במאמרו "בקש צדק ורדפהו" גדעון שניר עוסק בשאלת הצדק היהודי במאבק על ארץ ישראל, לעומת הצדק הפלסטיני. מסקנתו, כמובן, היא שהצדק הפלסטיני מבוסס על ג'יהאד שמטרתו לגאול את האדמה, רצוי בדם וחרב, ואילו תביעתנו לארץ אבותינו מעוגנת בכתבי הקודש, ולכן הצדק כולו בצידנו. לדעתו הבעיה של ישראל היא שאינה מציגה את הצדק הזה כמרכיב משמעותי בתביעתנו על הארץ, ואת זה צריך לתקן.
אני מודה שהמאמר הזה קומם אותי מכמה בחינות. ראשית, אילו היה גדעון דובר הציונות הדתית, ניחא. לא מפתיע. אבל למיטב זיכרוני הוא מגדיר את עצמו כאיש מרכז, ואם גישתו הימנית לחלוטין מייצגת חלק מהמרכז, הרי שיש בכך כדי להדאיג. מדאיגה גם תגובתו לתגובה שלי – טענתי שישראל לא זקוקה לטיעוני צדק כשביכולתה לפעול בכוח הזרוע ולעשות עוולות בשטח הכבוש כרצונה, ומיד תויגתי אצלו כתומך BDS ושולל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית, כלומר כל ביקורת על מעשי ישראל בשטחים הופכת אותך מיד לאויב המדינה. הסיבה השנייה שהמאמר קומם אותי היא שהוא נכתב לכאורה בתוך בועה, שמתעלמת לחלוטין גם מההיסטוריה ובעיקר ממה שמתרחש עכשיו ביהודה ושומרון.
אז ראשית, על המילה הנוראה "ג'יהאד", שנשמעת לנו רצחנית מאוד. שאלתי את ידידי פרופ' ג'יהאד אסאנאה, ראש מחלקת מדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, על משמעות השם. איך קראו לו הוריו בשם נפיץ כזה? תשובתו הייתה, "ג'יהאד זה מאבק, והוריי, שנאבקו בעוני ובקשיים רבים, חשבו שזה שם הולם לבנם הבכור". אכן, שם הולם בהחלט.
וכעת לגבי מאבקי הג'יהאד בישראל בדם ואש. סאדאת קיבל את סיני במשא ומתן לשלום, שאליו התחנן, לדברי קיסינג'ר, גם לפני מלחמת יום כיפור, וגולדה היא שמנעה זאת בעיקשותה. היא הייתה יכולה לחסוך את המלחמה הארורה. גם הסכמי אוסלו היו מתפתחים אחרת לגמרי אילו רבין לא היה נרצח ופרס לא היה עושה "כמיטב יכולתו" כדי לא להיבחר. כך גם באשר לקריסת המשא ומתן בין אולמרט לאבו-מאזן, שבו האחרון חשש להתחייב לאולמרט, שהיה ברור שלא תהיה לו יכולת לספק את הסחורה. בכל המשאים ומתנים האלה היו כישלונות מכאן ומכאן, אבל בבירור אי אפשר למצוא נוסחה שבה ישראל חותרת לשלום בכל מחיר והצד השני דבק ב"ג'יהאד בדם ואש".
ועכשיו להווה. חוץ ממי שקורא את מאמריהם של גדעון לוי ועמירה הס (שאפילו לא כל קוראי "הארץ" קוראים, כי הם מרגיזים), או מקבל עדכונים כמוני מקבוצות אקטיביסטיות העוסקות בעזרה לנרדפים פלסטינים (למשל, רבנים לזכויות אדם) על מה שמתחולל בימים אלה ביהודה ושומרון, לרוב הישראלים אין מושג על רמת ההתעצמות של רדיפת פלסטינים בקהילות מוחלשות, על מנת לגרום להם לעזוב את אדמתם. זה נעשה במגוון אמצעים של הפחדות, מכות, גם לזקנים, פעם גם הוביל לרצח ובעיקר פגיעה חמורה בפרנסה והרס החקלאות. כעת זה המסיק, שבו פוגעים בשיטתיות. המתנחלים האלימים, מגובים בשרי העליונות היהודית, היו אמורים להיבלם על ידי צה"ל, אבל בפועל זה לא קורה. אלוף פיקוד מרכז הוא כנראה אדם הגון, והוא נותן הנחיות נכונות, אך רפות. החיילים בשטח, חלקם תומכי סמוטריץ' ובן גביר, מקבלים את הרוח הגבית "הנכונה", עושים את "הדבר הנכון", ומאפשרים השתוללות כמעט חופשית של מתנחלים. והמטרה אכן מושגת, בגדול – קהילות שלמות עוזבות את אדמתן שבה ישבו זה דורות ונסות על נפשן.
עוד מאפיין של התקופה הוא השלטים בהפגנות הימין, ובפרט האחרונה, ההפגנה מול בית המשפט העליון לקראת הדיון בעילת הסבירות. אז את דגל פלסטין אסור להניף, אף שאין זה בניגוד לחוק (כי אש"ף הוא גוף שאיתו יש לכאורה משא ומתן), אבל מסתבר שהשלטים "כהנא צדק", "גולדשטיין צדק", ו"יגאל עמיר צדק" הם חוקיים, ואלה מונפים בגאון. היו ימים, אני מניח, שבהם היו אוסרים שלטים מבישים כאלה. כיום הדבר אפילו אינו מחולל סערה.
ואם נגיע לאקטואליה טרייה, נראה שממשלת הימין-על-מלא הולכת להחמיץ נורמליזציה עם סעודיה, כיוון שאינה מוכנה לתת שום הקלות משמעותיות לרשות הפלסטינית (שכזכור קמה בעקבות הסכם אוסלו, וחיזוקה הוא, מעבר לנושא סעודיה, אינטרס ישראלי מובהק). טוב, אם הם נציגי הג'יהאד בדם ואש, אולי יש לזה הצדקה.
הצטברות כל הכתוב לעיל מסבירה למה המאמר "בקש צדק ורדפהו" מקומם אותי. כאילו שמה שאנחנו עושים, או לא מונעים עשייה שלו, לא רלוונטי לעובדה שהעולם תופס אותנו יותר ויותר ככובשים ללא הצדקה, בעיקר בקרב הדור הצעיר והליברלי בארצות הברית ובאירופה. כאילו הבעיה היחידה שלנו היא רק הסברה שתבהיר כמה אנחנו צודקים.
ולסיום, אולי כדאי לזכור שגם ישמעאל היה בנו של אברהם…
14 תגובות
המסע להצדקת רוצח דומא, שעליו לא הספקתי לכתוב ושלא גונה ע"י נתניהו, הוא עוד דצין על מה שעובר על החברה שלנו בזמן האחרון.
זה שיש בקרבנו לא מעטים שסבורים כמו ד"ר שמיר שאנו צריכים לנהוג באנושיות רק מוכיח שאנחנו צודקים בדבקות שלנו במולדת שלנו. הפנים היפות של העם
איך זה מתחבר שרבים בינינו, כמו ד"ר נח שמיר, סוברים בצדק שאנו צריכים לנהוג באנושיות, עם הדבקות שלנו במולדתנו? זה לא דבר והיפוכו?
זה לא דבר והיפוכו. הדבקות שלנעו במולדתנו היא לא בהכרח ארץ ישראל השלמה. אפשר לדבוק גם בחלוקה הוגנת בין העמים.
מי שרוצה להשמידנו צריך להשמידו
מי שמעוניין בחיי שלום איתנו, צריך לאפשר לו את זה
רוב העם לא חושב כמונו
איך חושב רוב העם? מי זה ה-כמונו? קול המון כקול שדיי. הרוב כנראה צודק.
למגיב מ. – נשמיד את הרוצה להשמידנו? נשרוף את חווארה כדברי סמוטריץ'? סון-הרמלך תקדש את השורף שישוחרר לביתו. דבר השם בהתגלמותו.
אי הצדק רץ קדימה יותר מהר והולך ומתרחק מהנאבקים למען הצדק
לכול המגיבים
צריך להכיר את המנאץ המוכשר במיוחד לסלף לעוות כפי תפיסת עולמו המוכרת, ועל כן תגובתי למען הקוראים. ולגופו של עניין.
