רומן במצב גולמי

על "קלריסה" מאת שטפן צווייג
תמונת פרופיל של משה
ד"ר משה גרנות

הספר "קלריסה" מאת שטפן צווייג (תרגמה טלי קונס על פי המהדורה הגרמנית משנת 1990, הוצאת מודן 2012, 156 עמ') הוא למעשה רק טיוטה של רומן שנכתבה בשנת 1941, שנה לפני ששטפן צווייג ורעייתו השנייה, שרלוט אלטמן, שמו קץ לחייהם בגלותם בברזיל.

ברור שהסופר הגדול לא הספיק לעבור על הטיוטה וליישר את ההדורים, כגון להעניק שמות לפרקים המתויגים בתאריכים בלבד (מ-1902 ועד 1930), כגון המונולוגים הארוכים מדיי של הגיבורים המשמשים מנטורים לקלריסה, הגיבורה הראשית, כגון סתירות פה ושם (ראו, למשל, הערת המתרגמת בעמ' 143), וכגון הסוף החפוז של הרומן. אבל צווייג הוא סופר מופלא, ודווקא באי-השלמות של העריכה הסופית של כתב היד בולטת יכולתו לחדור לעומקה של נפש האדם.

המסרים בספר זה הם פציפיסטיים, בעקבות חברו הצרפתי, הסופר רומן רולאן, וסוציאליסטיים, בעקבות המדינאי הצרפתי ז'אן ז'ורס, הנערץ על הגיבור ליאונר הצרפתי, אהובה של קלריסה ברומן. דמות אחרת המוזכרת ברומן קשורה קשר אמיץ לצווייג והיא דמותו של זיגמונד פרויד, שעימו ניהל דיאלוג (גם הגיבור, פרופ' זילברשטיין, מעריץ את פרויד וגם חולק עליו). על התעמקותו של צווייג בנפש גיבוריו ניתן להתרשם ברומן שלפנינו, כמו גם ברומנים קודמים.

הרומן מתאר את חייה של קלריסה שומייסטר מילדותה בפנימיית מנזר בפאתי וילנה ועד הגיעה לגיל 36, כשהיא אם יחידנית לבן, פרי אהבתה למורה גימנסיה צרפתי בשם ליאונר, שאותו פגשה בכנס מחנכים בציריך.

אימה של קלריסה נפטרה, ואביה, קצין בצבא קיסר אוסטריה, שולח את בנו אדוארד, הגדול מקלריסה בשנתיים, לפנימייה צבאית כקדט, ואת קלריסה – לפנימייה של מנזר. האב, ליאופולד פרנץ קסבר שומייסטר, הוא אומנם קצין אוסטרי, אבל אישיותו מעוצבת בספר כקצין פרוסי – הוא נאמן ללא סייג לקיסר ולאוסטריה, הוא דייקן בצורה מעוררת צמרמורת, הן בעבודתו במודיעין הצבאי (הכול אצלו מסודר, מקוטלג ומתועד) והן ביחסו לילדיו: ריאיון עם הילדים נמשך בדיוק שעה – ביום א' מ-11:00 ועד 12:00; הוא דורש דין וחשבון כתוב מילדיו המפרט מה עשו ומה למדו במשך השבוע עד לביקורו הבא. קלריסה גאה באביה המגיע לפנימייה במדיו הכחולים המבהיקים ובהופעתו המרשימה, אך גם חשה צורך ברכות ובאהבה מצידו, מה שהוא אינו מסוגל להעניק לה.

דמותו של האב מעניינת גם מבחינה אחרת: הוא אסף ידיעות על אויבים פוטנציאליים לקיסרות האוסטרית, והזהיר את הממונים עליו שמחסני התחמושת של אוסטריה לוקים בחסר. הממונים זלזלו בפנקסנות שלו, אבל יורש העצר דווקא מזמין אותו לארמון לשמוע את ממצאיו. בניגוד למוסכם בין השניים, יורש העצר מפרסם את השיחה, מה שגורם למפקדיו של האב להראות לו את הדלת החוצה מהצבא. כשנבואותיו מתגשמות, הוא מוחזר לצבא בדרגת גנרל.

לאחרי שסיימה את לימודיה בפנימיית המנזר, קלריסה עושה חיל אצל הרופא הפסיכיאטר היהודי, פרופ' זילברשטיין, שהוזכר לעיל, שמתפעל מאופייה המאופק, המאורגן והשלו (ירושה מאביה), פרופ' זילברשטיין מודה שהוא עצמו מוכה נוירוזות יהודיות. הוא מבקש ממנה למלא את מקומו בכנס חינוך בלוצרן, כי עליו להשתתף בכנס אחר באדינבורו.

