אנחנו ישראלים גאים וביחד ננצח

אנחנו גאים בגלל מה שאנחנו ובגלל מי שאנחנו. אנחנו גאים בגלל ההורים שלנו, והסבים שלנו, ודורות דורות של יהודים שהנחילו לנו בעוז, באומץ, בחזון ובהקרבה, את התרבות ואת הארץ הזאת לגור בה. אנחנו גאים בגלל ההיסטוריה המפוארת שלנו, שהנחילה לנו את התנ"ך ואת המורשת היהודית, שהן נר לרגלינו. אנחנו גאים בסמלים ובמוטיבים שלנו שממחישים את עצמאותנו, כמו הדגל, ההמנון, יום העצמאות, ימי הזיכרון והחגים, שנותנים לנו את הזהות ואת הכוח שלנו כעם, ויוצרים את הביחד ואת מה שמייחד אותנו מעמים אחרים. אנחנו גאים בהישגים העצומים שלנו כחברה, כתרבות וכמדינה. הישגים שמעמידים אותנו בשורה הראשונה של מדינות העולם, כמו מספר זוכי פרס נובל, מספר הסטרטאפים, מספר הישראלים שעובדים בכל החברות המכובדות בעולם, שמחזיקות אצלנו את מרכזי הפיתוח שלהם. בגלל צה"ל, בגלל שהפרחנו את השממה, בגלל שקיבצנו שבעים אומה ולשון ובנינו מדינה מודרנית, בגלל החופש, הדמוקרטיה והפלורליזם שאין כמותם בעולם, שאיש לא יצליח לערער אותם! בגלל שאנחנו יכולים ועשינו את זה, ובגלל שכיף לנו להיות כאן ביחד – בבית שלנו.

הדברים באים לידי ביטוי מוחשי בהתנדבות של המוני ישראלים מכל גווני החברה הישראלית בזמן המלחמה, התנדבות שהיא מעל ומעבר ויותר מכל מה שידענו בעבר. ההתנדבות היא המעלה הגבוהה ביותר שיכול לעשות אדם למען ארצו, למען אזרחים שנזקקים לעזרה, למען אלו שנפגעו, למען אלו שמצויים במצוקה, ויש רבים כאלה, למען זיהוי ואיסוף חללים, כפי שעושה זק"א, ועוד. ההתנדבות היא נשמת אפה של הציונות, בשירות הצבאי אך גם זה האזרחי לגווניו הרבים.

השתתפתי לאחרונה בכמה הלוויות של חללי המלחמה. באחת ההלוויות נקבר רס"מ גיל פישיץ ז"ל מחריש בבית העלמין הצבאי בחדרה. המשפחה ביקשה מהציבור בחדרה להשתתף בכבוד האחרון שניתן לחייל. אלפי אנשים מכל רחבי העיר נהרו להלוויה. הדומייה בזמן ההלוויה הייתה קורעת לב. החזרה של המוני המלווים על קריאת הקדיש של האב השכול הרעידה את הלבבות, ונוכחתי לראות אלפי אנשים מזילים דמעה על החלל. ראיתי לא מעט אנשים שאינם ממקורבי המשפחה השכולה, שרכשו זרי פרחים כדי להניח אותם על הקבר הטרי. באותם רגעים הרגשתי, כמו רבים אחרים, שאנחנו עם אחד, מקשה אחת של גורל משותף, כאב משותף וכמיהה לניצחון ולמימוש הלכה למעשה של הרעיון הציוני.

אנחנו עם מיוחד שחווה על בשרו כאב רב וגם רגעים של שמחה. חווינו רגעי התרגשות ואושר כאשר צה"ל הצליח לשחרר מהשבי את החיילת אורי מגידיש. באותם רגעים הייתה אורי בת משפחה של רוב עם ישראל.

אנחנו ננצח בגלל הביחד והגיבוי העצום שנותן הביחד הזה לצה"ל. אנחנו ננצח כי זו מלחמת של בני האור נגד בני החושך. אנחנו ננצח בגלל הנוער הנפלא שלנו שלוחם עכשיו בצה"ל בעוז וגבורה מאין כמותם, כאשר סברנו בטעות שבני התשחורת הם רכרוכיים, נהנתנים וחסרי חוט שדרה. אני שמח שטעינו והנוער הנהדר שלנו מתגלה היום בכל תפארתו. אין תופעה כזו בעולם כולו. אנחנו ננצח בגלל ההקרבה העצומה והגבורה העילאית של כיתות הכוננות ביישובי העוטף ושל הכוחות הקטנים של חיילים, שוטרים ואזרחים שעזרו להם בקרבות מול נחיל עצום של אלפי רוצחים בני עוולה. קרבות אלו ייחרתו כעמוד אש בהיסטוריה של מדינת ישראל. אנחנו ננצח בגלל שאין לנו ארץ אחרת ללכת אליה ובגלל שחדר ללבבות שלנו שאנחנו חייבים להיות מאוחדים וזהו מקור הכוח שלנו, ואוי לו לאותו פוליטיקאי שינסה לערער אחדות זו.