טענתי המרכזית היא שלכול עם יש את הצדק שלו המהווה בסיס להגדרת קיומו. ישראל נסמכת במגילת העצמאות שלה על הצדק המקראי ההיסטורי ועובדת קיומה של ישות ציונית מזה אלפי שנים בארץ ישראל, בעוד שהצדק הפלסטיני המוצהר (בעיקר בערבית) נסמך על דוקטרינת הג'יהאד האיסלמי הגלובלי שמשמעה מלחמת דת נחרצת, המשונן בספרי הלימוד ובמסגדים, לפיו אין מקום לאף ישות זרה במזרח התיכון, וחובה על כול מוסלמי לפעול להשבת האדמה לחיק האיסלם, במיוחד "פלסטין מהנהר ועד לים" שנגזלה עי הישות הציונית, עמדה מוצהרת שמאחוריה עומדת המנהיגות הפלסטינית כפי שהגדיר לאחרונה פרופ מסאמי אל- אריאן, אקדמאי אמריקני בכיר בנאום "אל-ג'זירה" (30 יולי): העניין הפלסטיני אינו יצירת מדינה אלא קשור לעצם נוכחותה של הציונות באזור. לכן המטרה האסטרטגית העליונה היא לפרק את מדינת ישאל שמשמעה לעקור את הציונות מפלסטין". מהיכרותי את תרבות המזרח התיכון- אני מתייחס להצהרות אלו ברצינות רבה, כפי עדות מעשיהם ב- שלוש מלחמות השמד ומאה שנות טרור רצחני.
במאבק על דעת הקהל העולמית יש לתפיסת הצדק משקל רב, במיוחד כאשר הפלסטינאים בכישרון רב- מחברים את הצדק ההיסטורי שלהם- לעוולות כיבוש שהוא תוצאת מעשה ידיהם. אני תומך מאד במיסוד מדינה פלסטינאית עצמאית כפי שישראל התחייבה שהשטחים שבמחלוקת הם נדוניה למשא ומתן לשלום אמת- ועדיין הם דוחים כול פתרון המוצע להם מלבד דבקותם בהשגת המטרה העליונה המלוות בטרור חסר מעצורים.
הפלסטינים מציגים את סיבלם ואומללותם- שהיא תוצאה ישירה של מעשיהם- כאות לצדקתם, המשמשת ארגונים אנטי ישראלים בארץ ובעולם, לטעון לשלילת זכותה של מדינת ישראל להתקיים, כמו BDS ודומיהם, הסתה הנופלת על אוזניים כרויות של אנטישמיות מתעוררת במשנה תוקף.- ולחרפתנו- גם בעזרתם של ישראלים שחלקם נחשבים אפילו לנבונים בתחומם.
נכון, הצורך להתמודד מול טרור רצחני, ולבלום אותו טרם חצה את הגדר, מאלץ להתערב מדי פעם בחיי תושבים הלא מעורבים, אך נותני מחסה,– אך זו בחירתם אותה יכלו כאמור למנוע כבר לפני 75 ולבטח גם לפני 20 שנה אילו באמת רצו.
למען הסר ספק- אין לקבל כול פעילות של מליצית נערים פורעים נגד ערבים לא מעורבים, הגורמים עוולות לא מוצדקות. ויש לפעול ביד חזקה לעקור אותם מהאזור. אבל מכאן ועד הטלת ספק בזכות וצדקת קיומנו כאן- זה כשל מוסרי ועיוות דעת מקומם- בהמעטה.
ולסיום. הנטיה של ערבים/הפלסטינים, בסיוע ארגונים פוליטים מסוימים גם בישראל- להתקרבן והטיל את האשמה על מר גורלם "על כול העולם" – חוץ מאשר על עצמם- מוכרת לנו היטב, מניפולציה המסתייעת בנטייה שלנו לקחת על עצמינו את האשמה- ואני מסרב לכך בכול תוקף.
וואו. עכשיו הפכתי מתוך bds למנאץ (לפחות מוכשר). תואר ראוי למי שמגיע את דעתו בעניין.
גדעון בקי ממני בתרבות ובדת המוסלמית. אני מדען נסיונאי ואנחנו עוברים העובדות, לא בתיאוריה. גם הדת היהודית הארץ כולה נתנה לנו ו"שפוך חמתך על הגויים".
עניתי על הטענה שהערבים לא פספסו שום הזדמנות מ 1948 והתייחסתי למה שקורה היום, שזה הרבה יותר חשוב מאידאולוגיה, עליה מתפשרים. לא ראיתי שום התייחסות למה שכתוב במאמר.
עמדותיך הערכיות והתעקשותך עליהן מעוררות כבוד
תודה
ומה שחשוב, בסופו של דבר הוא שאנחנו כובש ומדכא כבר עשרות שנים והם הנכבשים שרוצים עצמאות.
יותר חשוב מכל האידיאולוגיות ומשחקי הצדק.
מעודד לגלות מידי פעם אנשים שלא רק חושבים כך אלא גם לא מהססים להגיד זאת.