בין העבר להווה

זיכרונות משבוע באוקטובר לפני עשר שנים
תמונה של אבי
אבי גולדברג

שבוע שחלף מעמיד את תיאוריית הגשטלט במבחן: האם תפיסת התודעה אכן מאפשרת לקלוט ולארגן כמכלול את זרם הגירויים החושיים ויוצרת תבנית או מכלול המתקבלים בתמונה אחת, או שמא הגירויים נקלטים במבודד ואינם יוצרים תמונת מציאות מאורגנת.

אני רוצה לחזור לאירועים שקרו השבוע לפני עשר שנים, באוקטובר 2013. מדינת ישראל ציינה אז ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, טראומה לאומית ואישית שהפשיטה את מנהיגי המדינה וקציניה הבכירים מכל התרברבויותיהם והציבה אותם ערומים וללא כיסוי למדיניות שהנהיגו ולשחץ ורהב של התנהלותם, במחיר אלפי הרוגים.

באותו שבוע הסתלק מהציבוריות הישראלית רב מזרחי (כך הוא העדיף שיתייגו אותו) שהקים מפלגה לבני עדות המזרח. המפלגה הזו שימרה את נחשלותם, הקפיאה את קידום וחינוך ילדיהם והנציחה את הפער והשוני שבין חלקי העם היושב בישראל. הלך לעולמו רב שנשיא המדינה נישק את ידו החמה אף על פי שטען כי קורבנות השואה, שברובם היו אשכנזים, מתו בגלל חילול שבת או אי-קיום מצווה זו או אחרת.

באותו שבוע פסק בית המשפט העליון כי אין לאום ישראלי – יש יהודים, יש מוסלמים, יש נוצרים, אבל במדינה ששמה מדינת ישראל אין לאום ישראלי ועל כן לא יירשם סעיף הלאום הישראלי בתעודות ויישאר ריק. אז אין לנו לאום פלסטיני וגם אין לנו לאום ישראלי, יש לנו יהודים החיים בקהילה בגטו מוקף ערבים כמימים ימימה. צדק בני פלד, שהיה מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, כשביקש לפני מותו שיצלצלו בפעמון ויכריזו שהלך לעולמו אדם שקבע כי "היהודים ניסו כאילו להקים מדינה, אך כל מה שהצליחו הוא להקים עוד קהילה יהודית".

באותו שבוע הצהיר יאיר לפיד שר האוצר דאז, על סלידתו מישראלים שיצאו מהארץ והתיישבו בברלין לבנות שם את חייהם, גלגול פתטי של התבטאות אומללה של יצחק רבין על "נפולת נמושות", ניסיון עלוב של פוליטיקאי חדש המשתמש בכלים משומשים, להסיר את האחריות למחדליהם של מנהיגי המדינה לתת לכל תושביה קיום בכבוד.

באותו שבוע זכו ישראלים שעזבו לפני שנים רבות את הארץ בפרסי נובל, לא הם לא ישראלים לשעבר כי אין לאום ישראלי, הם יהודים שעזבו את הקהילה בישראל והצטרפו לקהילה היהודית בארצות הברית: נפולת נמושות.

באותו שבוע התקיימה אזכרת המונים לראש הממשלה שנרצח בדם קר על ידי יהודי, חיית אדם דתית-לאומנית. יצחק רבין שהעז לנסות ולהלחים את שתי הקהילות החיות במרחב שבין הים לירדן ולהשכין שלום.

באותו שבוע טענו שני ארכיאולוגים בכירים כי ההצגה הגדולה בעיר, תערוכת הורדוס המציגה את המוזוליאום שלו, היא קש וגבבה וכי הורדוס לא היה מכניס עצמו למבנה קטן בשולי ההרודיון.

באותו שבוע טענו מדענים כי נשים יהודיות שמוצאן מעדות "אשכנז" הן גיורות, אז אולי צודק פרופסור שלמה זנד כשהוא טוען שאנחנו לא צאצאי הקהל הרב שבא לשמוע את הקולות באותו הפנינג במדבר לפני אלפי שנים?

באותו שבוע העידה מזכירה אישית של ראש ממשלה לשעבר שקיבלה, בעת מילוי תפקידה, מתנות שוחד בעשרות או מאות אלפי שקלים, טרם התברר אם מדובר בשוחד מיני או בשוחד פוליטי, אבל אחרי שהתורם מת אי-אפשר לבדוק אם תרם רק תכשיטים…

לנוכח רשמי השבוע שחלף, השאלה היא, האם התודעה יכולה לארגן את החומרים הללו לכדי תמונת מציאות קוהרנטית כפי שטוענת תיאוריית הגשטלט.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. עשר שנים חלפו
    ובזבזנו אותם על פירוק העם וטיפוח השנאה
    המנהיג נוקט בפוליטיקה הפחד
    , האירנים בשער כמו הברברים עם הגדרות
    ״הערבים נוהרים ״ והאשכנזים שכחו להיות יהודים.
    טוב לא יצא מכך לדאבוננו ולאסוננו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן