מהפך מדאיג בבירתנו השנייה

שנאת יהודים בניו יורק
תמונה של עוזי ברעם
עוזי ברעם

ביליתי שנתיים בניו יורק ב-1970–1972. אמנם העולם השתנה במרוצת השנים, אבל אינני יכול להסביר ולהבין כיצד אז חשנו בניו יורק את "בירתנו השנייה". כיצד כל חג יהודי נתן אותותיו על העיר כולה. ביום כיפור נראה היה שהעיר שובתת. ועכשיו הגיעה עת המהפך.

ניצני שנאת היהודים התגלו עוד בימי הקורונה. השכונות החרדיות של ברוקלין "זוהו" כמוקד התחלואה ומשם עברה השנאה לשנאת יהודים כמוקדי מחלות. בעבר רווחו כינויים כאלה בחוגים אנטישמיים באירופה והובלטו בידי התנועה הנאצית. ים המהגרים מאירופה לארצות הברית הביא עמו את הדעה הקדומה ששכנה אי שם במעמקי הלב, ועתה ניתן לה פורקן לגיטימי.

ניו יורק ספגה את פיגועי מגדלי התאומים בשנת 2001. האוכלוסייה המוסלמית הותקפה אז מכל עבר. נעצרה תנועה שוטפת של ערבים לניו יורק והם היו מושא הביקורת האמיתית. דומה שעידן זה חלף הלך לו.

האירועים האחרונים בניו יורק אינם יציר כפיהם של הקמפוסים. קולומביה ואוניברסיטת ניו יורק אינן בעלות השפעה כמו האוניברסיטאות בחוף המערבי. אבל הן היו מרכיב חשוב יחד עם קהל מוסלמי ורבים אחרים שנותרו המומים מהמכות שספג חמאס ונותרו אדישים כלא מאמינים לפוגרום שנעשה בנו ב-7 באוקטובר.

מילא אם היו ההפגנות נסובות על הפלישה לעזה או על מדיניותנו בשטחים, אבל הן מרחיקות עצמן ממאורע ספציפי. המלחמה בעזה היא אמתלה. מאחוריה ניצבת שנאת יהודים עמוקה שתמיד שכנה שם ולא מצאה לעצמה פורקן, ועכשיו מתבטאת בשלילת זכות הקיום ממדינת ישראל.

ראיתי לאחרונה סרט דוקומנטרי על הבמאי היהודי סטיבן שפילברג. בילדותו ובנערותו התכחש לעובדת יהדותו כי סבר שלא יוכל לבטא את עצמו כיהודי עם כל ים הדימויים מסביב. רק כשהפך לבמאי מוביל בעל השראה חזר ליהדותו ב"רשימת שינדלר" המפעים.

אני מודע לעובדה שמידת הפופולאריות שלנו בארצות הברית גדולה משל כל גורם אסלאמי, אבל הרוח הפרו-ישראלית והפרו-יהודית שבקעה מהבמות של ניו יורק, מהמוזיאונים והגלריות ומגדולי העיתונאים שינתה פניה מאדישות ועד התנגדות ברורה.

האנטישמיות באירופה מוצאת לעצמה פורקן שעה שזיכרונות השואה הולכים ומתפוגגים והחטא הקולקטיבי שנשאו על גבם הולך ודוהה. צעירי גרמניה יודעים מעט מאוד על מאורעות השואה, שלא הייתה גרמנית נטו. בצרפת, בפולין, בהונגריה, באוקראינה ובליטא הייתה הזדהות עממית עם רצח יהודים. גן נוצרי טמון עמוק בליבותיהם ומוצא פורקן בשנאת מדינת ישראל. חשבנו שניו יורק היא עיר שבה אנו חשים את השוויון שלא פקד את עמנו במרוצת ההיסטוריה. הזמנים משתנים. עכשיו יש לגיטימציה גוברת לשנאת יהודים במדינת ישראל ובעולם הגדול.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

23 תגובות

  1. מאמרו של עוזי ברעם עוסק בסוגיה המופיעה מידי פעם בהיסטוריה של העם היהודי מאז הגלות השנייה. האנטישמיות היא תופעה רבת דורות שניתן להשוות אותה לצמח רעיל החבוי אי שם באדמה עד כאשר מזג אוויר יוצא דופן מנביט אותו מחדש. יש כאלה המאמינים כי אנטישמיות מגלה את פניה המכוערים עת שהעם היהודי מצליח יתר על המידה. ה Start-Up-Nation וה Exits המרשימים של ההיי-טק הישראלי משולבים בחוצפה הטבעית של בני עמינו עוררו קנאה של רבים. אך מה שיצר את השנאה כלפינו הוא תורתו של גבלס שאומצה על ידי הפלסטינים המיוצגים על ידי ה BDS ובמשך עשרים השנים האחרונות השתלטו על האוניברסיטאות והמכללות בארה"ב ובחלקים של אירופה. ההשתלטות חלחלה לאו"ם ולפינות שונות בניו-יורק מה שמוחק בהתמדה את הנוכחות התרבותית והעסקית של היהודים שעד לפני עשור סמל התפוח היה מזוהה עם היכולות הייחודיות של היהודים.

    1. אורית צודקת. אם סקרי דעת קהל יציבו יהודים מול מוסלמים יהיה לנו רוב.אבל לא על זה נסובה המחלוקת.ההתנגדות לישראל כמדינה ולציונות כתנועת שחרור לוקחת מישראל את משקלה הסגולי שהיה סמל לרבים.אנו במאבק קשה לא עם מוסלמים אלא עם דעת קהל גדולה שנטועה באנטישמיות ועם ציבור צעיר שתומך בכל תנועת שחרור.
      המפגינים מתעלמים מכך שהחמאס חיבל באורח שיטתי בכל ניסיון להסדר וכי הוא חלק מתנועה איסלמית שמתנגדת לנצרות באותה רמה כמו ליהדות

  2. כמה עצוב. כבר שנים שאני חשבתי שהאנטישמיות הולכת ונעלמת מן העולם.

  3. נכון מאד, ואוסיף שהשיקול הזה (גיוס האנטישמיות) לא נעלם מעיני האיראנים. ההסטוריונים ידונו כמה החמאס פעל על דעת עצמו וכמה הוא היה חלק ממזימה איראנית. לדעתי הוא היה חלק חשוב והכרחי, בייחוד בפעילות החייתית, ממזימה שטנית של איראן להתגרות בישראל באופן כה נפשע ומזעזע שבתגובה האלימה והקשה שצפוי ממנה היא תיפול במלכודת האיראנית: לעורר את העולם המוסלמי לתקוף צבאית את ישראל ולחסלה, ובמקביל ליצור נארטיב שישראל היא המפלצת והשמדתה מוצדקת. בינתיים ההתקפה הצבאית הרב חזיתית מוגבלת – לא מעט בזכות נוכחותה המאיימת של ארה"ב, אבל האשמת ישראל היא על סטרואידים, ומולה – גם בגלל ניהול כושל וחוטא של האחראים על ההסברה בממשלה – אנחנו חסרי אונים.

  4. קשה מאוד לראות את האנטישמיות שהולכת וגדלה בעולם.. אסור שנקל ראש במגמה הקשה הרעה והחולנית הזו.
    אנחנו כאן במגינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית חייבים להיות העוגן ליהודי העולם וסמל ומופת לאהבת יהודים ולא לשנאה שלהם.
    אנחנו כאן במגינה שלנו צריכים לבנות סולם ערכים שיהיו בסיס דווקא לאהבת יהודים ואנחנו מכאן צריכים להילחם בכול תוקף ואפשרות נגד המגמה הקשה המסוכנת שמתפתחת.
    יש לנו את היסוד לכך יש לנו את האנשים לכך יש לנו בבסיס את הערכים לכך
    טוב שהעלית את הנושא … הוא שווה חשיבה וטיפול מידי והיקפי.

  5. אני חושב שזה פחות אנטישמיות ויותר אנטי מדינת ישראל. אין ספק שאנחנו צודקים ואויבנו רעים. אבל יש לנו כמה גורמים בממשלה שמתנהגים בצורה לא ראויה

  6. יש כאן במדינה אנשים ששונאים אותי וכמוני מאשר שונאים שיש לנו בארצות הברית

  7. האנטישמיות היא מחלה מדבקת רבת שנים שרבים נגועים בה ולמרבה הצער והדאגה היא הולכת ומתעצמת ומשתלבת עם שנאת ישראל. מי שימצא מרפא למחלה הארורה הזאת יהיה ראוי לפרס נובל (בתנאי שאינו יהודי…)

  8. המוסלמים בארצות הברית הם שליש מהיהודים שם. וליהודים יותר השפעה, יותר כסף. בקיצור, אין מקום לדאגה

    1. אתה צודק וההפגנה אתמול עם 300 אלף משתתפים בוושינגטון, מוכיחה שיש לנו בארה"ב כוח רב ולא צריך להיבהל

    1. לק.שלום אמנם זה לא קשור למאמרי.אבל אני מסכים עם תגובתך.לטראמפ יש סיכוי להבחר.מאידך,אם ביידן יוחלף יש לכל דמוקרט אחר סיכוי מול טראמפ.
      ביידן נשיא מצויין כמעט מכל היבט אבל גילו ניכר בתנועותיו ובחיניותו זו הסיבה שמתקשים לתת לו מועמדות נוספת.אין לדעת איך המדיניות הפרו ישראלית של ביידן תשפיע על בחירתו.למוסלמים כוח רב במישיגן מדינת מפתח בבחירות.גם הצעירים האנטי ישראליים לא ירצו אותו אך את טראמפ פחות. העלית נקודה נכונה שאין לדעת את התגלגלותה

  9. אני גם חושב שאין שינוי ברמת מהפך ביחס ליהודים וישראלים בארצות הברית. רעים היו, יש, ויהיו תמיד. אבל הם רחוקים מלהיות הרוב.

  10. ארה"ב היא היחידה שיכולה להבטיח קיומנו לטווח ארוך. יש להשקיע את כל שניתן על מנת שהממשל שם ירגיש קרוב ומחויב לנו. מנהיגים בליכוד ונספחיהם עשו הכל בכיוון ההפוך וכמעט הצליחו. אסור שזה יקרה פעם נוספת.

  11. כמי שחי שם בעבר לא מעט שנים, אני חוויתי את התגברות התופעה ואת ההיקף שלה

  12. לא להרים ידיים. נחוץ מנגנון מקצועי, פעיל כל ימות השנה לקדם את ההסברה שלנו ואת האינטרסים שלנו. אנשי מקצוע מהרמה הכי גבוהה. עם תקציבים מתאימים זה אפשרי.

  13. מר ברעם, בוא לא נשכח שמהפך הרבה יותר מדאיג קרה וממשיך לקרות בבירתנו הראשונה – ירושלים
    הן ברמה העירונית, והן ברמה הלאומית
    חרדים, לאומנים, וערבים מציפים אותה

  14. מחברים בניו יורק אני שומעת שהם מאד מושגים ממה שקורה בנושא זה אצלהם

  15. כמי שמסתובב הרבה בחו"ל אני חושב שיש הגזמה בתיאורים של האנטי ישראליות בארצות הדמוקרטיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן