אחריות אישית ואמירת אמת  

הגורמים העיקריים למשבר האמון של הציבור במנהיגות
תמונה של דודי
ד"ר דודי אילת

בעת כתיבת מאמר זה מדינת ישראל נמצאת באחת מתקופותיה הקשות ביותר מאז הקמתה. החברה האזרחית, העמותות, מתנדבים והציבור כולו מתגלים בשעה זו כבעלי חוסן וסולידריות בסיסית הבאים לידי ביטוי בעזרה, בתרומות ובשאר פעולות שתכליתן תמיכה בנפגעי האסון ההיקפי שפקד את תושבי הדרום ואת המדינה כולה. לעומת זאת המערכת הפוליטית והמובילים אותה מתגלים שוב ושוב בחולשתם. המערכת הפוליטית בישראל נמצאת במשבר אמון אדיר, נדמה שאף גדול יותר מהמשבר שפקד אותנו במלחמת יום כיפור. מלחמת ה-7 באוקטובר 2023 היא האסון החמור ביותר בזמן הקצר ביותר שאירע לנו חמישים שנה לאחר המלחמה הארורה בשנת 1973.

למשבר האמון של הציבור בהנהגתו הפוליטית, ניתן למנות ארבעה גורמים עיקריים:

1. אסטרטגיה פוליטית וכנגזרת ממנה אסטרטגיה צבאית לא נכונה מבחינת הגדרת המצב והאויבים המסכנים אותנו יותר (חמאס בהשוואה לרשות הפלסטינית).

2. כפועל יוצא של הסעיף הראשון מתקיים תיעדוף תקציבי לא נכון לאזורי קו עימות – מה שהתגלה, לצערנו הרב, בזמן אמת במיעוט של כוח צבאי, כיתות כוננות, ציוד וכיו"ב.

3. כשלים מודיעיניים חמורים בהערכה של התקפת פתע, במקביל לתפיסה שהטכנולוגיה העדיפה שלנו תכריע, ומכאן יהירות וזלזול כלפי אויב מסוכן ורצחני.

4. מנהיגות פוליטית שאינה עומדת בהבטחותיה הבסיסיות ביותר כלפי הציבור להסרת איומים קיומיים, וחמור מזה, אף עלולה לא לקחת אחריות אישית על האירוע החמור ביותר במדינת ישראל מיום הקמתה: מספר האזרחים שנרצחו בזמן כה קצר, מאות החטופים שגורלם טרם ידוע, והחיילים, השוטרים ואנשי כוחות הביטחון שמסרו את נפשם כבלם הראשוני למה שחמאס, הארגון האסלאמיסטי-נאצי, ניסה להגדיר כ"מבול אל אקצה".

כשלים 1–3 ייבדקו אם וכאשר תוקם ועדת חקירה ממלכתית שבידיה יהיו סמכויות להסקת מסקנות אישיות לגבי גורמי הצבא והמודיעין. ואילו כשל 4 – לקיחת אחריות אישית ברמה המוסרית מצד הדרג הפוליטי – הוא, על פי הניסיון המר של הציבור הישראלי, הבעייתי ביותר.

אזכיר דוגמאות אחדות: לאחר מלחמת יום כיפור ניסתה ועדת אגרנט לגלגל את האחריות על הדרג הצבאי; אסון הכרמל שבו נִספו 45 לוחמי אש ושוטרים; אסון מירון ועוד ועוד. בכל אלו ניסתה המנהיגות הפוליטית לחמוק מאחריות מוסרית בדרכים שונות ומשונות.

תומפסון הגדיר שני מושגים שעוזרים להבין את טכניקות ההימלטות של הדרג הפוליטי מאחריות. מושג האחריות המִדרגית – ראש הפירמידה הארגונית, הווה אומר ראש הממשלה, לוקח אחריות רק לכאורה כטקס פוליטי, אבל לא מעבר לזה, כשלמעשה הוא מעביר מסר שבעצם זו לא אשמתו, אלא אשמת הדרגים שמתחתיו, והוא נשאר בתפקידו כדי לתקן.

מושג האחריות הקולקטיבית – הדרג הפוליטי מפזר את האחריות, כלומר הוא אחראי אבל לא רק הוא. האחריות היא גם של הצבא, גם של השב"כ, וגם של קודמיו בתפקיד שהשרישו תפיסות מוטעות, וכך הוא מקטין את גודל אחריותו. מעבר לכך יהיו גם תירוצים סיבתיים כגון "לא עודכנתי בזמן אמת" וכדומה.

