוש שנים נעימות ביותר באירן, שהייתה אז ידידתה גדולה של ישראל. שלא לדבר על גרמניה שהייתה פעם השטן הגדול, מילה נרדפת לגיהינום, והיום בת בריתנו הנאמנה ביותר.
        דברים משתנים. כמאמר הפתגם הערבי הידוע: Never say never

    2. זה לא קשור לאינטליגנציה. הם מובלים ע"י החזון המשיחי.

  4. כשאני קוראת מאמרים כאלה, אני תוהה על העירוב בין ראוי למצוי, או בין תקף לוגית לאמיתי.
    מדוע? משום שזה בכלל לא משנה אם הדברים ראויים או תקפים לוגית. זה משנה אם הם מעשיים.
    זה כמו לשאול: "מה אתה רוצה להיות? צעיר עשיר ובריא או זקן חולה ועני? " רוב היהודים רוצה בכל לבו דו קיום לבבי שקט ופורה בין מדינה ציונית מודרנית ודמוקרטית לבין מדינה ערבית (נוספת ל-22) שאנשיה חיים באיזור. בוודאי שזה הדבר הראוי. אז מה? מה לעשות שבמצוי הם רוצים לרשת אותנו, לא לחיות לצידנו?

    1. האם יש לך הצעה טובה יותר מלנסות פתרון של שתי מדינות? עם חינוך נכון וזמן, גם השנאה תפחת. הגרמנים והצרפתים היו שונאים מאד בתום מלחמת העולם השניה ותראי איפה הם עכשיו.

      1. אין להשוות את המאבק של מדינת ישראל והאיסלם לזה של לצרפת – בריטניה ולא שתי הגרמניות ולא אירלנד. כי בכול אלו יש אותה דת, תרבות מערבית דמוקרטית, ולכן הדוגמאות הללו אינן רלוונטיות לטיעון שלך (בקושי הבלקן יכול להתקרב כך ואולי ארזביגן וארמניה)
        ציטוט דברי הפרופ שהבאתי אינם "הקיצוניים", אלא השכיח! הנלמד החל מגני הילדים ואילך, ואם 7 אוקטובר לא הספיק כדי להבין זאת- אז אנחנו בבעיה.

        1. טוב, אז אתה מאמין שיהודים מוסלמים לא יכולים לחיות בשלום ואני, על סמך פגישות לא מעטות, מאמין שכן. איש באמונתו יחיה.

          1. יפה מאד. איש באמונתו יחיה.
            אולם, ברגע שהגדרת את עמדתך כאמונה, שלפת אותה מתחום העובדות, הסרת ממנה את הסמכות של Ex Cathedra והפכת את המסכימים עמך לשותפים לאמונה, ותו לא.
            הבעיה של היהודים אינה עם האיסלאם פר סה, אלא עם הפרשנות המשיחית אה לה האייטולות שלה, בדיוק כמו שלנו במדינה יש בעיה עם הלאומנים מבוססי דת המשיחיים שלנו. הבעיה של מדינת ישראל הציונית היא עם הערבים שהגדירו עצמם כפלשתינים ותובעים את כל אדמות המדינה באופן מוחלט, הגם בכיסוי של תורת השלבים. מנהיגיהם המושחתים צמחו על בסיס השנאה וההתנגדות למדינת ישראל ודאגו לחנך כך את הדורות, כדי לשרוד (ולהתעשר) כמנהיגים. הכל כמובן במצוות אללה ובחסות איראן. מה להם ולקומביה של השלומיסטים?

            1. כמובן דהטענה שאפשר לחיות עם הפלסטינים היא אמונה, כל עוד לא נבדקה מעשית. אני חושב שאנחנו מספיק חזקים כדי לקחת סיכון (לא ברור לי מהו) ולבדוק אם זה אפשרי.

          2. נח- אני מבין שכוונותיך טובות ואתה מחפש את הטוב שבאדם. גם לי יש חברים באום אל פאחם
            ובכול זאת בחינת מצב היחסים ברמת הפרט- אינו דומה לעמדת האומה האיסלמית כקולקטיב בהובלת אנשי הדת (לא הקיצונים שבהם) המטיפים להרג היהודים כמצווה אלוהית נשגבת.
            כול עוד מערכות החינוך הממשלתיות בארצות האיסלם כמו ירדן מצרים הרשות הפלסטינית מחנכים דורות של צעירים ברוח הג'יהאד- לא ניתן להגיע לשלום אמת ולא משנה עד כמה תתאמץ לשכנע אותי שזה מה שאנו צריכים- שלכך יש הסכמה. עכשיו נסה להתאמץ לשכנע את הצד השני, שהרי בלעדי רצונו- זה לא יקרה- כפי מאה השנים האחרונות.
            ואני ממש ממש לא רוצה לחזור ל 7 אוקטובר ואעשה הכול שזה לא יקרה גם אם לא יעמוד בסטנדרטים האוטופיים שלך. חדלתי להאמין ביעודי "קורבנות השלום" ולבטח לא מוכן לקחת על עצמי את תרבות "אחריות האשמה" המניפולטיבית המופרכת. ולסיום- לא מוכן להתנחם באימרתך "איש באמונתו יחיה" אם האמונה שלך מובילה לאסון לאומי ואישי נורא ש 7 אוקטובר הוא רק הדוגמית.

            1. אין בעיה, גדעון
              נחיה לפי אמונתך, על חרבנו תמיד. אסון ה 7.10 לא היה בגלל המאמינים בשלום אלא בגלל הסימנים שחיזקו את החמאס. אני מקווה 'הנסטוריה תוכיח שאתה טועה.

              1. נח- לא כך מתמודדים עם המציאות, אין לך מונופול על "השלום" כי אני חפץ בשלום לא פחות ממך אבל בוחן את המציאות באופן מפוכח- אני מקווה, שמחייבת לצד השאיפה לשלום אמת- להחזיק בחרב, הניסוי שעשינו עם עזה ברוח אמונתך כדרכי שלום, הוכיח שוב ושוב את חוסר ההבנה של מטרות הצד השני, מה שכול תצפיתנית צעירה מבינה. האופן הנרמז שלך להציג את ה"אוחז בחרב" כמיליטנט צמא דם- עושה עוול לחיילים הנאלצים לחרף נפשם כדי לתקן תפיסת עולם שגויה (עליה אני מתרה אין ספור פעמים באתר הזה) שנכון לעכשיו מביאה עלינו אסונות קשים. לא אגיב יותר.

                1. גדעון, אני לא מציע לחדול מלאחוז בחרב. כידוע לך את כל שנותיו מבוגרות ביליתי בתרומה לבטחון ישראל, מתוך הנחה שהכל שנהיה חזקים, נוכל לקחת יותר סיכונים מחושבים.
                  מה שקרה ב 7.10 לא קרה בגלל "רודפי השלום" וכן בגלל התנתקות ללא משא ומתן.
                  לא ברור לי מה הנימוק שלך לא לנסות משא ומתן לשלום.
                  גם אני חושב שאין טעם להמשיך בדיון

                  1. נח- הסכמנו שנחדול מהוויכוח בינינו, אבל למען הקוראים לא יתכן שתסלף את דברי. מעולם לא אמרתי ש"אין לנסות משא ומתן לשלום", לא יודע מהיכן הקרצת זאת. ישראל ניהלה משא ומתן החל מאוסלו, המשך קמפ דויד 2000, מתווה קלינטון, הצעת אולמרט 2008, והמאמץ האחרון של ציפי ליבני שסיכמה שאין עם מי לדבר.. בינתיים רק ישראל הציגה פתרונות ורק הפלסטינים דחו כול הצעה שלא לדבר על המשא ומתן הבלתי פוסק שישראל ניהלה בעשור האחרון עם החמאס על הסדר כלשהו שתוצאתו 7 אוקטובר. אז לבוא עכשיו ולקבוע שישראל לא ניסתה משא ומתן לשלום- נו באמת.

                    1. כבר הגבתי על הטענה החד צדדית הזו ולא אחזור על זה שוב. מה שחשוב הוא שצריך לחזור למשרד ומתן
                      אין פתרון אחר.

            2. הצדק אתך. אין דבר כזה איש באמונתו יחיה. נכון שאוקטובר 7 יהיה רק דוגמית אם ישראל תלך לפי התאוריות של אלי וידן ונח שמיר.

    2. את צודקת. כל מי שפעם למד באקדמיה קורס בתכנון ניסויים צריך לדעת שאם מבקשים להסיק מסקנה מניסוי כלשהו יש לקבוע לקבוצת הניסוי קבוצת ביקורת שתהיה שונה מקבוצת הניסוי רק במשתנה אחד. אם לא כך אין למסקנה המופקת מהניסוי שום ערך. לכן הסיפורים הנחמדים בהחלט על השלום עם מצרים וירדן, החיים הנעימים באיראן, או הסיפור על גרמניה אינם מהווים הוכחות לאפשרות שלום בין יהודים לערבים בין הנהר לים. זו בסך הכל אשליה שמפתחים לעצמם אנשים טובים על סמך משאלות לבם הנתמכות על פנטזיות ולקיחת דוגמאות מהתנהלויות בלתי רלוונטיות לחלוטין.

      1. אין בעיה, גדעון
        נחיה לפי אמונתך, על חרבנו תמיד. אסון ה 7.10 לא היה בגלל המאמינים בשלום אלא בגלל הסימנים שחיזקו את החמאס. אני מקווה 'הנסטוריה תוכיח שאתה טועה.

      2. מצאת למי להסביר איך מבצעים ניסויים…
        העובדה שיהודים וערבים יכולים לחיות בשלום (קר או חם) בלתי ניתנת לערעור. השאלה היא האם זה אפשרי גם מול הפלסטינים. אני מאמין שכן. אחרים (אביבה, גדעון) מאמינים שלא. עד דלא ננסה,האלטרנטיבה היא לחיות על חרבנו, יד שמאל ו אותנו בתנאים פחות טובים, או שוב התנתקות, בלי משא ומתן, שאת תוצאותיה ראינו.
        אנחנו מספיק חזקים בשביל לנסות. אם לא ננסה, איך נדע מי צודק?

  5. הפרופ' סמי – אל – אריין, בריאיון אל- ג'זירה 30 יולי 2023
    כותרת: "האפגנים והעירקים ואחרים, סבלו יותר מהפלסטינים. העניין שלנו אינו הקמת מדינה פלסטינית, אלא פרוקה /חיסולה של מדינת ישראל".
    אל-אריין: לדעתי לא תותר דמוקרטיה באזור שלנו, יש וטו על דמוקרטיה והיא אינה מותרת באזור שלנו, לכן עד שההשפעה המערבית הזרה מושמדת/נמחקת מאזורנו, לא תותר דמוקרטיה להתקיים.
    מראיין: אם כך הקונפליקט נטוע עמוק מאד
    אל-אריין: נטוע עמוק, מהותי ושייך לקיומנו.
    מראיין: אבל ישראל קיימת ומקדמת יוזמה (מערבית) זו שכבר אינה זרה יותר והיא נעשית חלק מהאזור.
    אל-אריין: לכן אני מאמין שעקירת השפעה מערבית זרה זו תגיע לשיאה בהריסה/פרוק מדינת ישראל, לדעתי העניין הפלסטיני אינו יצירת מדינה (פלסטינית) כפי שהכול אומרים. זה לא עניין של פתרון מדינה אחת או שתי-מדינות. העניין הפלסטיני צריך לעסוק בעצם הנוכחות של הציונות באזור".

    1. דעות קיצוניות יש בשני הצדדים.זה לא אומר שהרוב השפוי, עם עזרה מבחוץ, לא צריך לפעול לפתרון של הסכסוך הזה, שיהיה אופטימלי לשני הצדדים.

      1. עשו מספר סקרים אחרי טבח 7 באוקוטובר ומעשי הזוועות של חמאס, בהם שאלו את הפלסטינים האם הם תומכים בטבח שביצע חמאס או מתנגדים לו. הרוב (בין 59% ל-83% בסקרים השונים) תמכו בטבח. אז איפה "הרוב השפוי" שם בדיוק?

        קישור לחיפוש גוגל של המחרוזת "סקר על הטבח בקרב הפלסטינים":

        1. צחי, רוב הפלסטינים לא ניזונים מהתקשורת שאתה ניזון ממנה (ואגב, לא מראים בה את ההרג המסיבי של אזרחים בעזה). מה שהם רואים זה מהלומה צבאית מוצלחת ולא מראים להם את הטבח. זו הסיבה לתמיכה המסיבית.
          שום דבר לא אובייקטיבי, לצערנו.

          1. רוב הפלסטינים יודעים בדיוק איזה זוועות חמאס עשה. הוא העביר אותן בשידור חי לרצועת עזה ויהודה ושומרון, והפלסטינים יצאו לרחובות וחגגו וחילקו ממתקים ושיבחו את חמאס. כל עוד הם חשבו שהטבח שביצע חמאס ימוטט את ישראל הם חגגו אותו בפומבי. אחרי המכות שצה"ל הנחית עליהם בעזה, הם משיקולים טקטיים מציגים את עצמם כמסכנים תמימים שלא ידעו ולא תמכו… הכל שקרים. הם ידו ותמכו, ועכשיו מנסים לשחק את הקורבן, כדי שיוכלו לחמוק מנחת זרועו הזועמת של צה"ל ולבצע מעשי טבח נוספים.

            אגב, גם הרשות הפלסטינית בהנהגת אבו-מאזן, שידעה גם ידעה מה חמאס עשה ולמרות לחצים של ביידן וצרפת, סירבה לגנות את הטבח ובמקום גינתה את ישראל על ההפצצות בעזה. יתרה מזו, היא פרסמה הצהרה שקרית שלפיה את הטבח במסיבת הטבע ליד רעים ביצע בכלל "מסוק קרב" ישראלי ולא חמאס. רק אחרי איומים מארה"ב היא מחקה את ההצהרה מאתר הרש"פ.

            אין בצד השני פרטנר. אין עם מי לדבר. הפלסטינים חייבים לעבור תהליך יסודי של דה-נאציפקציה. כל עוד מוותרים להם ומעלימים עין מהנאציזם שלהם – לא יהיה שום סיכוי לשלום.

  6. איך יתכן שאיש ימין או איששמאל או בארצות הברית או בבריטניה, ישנאו ישראלים ויאהבו מוסלמים קיצונים. קשה לי להבין ואני מאמין שרובם אינם כאלה

  7. אף אחד וודאי אני לא טוען שהמפגינים נגד ישראל והכיבוש שלה אוהבים מוסלמים קיצוניים. זה לא חייב ללכת יחד.

  8. מאמר מצטיין בכתיבה וביסודותיו הערכיים. כמובן שהוא מקומם כמה אנשים שזכותם כמובן לחשוב אחרת, אבל לא מפתיע אותי שסגנון ההתבטאות שלהם מתקרב ללא מכבד.

  9. התגובות הקשות בחלק מהטוקבקים כאן, לכתבה שהנה ערכית וצודקת, מסבירות מהי בעצם הבעיה של מדינת ישראל.

  10. האויבים שלנו הרבה יותר רעים
    אבל זה כמובן לא מצדיק מעשים רעים שלנו

    1. נכון. האויבים שלנו הרבה יותר רעים. צריך להסביר זאת לנח שמיר ולאלי וידן. שניהם חיים בעולם מדומיין. גם נכון שלעתים קורה שאנו חוטאים במעשים רעים, כמו שאתה כותב. אבל, מהתבוננות בהיסטוריה של מדינת ישראל מ- 1948, ניתן ללמוד כי למרות כל ההתנכלויות הערביות למדינה היהודית אנו התנהלנו ברמה מוסרית הגבוהה ביותר, לעומת מדינות אחרות שהותקפו באופן דומה על ידי אויבים רעים. צריך להבין – אם פעם ננוצח על ידי תנועה מוסלמית כזו או אחרת גורלנו יהיה כגורל קיבוצי עוטף עזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של משה

כצפוי, שונה!

על "טעות אנוש – רומן מתח" מאת שולמית לפיד

תמונה של יורם

הידד למשתמט!

הכנסת אישרה את החלת דין הרציפות על חוק הגיוס

דילוג לתוכן