ליחיא סינוואר הייתה קונספציה שאירועי ה-7.10 יציתו מלחמה בשלוש עד שש חזיתות – הרצועה, חזבאללה, הגדה, סוריה, תימן וערביי ישראל. התממשותה של הקונספציה במלואה ואפילו בחלקה הייתה ממיטה חורבן על מדינת ישראל, As sure as God made little apples. הקונספציה של סינוואר קרסה לא משום שאנחנו היינו גיבורים גדולים, אלא משום שהחזיתות קיבלו רגליים קרות.
כל עוד יישאר בעינו הקונגלומרט הנוכחי – ישראל, מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ומעל לכולם ובתוכם הפליטים הפלסטינים – מדינת ישראל חיה על זמן שאול; זאת על אף גבורת חיילינו, וכל הכבוד לצה"ל. לפי תורת ההסתברות יש גבול למספר הפעמים שאפשר להינצל בנס. יגיע היום שהקונספציה של סינוואר, או יורשו, תתממש. אמריקה אף היא משענת קנה רצוץ, וגם לה יש קונספציה: No boots on the ground.
מה שמצחיק הוא שהערבים יצאו גם מנצחים וגם צודקים: זאת הרי מלחמתם הצודקת לשחרור מולדתם מהכובש הציוני וממשטר האפרטהייד. העולם מסכים איתם, כי אכן בעיקרון הם צודקים, אף כי לא בכל הפרטים והניואנסים.
אז מה עושים? שני מהלכים שיביאו לסוף הסכסוך ולשלום על ישראל.
מהלך ראשון: התנתקות
התנתקות, בהסכמה או בלעדיה, מהרשות הפלסטינית. הרשות תקבל שליטה מלאה על כל השטחים המוגדרים כיהודה, שמרון וחבל עזה. לא תהיה התנתקות מכ-20% משטחי יו"ש, לרבות ירושלים רבתי, ומכ-80% מאוכלוסיית המתנחלים. אפשר יהיה להתפשר על כך לפי הפתגם השיעי הידוע: אין חומה בצורה שתעמוד בפני חמור עמוס זהב.
מן הבחינה הביטחונית, אויבינו ישכנו מחוץ לגבולותינו ולא ניאלץ לתקוף במטוסים ובטנקים ריכוזי אוכלוסייה שבשליטתנו, למשל ג'נין. יבוטל קו ההגנה המופרך, לפי תכנית אלון, לאורך בקעת הירדן, קו הגנה דו-כיווני ראשון מסוגו בעולם, שמגן רק על עצמו, כנגד פלסטינים ממזרח ופלסטינים ממערב.
עם מדינות ערב עצמן אין לנו כל בעיה ביטחונית. עם מצרים ועם ירדן יש לנו חוזה שלום. עם סוריה יש לנו סכסוך על 1,200 קמ"ר ברמת הגולן, שלגביהם יש לנו טענה ביטחונית לגיטימית וממילא הנושא אינו נמצא גבוה בסדר עדיפויות של דמשק. לבנון היא מדינה כושלת שתשמח לקיים עמנו יחסי שכנות טובים, בהיפתר הבעיה הפלסטינית המגולמת בחזבאללה.
מבחינת הלגיטימציה הבין-לאומית, עם ההתנתקות נצא מעמדת הקולוניאליסט האפרטהיידיסט לעמדה של אור לגויים, של עם קטן וחכם במקום עם גדול וטיפש. החלומות המשיחיים של שתי גדות לירדן, או לפחות גדה אחת על-מלא – יצטרכו לחכות, כנראה, עוד 3000 שנה.
מהלך שני: ביטול אונר"א
הבעיה הפלסטינית כל כולה מתקיימת ומתוחזקת על ידי הפליטים הפלסטינים. כאמור לעיל, אין לנו כל סכסוך עם מדינות ערב ולא עם מדינות האסלאם, מלבד זה הקשור לבעיית הפליטים.
פליט פלסטיני הוא תואר העובר בירושה, בדומה לתואר אצולה, באופן שאין שני לו בהתייחס ל-83 מיליוני הפליטים ברחבי העולם כיום. הפליט הפלסטיני לדורותיו הפך את פליטותו לאומנותו, קרדום לחפור בו. במקום שיתיישבו מחדש ויצאו מהסטטיסטיקה, מספרם של פליטים אלה עולה ותופח מדור לדור, מ-700,000 לפני 75 שנה ל-5 מיליון כיום.
החמצן לשגשוגה של הפליטות הפלסטינית היא אונר"א, סוכנות הסעד של האו"ם שנוצרה למטרה ספציפית זו ואין לה תאריך תפוגה. אונר"א היא הגב המוצק של תנועות הטרור הפלסטיניות. המממן העיקרי של אונר"א היא ארצות הברית.
לאחרונה קראתי בספר "מלחמת זכות השיבה" (מאת עדי שוורץ ועינת וילף) שעקב השפעותיה ההרסניות של אונר"א רצתה ארה"ב להפסיק את המימון ולבטל את הסוכנות. ישראל, לעומת זאת, היא זאת שנאבקה במשך עשרות שנים על המשך קיומה של אונר"א. אם נכון הדבר, ייתכן שיש לנו כאן עוד מחדל ועוד קונספציה מן הדרגה הראשונה.