בכנס פוגשת קלריסה את ליאונר, היוזם והמזכיר הצרפתי של הכנס, מורה בגימנסיה בעיר הפריפרית דיז'ון. הוא היה מזכירו של ז'אן ז'ורס, אבל התאכזב מהמעשה הפוליטי, והחליט להיטמע בין פשוטי העם, נטש את פריס ואת סיכוייו להיות חבר פרלמנט, וכאמור, הפך להיות מורה. בין השניים נרקמת חברות ופורחת אהבה שנמשכת שבועות אחרי הכנס, כשהם מתיירים בהרי שווייץ ובאיטליה. השניים מתמקדים באהבתם, אינם קוראים עיתונים, ורק באקראי נודע להם על רצח יורש העצר פרנץ פרדיננד ואשתו בסרייבו (עמ' 61), על האולטימטום של אוסטריה נגד סרביה, ועל הכרזת מלחמה נגדה. אירועים אלה כופים פרידה על האוהבים, אך הם נשבעים אמונים זה לזו (ליאונר נשוי, אבל חי בנפרד מאשתו שנשארה בפריס מאוכזבת מכך שהוא ויתר על קריירה פוליטית).

אדוארד, אחיה של קלריסה, יוצא נלהב למלחמה בביטחון גמור שאוסטריה תכריע את אויביה (סרביה, צרפת, רוסיה) לאורך מאות שנים – זאת בניגוד לנבואות השחורות של אביו שהכיר את מצבו של הצבא האוסטרי לאשורו. כאן אזכיר את דבריו של פרופ' זילברשטיין הפציפיסט הרואה במלחמה פשע וטיפשות.

קלריסה מתגייסת כאחות בבית חולים בחזית. בספר מובא תיאור מצמרר ונורא של בית החולים הצבאי שלא היה מסוגל להתמודד עם מאסות הפצועים שהגיעו אליו; הסיכוי של פצוע לקבל מיטה היה תלוי בכך שפצוע אחר נפח את נפשו (עמ' 89-86). אחיה של קלריסה נופל בקרבות בסרביה. קלריסה מבינה שהיא נושאת ברחמה את בנו של ליאונר, הנחשב לאויב בשל היותו צרפתי. היא מבקשת להפיל את העובר (לא יעלה על הדעת שבת של גנרל אוסטרי תלד ללא נישואין!). היא מבקשת עצה ועזרה מפרופ' זילברשטיין, שמכיר רופאי נשים שעשויים להסכים לבצע הפלה (המנוגדת לחוק). פרופ' זילברשטיין מנסה לשכנע אותה להשאיר את העובר כי לא מדובר ב"שגיאה", אלא באהבת אמת, והיא עלולה להצטער על כך. הוא מציע לה שכאשר ההיריון ייראה, היא תעבור לבית כפרי שבבעלותו עד הלידה ואחריה.

הפתרון הזה לא נראה לקלריסה סביר, כי לילד שייוולד לא יהיה אב, ולא שם משפחה של אב, והיא תצטרך להחביא אותו, כמו אימה של מריון, חברתה מהפנימייה, שלמרות היותה דמות משובבת נפש, הייתה מנודה מאהוב ליבה, והייתה ללעג בפיהן של חברותיה ללימודים. למריון משטמה עמוקה כלפי אימה, שהביאה אותה לעולם במעמד של ממזרה.

קלריסה במצוקה גדולה, וחושבת אפילו על התאבדות. בבית החולים נמצא הלום קרב בשם גוטפריד ברנקוריץ, שרופאיו משוכנעים שהוא ארטיסט, המנסה בהצגות (גוף רועד, גמגום, הקאות) להוכיח שאינו כשיר לחזור לחזית, שם, לפי דבריו נקבר מתחת להריסות לאחר הפצצה. קלריסה מוצאת קופסאות אבקה שמסייעת לגוטפריד להקיא את מה שאכל. היא בזה לו, על הצגתו ועל פחדנותו, אבל דווקא ממנו תבוא הישועה בעניין הילד הלא-חוקי שאמור להיוולד לה – לא אפרט כיצד זה קרה כדי לא לפגום בסקרנותו של קורא פוטנציאלי.

קלריסה כמהה לקשר מחודש עם ליאונר, בתקווה שהוא לא נהרג במלחמה, היא כותבת לו מכתבים, שאינם זוכים למענה. מסתבר שליאונר שלח מכתבים לכתובת של אביה, וזה, הזועם על כך שבתו בגדה עם צרפתי, אינו מעביר לה אותם.

הספר היה ראוי לסוף מושקע, אבל בפרק האחרון ("1921–1930") אנו מוצאים רק שורה אחת: "אלה היו עבור קלריסה השנים המתות. לא היה לה דבר מלבד הילד".

אולי כאן המקום לציין שעלילת הספר קשורה בביוגרפיה של צווייג עצמו – הוא היה נשוי פעמיים, אבל הייתה לו גם אהובה בצרפת בשם מרסל שהרתה לו, והוולד מת, הילד היחיד שיכול היה להיות לו, שכידוע, צווייג היה חשוך ילדים. סיפור חייו במהופך הוא סיפורה של קלריסה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. חשוב שיש כאן סקירות על יצירות שראו אור לפני שנים. כך אפשר להשלים חסרים, ואולי טפילות מבלי לקרוא את המקור

  2. קראתי את הספר הזה (עוד לפני הכתבה הזו) וכן עוד 4 ספרים נפלאים של צוויג (הנערה מהדואר, פחד, 24 שעות בחיי אישה, מגלן). סופר ענק, ממליץ בחום.

  3. לקובי, אני מקווה שבקרוב JOKOPOST יפרסם עוד רשימה על ספר אחר של סטפן צווייג. אתה צודק שהוא סופר ענק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן