העמקה בנבכי הנפש

על קובץ הנובלות "לילה מופלא" מאת סטפן צווייג (2)
תמונה של משה
ד"ר משה גרנות

בחלקה הראשון של רשימה זו הצגתי שלוש מהנובלות שמופיעות בקובץ "לילה מופלא" מאת סטפן צווייג, שעוסקות כולן בנבכי נפש האדם תוך תיאור אירועים מרעידי לב הפוקדים את הגיבורים. גם שלוש הנובלות שאציג בחלקה השני של הרשימה מתארות אנשים שחווים בחיי היום-יום שלהם אירועים מטלטלים ועוצמתיים.

"משחק המלכים" הוא נובלה שחיבר צווייג שנה לפני שהתאבד. בנובלה הוא מזכיר את מעלליו של היטלר ואת הטרור של הגסטאפו באוסטריה שהסתפחה לגרמניה. הגיבור, ד"ר ב', בן למשפחה מפורסמת בווינה (דודו היה רופאו האישי של הקיסר), מגורש מאוסטריה הנשלטת על ידי הנאצים. הוא היה עורך דין שטיפל בהסתר בנכסיהם המוברחים של המנזרים ושל הדוכסים, נכסים שהגרמנים רצו לשים עליהם יד. ד"ר ב' נעצר במטרה לסחוט ממנו מידע על הנכסים הנ"ל, אבל לא נשלח למחנה ריכוז, אלא נאסר בבית מלון, בחדר ריק לחלוטין, כשלאיש אין רשות לדבר איתו – כל זאת בכוונה לשבור אותו, ושבעקבות כך יודה על העסקאות שביצע. מרוב ייאוש לחיות בחדר בודד ללא ספר, ללא עיפרון, ללא נפש חיה שאפשר לדבר איתה – הוא מוכן להודות בכל מה שחוקריו ידרשו.

ואז חל מפנה: בעת ההמתנה הארוכה, המתישה, שלפני החקירה, הוא מצליח להגניב לעצמו ספר ממדיו של שומר שהיו תלויים על קולב. לאכזבתו, זה היה ספר שסיכם 150 משחקי שחמט מפורסמים. בלית ברירה הוא מתחיל להתעניין בספר עד שהוא לומד בעל-פה את המהלכים של גאוני משחק המלכים, ואף מנסה ליצור תהליכים אלטרנטיביים. עיסוק אינסופי בשחמט לאורך חודשים רבים של בדידות, גורמים לו לטירוף הדעת – הוא מתנפל על השומר בצעקות על כך שאינו נענה להיות בן זוג במשחק, מנפץ זכוכית של חלון, ונאלצים לאשפז אותו. האבחון שמוסר הרופא לגסטאפו הוא שכביכול ד"ר ב' לא החלים, וצריך לשחרר אותו. הוא משוחרר, עליו לצאת מאוסטריה תוך 14 יום.

כל הפרטים האלה אינם נודעים לקורא בהתחלה, אלא בהמשך: ד"ר ב' נמצא על אונייה בדרך מניו-יורק לבואנוס איירס, מסע שנמשך 12 יום. על האונייה נמצאים אלוף העולם בשחמט, ואיל הון (עסקי נפט) מסקוטלנד בשם מקונור המתעקש לשחק שח עם האלוף, הגם שזה גובה על כל משחק 250 דולרים. הוא, כמובן, מפסיד עד שמגיע אותו ד"ר ב', מרשה לעצמו להתערב, ואומנם על פי ההנחיה שלו זוכה מקונור להשיג תיקו עם אלוף העולם; הכול נדהמים מהצהרתו שכבר 25 שנים לא שיחק שחמט עם איש. במשחק נוסף ד"ר ב' מנצח את אלוף העולם, ובמשחק השלישי, חוזר אליו הטירוף שאחז בו במאסר.

הנובלה "עשרים וארבע שעות בחייה של אישה"מספרת בעצם את עלילותיהן של שתי נשים. הדובר נופש בריביירה עם תיירים מגרמניה, אנגליה ואיטליה. מדאם אנרייט (בת 32), בעלה התעשיין ובנותיהם בלאנש ואנט, מתיידדים עם צעיר צרפתי יפה תואר. ערב אחד מדאם אנרייט נעלמת, ומסתבר שהיא ברחה עם הצרפתי הצעיר. כל הנוכחים בדרמה מאשימים את אנרייט על שנטשה את בעלה ושתי בנותיה עבור הרפתקת אהבים.

היחיד שמגן עליה ומעריץ את מעשיה של אנרייט הוא הדובר. עמדתו זאת מעודדת את מיסיס ק', האנגלייה בת ה-67, להתוודות בפניו בחדרה על אירוע בחייה: היא אלמנה מגיל 40, אם לשני בנים עצמאיים, שמבלה את זמנה בפנסיונים שונים. באחד הערבים שבילתה במונטה קרלו, היא צפתה מהופנטת בצעיר המהמר על כספו, מעט מרוויח, והרבה מפסיד. היא נפעמה לנוכח תנועות ידיו והבעות פניו הנתונות לטירוף ההימורים.

הצעיר הפסיד את כל הכסף, ויצא מיואש לגמרי לספסל בגן, כשהוא מתכוון לשים קץ לחייו. בגשם השוטף ק' מושכת אותו אל מחסה, מביאה אותו ללון במלון זול. נותנת לו כסף עבור הלינה ועבור הנסיעה חזרה לניס. היא נשארת אצלו כל הלילה. למחרת, מלאת חרטה על מה שקרה, היא מתכוונת להעניק לו כסף שייסע לביתו. היא מזמינה אותו לארוחה במסעדה וטיול נוף בכרכרה. היא נוכחת לדעת ששמחת החיים חוזרת אליו. היא משביעה אותו בכנסייה (הוא ממוצא פולני וקתולי), שלעולם לא יחזור להימורים. נותנת לו כסף לנסיעה ולפדיון התכשיטים שגנב ומשכן כדי להמר. הבחור הצעיר מתייחס אליה כאל קדושה שהאל שלח להציל אותו. ק' מאוכזבת, כי קיוותה שיציע לה לנסוע איתו, וציפתה שיתייחס אליה כאל אישה שחץ הקופידון פגע בה, ולא כאל קדושה. למען אהבתה היא הייתה מוכנה להקריב את כבודה ואת רכושה. היא מנסה להשיג אותו ולעלות לרכבת, אבל היא לא מספיקה.

כשהיא מבקרת שוב בקזינו, היא רואה אותו מהמר בכסף שנתנה לו. היא מנסה להזכיר לו את השבועה, והוא דוחה אותה, מעליב אותה (מחזיר לה כמה שטרות), דוחף אותה ומטיח בה שהיא מביאה לו מזל ביש בהימורים.

בנובלה "אמוק" הדובר נמצא על אונייה ששטה מהודו לנאפולי, ומשם ללונדון (רוב הנובלות של צווייג, הקשורות במסעות על פני ארצות וימים מסתמכות על חוויותיו האישיות שכן הוא באמת ביקר בארצות רבות באירופה ומעבר לאוקיאנוסים).

כיוון שהתא שלו היה מחניק וקרוב למנועים, הוא מבלה על הסיפון בחרטום האונייה, ושם הוא פוגש אדם שפניו מעוותים, שמוכרח לפרוק מעל ליבו סוד אפל: הוא רופא, ובעטיו של קשר עם אישה לא ראויה, הוא נכנס לחובות, ואף גונב מקופת בית החולים. דודו משלם את חובותיו, אבל הוא נאלץ לצאת לגלות של עשר שנים בהודו, במקום שכוח אל. הוא מצליח לנתח את רגלו של סגן הנציב, וזוכה לתהילה כרופא.

