הקונספציה מכה שנית

הכשלים שהובילו למחדל כיפור-2
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

מאז שחזרתי ממלחמת 73' אני לא מפסיק לדבר על שני כשלים עיקריים, שעליהם כתבתי באתר שלנו אין-ספור פעמים: אי הבנת התרבות, המטרות והיעדים של הצד השני והמחשבה שמה שחשוב לנו ודאי חשוב גם להם. שני הגורמים האלו מביאים אותנו לאסונות בלתי נתפסים שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. אמנם העקרונות של אסטרטגיית הביטחון הלאומית שלנו הגיוניים – הרתעה, התרעה, הכרעה, התגוננות, הסתמכות עצמית, בני ברית ועוד – אך אנו נכשלים ביישום. מנגד, אנו מאמצים עקרונות חלופיים כמו "הכלה", שהיא מכה אנושה לעיקרון שהוא אולי החשוב ביותר – ההרתעה.

אחד הגורמים החשובים המכשילים את מימוש אסטרטגיית הביטחון היא המחשבה התרבותית שלנו שהדברים שחשובים לנו – שלום, דמוקרטיה, שוויון, רווחה כלכלית – מן הסתם חשובים באותה מידה לצד השני (אולי לא בדיוק בסדר העדיפויות הזה, אבל בכל זאת), ולכן אם רק נלך לקראתם, נציב בפניהם מראה של "מזרח תיכון חדש", "סינגפור של המזרח התיכון" – מיד ינטוש העם הפלסטיני את חזון "פלסטין החופשית מהנהר ועד לים" על פי דוקטרינת הג'יהאד האסלאמי העולמי. המחשבה שההומניזם והליברליזם הפרוגרסיבי הוא מאפיין אוניברסלי מתגלית כפטה מורגנה המסכנת את קיומה של מדינת ישראל. אכן, פה ושם נשמעים פעמי השלום המיוחל מכיוון הסכמי אברהם ואולי סעודיה באופק, אך תמיד יש לזכור – לא מאהבה פתאומית בלתי נשלטת לישראל היא, אלא מחמת אויב איראני בשער ולמען הסיכוי לחסות תחת כנפי ההגנה האמריקנית. ישראל היא שחקן משני במשחק המעצמות הגדולות, וכשהמחיר סביר – גם זו לטובה.

לכל זאת מתלוות תכונות תרבותיות ישראליות-יהודיות המקשות עלינו להכיר בהכרח להבין את הזירה המקומית ולהתאים עצמנו אליה. למשל הנטייה לקבל על עצמנו את תחושת האשמה והאחריות על מר גורלם, שאינו אלא מעשה ידיהם של אלו שיצאו לשלוש מלחמות השמד ומאה שנות טרור נגדנו והפסידו; כמו כן "יהיה בסדר, סמוך, כשנגיע לגשר, המפתחות בפנים, לא מאמינים בניסים – אבל מביאים אותם בחשבון" – הרשימה הלא רצינית הזאת ארוכה.

קל להאשים את הממשלה הנוכחית למחדל כיפור-2. ויש את כל ההצדקה לכך. אך הכשלים המדיניים החלו עוד לפני עשור – טרם התעוררנו למחאה הצודקת. נכון שמוקדם ולא ראוי "לחפש אשמים" כאשר המדינה במלחמה. אבל חובה להפיק לקחים וליישמם מיד, במיוחד הדרג הביטחוני המקצועי, שחוזר ונשבה בקונספציות חידלון וחוסר אונים של משאלות לב מנותקות מציאות – שמחירן בדם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. אבל גם היום וגם לפני עשר שנים מדובר באותו ראש ממשלה שמוביל אותנו

    1. א. נכון- זה אותו ראש ממשלה מזה 12 שנה, אבל לקונספציה שותפים כוחות המודיעין, הביטחון, התקשורת, ארגונים חברתיים למען במימון זר, ,אנשי אומנות וספר, אקדמאים ואנשי קולונוע שלמדו את השיטה להשיג פרס קולנוע כלשהו, ומפלגות בעלות נטיה פוליטית מסוימת. למעט בודדים שתריעו בשער וחלקם אף זכה לכינוי "הוזים".

    2. אני חוזר ואומר . הבעיה לא התחילה לפני 10 שנים. עד הסכמי אוסלו אזרח ישראלי היה נוסע לג'נין לקניות . הצבא היה שולט בשטחים .
      הפתרון שלנו זה להחזיר גלגל אחורה ועוד פעם לשלוט צבאית . אבל עכשיו זה מאוד קשה .
      עוד פעם צריך להבין שורש של הבעיה שזה הסכמי אוסלו. ברגע שמבינים מה הבעיה אפשר לחפש פיתרון. כמובן יש כשלון בממשלה הנוכחית וגם הממשלות הקודמות וגם בכל מערכת הצבאית .
      מאיפה זה מגיע? שחושבים שצד השני זה פרטנר ואפשר לחיות איתו בשלום. אז זהו – יא אפשר. הם לא רוצים שלום לא רוצים חיים נורמליים והם אמרו את זה בפה מלא בזמן הסכמי אוסלו. זה היה רק משחק מצידם. נכון עכשיו אין בררה וצריך להשמיד חמאס ובאיזה מחיר? ומה למחרת? היינו במצב הרבה יותר טוב לפני 30 שנה . לא היה להם נשק הם היו פחות פאנתים . לך עכשיו תחזיר גלגל לאחורה.

  2. אתה צודק אבל הייתי מוסיף עוד מרכיב אחד
    היוהרה
    היוהרה שלנו שאנחנו בכל יותר טובים ובהינף יד ננצח את האויבים העלובים שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן