כיצד נסביר את מחאת 2023?

רבות נכתב על הסיבות להצלחתה של המחאה החברתית העכשווית, הן מבחינת משך הזמן והן מבחינת מספר המשתתפים בה. הצלחה זו מוסברת בין השאר על ידי תכונותיה של ישראל: העובדה שיש לה צבא עם, שכלכלתה מפותחת, שיש לה היסטוריה דמוקרטית ארוכה, ושהיא יכולה ללמוד מניסיונן של מדינות כמו פולין והונגריה, שאזרחיהן לא הצליחו למנוע את שינוי שיטת המשטר. אביעד הומינר-רוזנבלום מסכם את הנושא במאמרו "כך הישראלים ניצחו במקום שבו הפולנים וההונגרים נכשלו" (3.4.2023).

במאמר זה אסביר את הצלחתה של המחאה באמצעות שלושה מאפיינים של המחאה עצמה: מקצועיות ניהולה, העיתוי שבה היא מתרחשת, ואופייה הלא אלים, הריטואלי והמבוזר. לדעתי, שילובם של שלושת המאפיינים האלה מסביר את העובדה שגם לאחר תשעה חודשים המחאה אינה שוככת.

המאפיין הראשון, מקצועיות: הניסיון שנצבר בישראל בצה"ל, בארגוני היי-טק ובמגזר האזרחי בא לידי ביטוי בניהול המחאה באופן מעורר השראה.

לצד עשרות ארגונים חשובים למחאה, הארגונים מחאת המילואימניקים (אחים לנשק) ומחאת ההיי-טקיסטים משמעותיים במיוחד להצלחתה, לאור הניסיון המקצועי שחבריהם מביאים לניהול המחאה. ניסיון זה הצטבר במערכות ארגוניות שהישגיהן מרשימים בכל קנה מידה: צה"ל וההיי-טק הישראלי. את הצלחתן של מערכות אלה ניתן לזקוף בין השאר ביכולת להתמיד, ליזום, ולהפגין יצירתיות, נחישות ואמונה בדרך – יכולות קריטיות הבאות לידי ביטוי במחאה.

נוסף על שני הארגונים האלה, גם מגוון ארגונים מהמגזר השלישי, שצמח בישראל במקביל לפריחת ההיי-טק, מביאים למחאה ניסיון משמעותי. אחד מהם הוא בונות אלטרנטיבה התורם למחאה את תרומתו הייחודית חוצת המגזרים.

המאפיין השני, עיתוי: המחאה מתרחשת בעת שבה חיים במדינת ישראל שלושה דורות שלכל אחד מהם תרומה ייחודית למחאה.

לדור הוותיק שייכים אזרחים ואזרחיות הזוכרים את הקמת המדינה (או את שנותיה הראשונות). לוחמי כיפור 1973 נאבקים על דמותה של המדינה הם דוגמה טובה לדור זה. השוואת מחדל 73' למחדל הנוכחי, 50 שנה אחרי, הופכת את הסכנה הקיומית הנוכחית למוחשית ומדגישה את דחיפותה של המחאה ואת חשיבותה.

לדור זה מצטרף דור ביניים, צעיר יותר, ששמע סיפורים מהוריו או מהורי הוריו על השואה ועל גורלו של עם שאין לו מדינה. עבור רבים ורבות מבני דור ביניים זה, זיכרונות אלה חיים, צרובים חזק בתודעה ואינם מרפים. לדור זה, שתורם למדינה במגוון דרכים ורבים ממנו יוצאים למחות ולהפגין בפעם הראשונה בחייהם, ברור שהמשך קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית הוא קריטי, ובנוסף על תרומתו בחיי היום-יום הוא מביא לניהול המחאה הן את הניסיון שצבר בצבא ובאזרחות והן את הנחישות להצליח.

לדור הוותיק ולדור הביניים מצטרף דור צעיר, שנולד למדינה מבוססת וחי חיי נוחות. דור זה, שאף שאינו מכיר את תלאות הקמת המדינה, מכיר היטב ערכים גלובליים של שוויון וזכויות אדם ועליהם הוא נלחם. דור צעיר זה קריטי לתחזוקת המחאה בעתיד ולביצוע פעולות נועזות יותר בהווה.

השתתפותם של שלושת הדורות האלה במחאה הינו קריטי. בעוד 10 או 20 שנים, הדור הוותיק שהיה כאן בעת הקמת המדינה ונלחם על קיומה לא יוכל לתרום למחאה כפי שהוא תורם לה היום ודור הביניים והדור הצעיר לא יוכלו להאיר את זיכרונות מחדל 73' ואת ימי הקמת המדינה. כעת, לכל אחד משלושת הדורות יש תפקיד במחאה, או בלשון המחאה: "נפלתם על הדור הלא נכון".

המאפיין השלישי, אופי: המחאה הנוכחית היא מחאה לא אלימה, ריטואלית ומבוזרת. היות ומחקר רב נעשה על הצלחתן של מחאות לא אלימות, אתמקד באופייה הריטואלי והמבוזר של המחאה. אופייה הריטואלי מאפשר להשתלב בה כמעט מבלי לפגוע בשגרת החיים: ניתן להצטרף למחאה בכל מוצ"ש באותה שעה ובאותו מקום עם אותם אנשים, ניתן להשתתף בה מדי יום במחאות המתקיימות ליד בתיהם של חברי.ות כנסת ושרים.ות, וניתן גם להצטרף לאירועים מיוחדים (כמו למשל ימי שיבוש). נוסף על כך, העובדה שהמחאה מבוזרת ומתקיימת בכל הארץ הופכת אותה לנגישה לכולם.ן בכל מקום.

הריטואליות והביזוריות קריטיות להצלחת המחאה ולהמשכה: בשונה למשל ממחאת האוהלים שהתרחשה בשנת 2011, שדרשה נוכחות בתל אביב, למחאה הנוכחית ניתן להצטרף ליד הבית באחד מ-150 המקומות שבהם היא מתקיימת מדי שבוע. שילוב זה של אי-אלימות, ריטואליות וביזוריות המחאה יוצר דינמיקה שמחד גיסא מאפשרת לקהל גדול להשתתף בה ומשמרת את יציבותה ואת ההתמדה להשתתף בה, ומאידך גיסא מאפשרת לשלב בה הפתעות ואירועים מיוחדים.

לסיכום, נראה כי כל אחד משלושת מאפייני המחאה – מקצועיות, עיתוי, אופי – קריטיים להצלחתה וללא כל אחד מהם, היא הייתה מתקשה לסחוף מספר כה גדול של אזרחיות ואזרחים להשתתף בה במשך תקופה כל כך ארוכה. במילים אחרות, המחאה הריטואלית, המבוזרת והלא אלימה מנוהלת באופן מקצועי המתאים לאורח החיים של שלושה דורות של מוחים, שלכל אחד מהם תפקיד משמעותי בתחזוקתה.