כך או כך, אין ספק שהמהלך השני החיוני לקיומה של המדינה הוא ביטול אונר"א, המספקת את הדלק ואת החמצן למכונת הרעל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
12 תגובות
התחתרות לא תתאפשר בשל המתנחלים ותומכיהם שמשתלטים על הנעשה בשטחים. לא מתייחסים אפילו לצה"ל
אינני יודע כיצד נוכל לדעת על התייחסת המתנחלים לצה"ל. רק בורא עולם ומומחים לשעבר יודעים לבחון כליות ולב. אפשר לספור נופלים בקרבות. בשבועות הראשונים של המלחמה, אחוז המתנחלים שנפלו בקרב עלה בהרבה על היקף התיישבותם כ"כיבוש" הארץ.
יוצא מהכלל. יחסים טובים עם לבנון. הקמת מדינה פלסטינית. ויתור על גבול הירדן. באין שליטה ביטחונית ישראלית איו"ש הופכת למדינת טרור-חמאס-דעאש תוך שנתיים. באין גבול על הירדן המלוכה ההאשמית מתחסלת והופכת לחלק מפלסטין. הם מכוננים יחסים דיפלומטיים עם איראן. משמרות המהפכה מגיעים 5 קילומטרים מנתב"ג. אז באמת יגיע סוף לסכסוך – ושלום על ישראל. אלי וידן – כל הכבוד על האסטרטגיה.
נראה לך שבאמת רוב הישראלים יתמכו בהתנתקות?
לאלי
המהלך הראשון אינו יכול להתקיים משתי סיבות: 1. המתנחלים לא יפנו את ההתנחלויות ובעיקר מדובר בהתנחלויות כמו תפוח שם האידיאולוגיה המשיחית עמוקה. שום כסף או זהב לא יעזרו. 2. ברגע שתפנה התנחלות אחת או שתיים, הערבים ידרשו את זכות השיבה שאנו לא יכולים לקבל.
לגבי המהלך השני נראה לי שהצד הישראלי יהיה מאד נלהב לקבלו אלא שתושבי עזה, ובכל מחנות הפליטים בהם אונר״א פועלת, אונר״א היא מקור החיים. מזון מים ותרופות מסופקות על ידי אונר״א. יש לזכור שרוב עובדי אונר״א הם תושבי הרצועה. אונר״א היא מעסיק גדול ברצועה מוכת האבטלה
בתגובות כאן ובכלל במדינה רבים מאוד מאוד מתנגדים להיפרדות לשתי מדינות. אבל אסור להתייאש. בסופו של דבר יתברר כי זה הפתרון היחיד
מהלך ראשון: התנתקות
התנתקות, בהסכמה או בלעדיה, מהרשות הפלסטינית. הרשות תקבל שליטה מלאה על כל השטחים המוגדרים כיהודה, שמרון וחבל עזה. לא תהיה התנתקות מכ-20% משטחי יו"ש, לרבות ירושלים רבתי, ומכ-80% מאוכלוסיית המתנחלים. אפשר יהיה להתפשר על כך לפי הפתגם השיעי הידוע: אין חומה בצורה שתעמוד בפני חמור עמוס זהב.
מן הבחינה הביטחונית, אויבינו ישכנו מחוץ לגבולותינו ולא ניאלץ לתקוף במטוסים ובטנקים ריכוזי אוכלוסייה שבשליטתנו, למשל ג'נין. יבוטל קו ההגנה המופרך, לפי תכנית אלון, לאורך בקעת הירדן, קו הגנה דו-כיווני ראשון מסוגו בעולם, שמגן רק על עצמו, כנגד פלסטינים ממזרח ופלסטינים ממערב.
דברי המאמר אינם מובנים לי
אם יש משהו שלמדנו מ07/10 הוא שלא תעזור שום חומה ואין תועלת בהתנתקות.
עוד מעט ניאלץ להילחם נגד החיזבאללה וגם שם הגדר לא תשנה מאומה.
ההתנתקות היא לא במקום חומה. ההתנתקות היא כדי שהאויב לאת ישב בתוכנו אלא רק מחוץ לגבולותינו וכדי לאפשר תנאים להכרזה על סיום הסכסוך. זה לא בטוח שיהיה סיום הסכסוך אחרי ההתנתקות, אבל בלי התנתקות בטוח שלא יהיה סיום הסכסוך.
ההתנתקות תבטיח את המשך הסכסוך ובממדים הרבה יותר חמורים ואכזריים. איך אתה לא רואה את זה?
למגיב,
התנתקנו מסיני ויש לנו שלום עם מצרים, למרות שבשעתו חשבנו שגם שארם-א-שייך היא חלק בלתי נפרד ממולדתנו הנצחית. התנתקנו מירדן, או שהיא התנתקה מאתנו, ויש לנו שלום אתה.
התנתקות מיו"ש תבטל את הלגיטימציה של המאבק הערבי בעולם, כך יש לקוות.
איל אתה לא רואה את זה?
מתוך שני המהלכים, הראשון הנו תנאי בל יעבור. גם אם המהלך השני לא יתממש, אפשר יהיה להתגבר על הבעיה
אין שום סיכוי להנתקות