באחד הימים מגיעה אליו אישה נאה שעוטה על פניה צעיף, ומתוך פטפוטיה הוא מבין שהיא מבקשת ממנו כי יבצע בה הפלה (מעשה לא חוקי) תמורת סכום גבוה. הרופא מרמז לאישה שהוא מוכן לבצע את ההליך הבלתי חוקי הזה תמורת חסד דומה לזה שעשתה למאהב שלה (היא אישה נשואה, שבעלה אמור לחזור להודו לאחר היעדרות של חמישה חודשים). האישה נפגעת עד עמקי נשמתה, ובורחת ממנו. הוא מבין שטעה, מתחרט, ורוצה להודיע לה שיטפל בה בלי תמורה. הוא רודף אחריה כאחוז אמוק, מכה את מי שמפריע לו בדרכו, אבל אינו מצליח להשיג אותה, כי היא כבר נסעה לעיר. הוא נוסע אחריה, ומנסה להשיגה בכל הכוח, ללא תוצאות.

אחוז אמוק הוא כותב לה מכתב על פני עשרות עמודים, ובסוף הוא מאיים להתאבד אם לא תסלח לו. האישה הגאה לא הייתה מוכנה להיענות לרופא הזה, והלכה לעבור הפלה אצל מכשפה סינית, הפלה שהובילה בסוף למותה. המשרת שלה מזעיק את הרופא שלנו להציל אותה, אבל היא מסרבת ללכת עימו לבית חולים, משום שהיא חוששת שתיוודע חרפתה. היא מספיקה להשביע את הרופא שלא יגלה את סודה, ולקראת הבוקר, לאחר ייסורים, היא מתה.

רופא מטעם השלטונות רוצה לחקור את סיבת המוות. הרופא שלנו נועל את הדלת, ומאיים על הרופא הבכיר שאם לא ישקר בדו"ח שלו, הוא יהרוג אותו ויתאבד. בעקבות האיום הרופא הבכיר כותב דו"ח שקרי. למקום מגיע המאהב, אבי העובר, קצין יפה תואר. הוא נדהם לנוכח מותה, שכן רק יום קודם ראה אותה צוחקת ורוקדת. גם הבעל מגיע, ומבקש להביא את אשתו המתה ללונדון לניתוח שלאחר המוות. הרופא שלנו, שנשבע על שמירת סודה, עושה מעשה מדהים, שאותו לא אגלה, כדי לא לפגום בהנאתו של הקורא המתעניין, כי באמת מדובר במלאכת מחשבת של הפתעה.

את סטפן צווייג קראתי בנעוריי, ואני מודה בבושת פנים שבתוך אינספור הספרים שקראתי נשכחה ממני גאוניותו של סופר זה. הקוראים יכולים להתרשם עד כמה אני אוהב את הכתיבה הזאת שלו. רק ביקורת זעירה יש לי על הנובלה "מכתבה של אלמונית" – ברור שמדובר באהבה מטורפת, אבל נראה לי שגם בטירוף צריך להיות איזה קו מנחה: אם הגיבורה האלמונית שמרה עצמה עבור אהוב ליבה, ומשום כך לא נענתה להצעות הנישואין מפתות – איך זה שהסכימה להתפרנס ממכירת גופה? וגם תמוהה בעיניי ההתמדה ברצון להישאר אלמונית עד המוות, אפילו כשמדובר באהבה מטורפת. יכול להיות שאני חושב כך משום שאני מרובע מדיי?

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. בלי קשר לספר האמור (סקירה מאוד מעניינת)
    מעניין איזה סופר ומתי יכתוב על מלחמת שמחת תורה

  2. הירידה לפרטים במאמר המנתח, מכניסה את הקורא לתוך היצירה גם אם כלל לא קרה בפועל את היצירה

  3. שמתם לב שמדורים הספרות במדיה שלנו מתכווצים? מה זה אומר? חבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של שאול

היום שאחרי

שלוש האפשרויות של ישראל ליום שאחרי כיבוש הרצועה