כאשר "התותחים רועמים המוזות שותקות" נאמר, אבל, אחרי שמדינת ישראל והחברה הישראלית יסיימו פרק מר זה בניצחון צבאי שכפי הנראה יהפוך את "מבול אל אקצה" למבול "אל עזה", ובתקווה שיהיה גם ניצחון תקשורתי ומדיני ושחרור החטופים – החברה בישראל ואזרחי ישראל משמאל, מרכז וימין פוליטי צריכים להיות ערוכים לתבוע את מלוא האחריות האישית מאלו שבמשמרתם קרה האסון החמור ביותר בתולדות המדינה.

הדרג הצבאי והביטחוני ייקחו אחריות מוסרית כנראה בעצמם, הפוליטיקאים ממש לא, והלוואי ואתבדה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. לא זו בלבד שהדרג המנהיג נכשל, הוא גם לא אומר אמת, והבעיה שהעם מאפשר זאת

    1. תודה על תגובתך
      יש דברים מוסריים שנובעים מהיותך מנהיג אבל לרוב יש בריחה מהם.
      יש דברים משפטיים,מודעינים צבאים ואסטרטגים שיתבררו בוועדות חקירה שייקחו שנים

    1. דור המנהיגים הולך ופוחת ללא קשר לשמאל וימין
      מספיק להשוות את בגין ,שמיר ורבין לרוב הפוליטיקאים היום.

  2. לצערי להפוך את מבול אל אקצא למבול אל עזה לא יספיק
    כי איראן רחוקה מספר שבועות מגרעין
    בזכות מר נתניהו הכושל
    שחוץ מלדבר לא חתר לשום מגע אש
    בשום חזית

  3. תודה יוסי על תגובתך
    הנושא האירני עלה וירד כבר שני עשורים לפחות. אין ספק שנתניהו היה חלק ממקבלי ההחלטות שהחליטו לא לתקוף(ולא יצרו גם אלטרנטיבה אחרת) אבל הוא לא היה לבד .זה לא מוריד מימנו כלל אחריות כראש ממשלה 6 קדנציות…

  4. כמה פעמים צריך לחזור על הדברים שלנו. אין להאשים את המנהיגים. הם לא בחרו את עצמם. הם לא חדשים בשלטון. העם מכיר אותם ובחר בהם שוב

    1. שלום לך
      אז אם העם בחר בהם זה לא אמר שטעו?
      אם העם בחר בהם הם בובות נטולות אחריות?
      תסביר את עצמך…

  5. מי שאומר שיש הרבה אחראים שיבין שהוא בעצם טוען שלא צריך ראש ממשלה
    מישהו הרי חייב להיות בראש פרמידת האחריות

    1. שלום פנינה
      את צודקת.
      המינימוןם שנידרש ממנהיג ציבורי זו היכולת לקחת אחריות מינסטריאלית כראש המערכת במיקרה של ראש הממשלה.
      יתרה מזו במיקרה של אירועי 07.10.23 מדובר בתפיסה אסטרטגית מדינית לקוייה ושגוייה של סבבים עם החמאס ולא כאלו שהחלישו אותו אלא מכרו אשלייה של "חמאס מורתע" לכלל הציבור ובמקביל איפשור הזרמת כספים לחאמס מקאטאר לצד החלשת הרשות הפלשתינית .
      על תפיסה זו ברור שאחראי הדרג המדיני. לצד זה כמובן שיש כשלים גם ברמה המודעינית והצבאית מבחינת סדרי עדיפויות ,"חמאס מורתע" ויהירות טכנולוגית .

  6. הפסקת הסתה
    זה הנזק הכי גדול שמנהיגי הימין וראשם עושים

    1. אין ספר שהשיח הציבורי היה רעיל ביותר טרום המלחמה וניכר בפילוג העמוק בעם.
      אנריכיסטים,פרביליגים ועוד ועוד היו לחם חוקם של פולטיקאים פופוליסטים " מקופחים מקצועיים" ללא אג'נדה וללא תוכן שקוראים לעצמם "ימין". גם צד " שמאל "לא חסך הסתה מול החרדים שהם ציבור גדול ומגוון שחלים בו שינויים כולל גיוס לצה"ל ,פעילות נרחבת של ארגון זעקא ועוד ועוד. כלומר ההסתה והשנאה היו פשוט חלק מהאווירה הציבורית. השסע הדתי,העדתי,הולכים ומעמיקים בגלל אנשי ציבור מופקרים וחסרי אחריות.
      נקווה שאולי עכשיו אחרי הטראומה שעברנו ועוברים תהייה התבוננות פנימה והבנה איך משנים .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן