בין אדם לחברה

המסורת היהודית הצליחה בכישרון רב להעמיד את התשובה בעבירות שבין אדם לחברו בדרגה גבוה יותר מזו של עבירות שבין אדם למקום. התפיסה שלפיה אין מחילה מאת האלוהים אלא אם זכית במחילת זולתך, מבקשת לחסום פגיעה כלשהי בכבוד האדם. אינני יודע לומר עד כמה הוראה אלוהית זאת פועלת באופן יום-יומי אצל בני האמונה היהודית. לא אני הוא הדוגמה המוצלחת לעשיית תשובה, ואני יכול להודות מעל דפי עיתון נכבד זה, שלא תמיד עמדתי במבחן בקשת הסליחה מזולתי ואף הקפדתי לנטור, אם לא לנקום, בליבי למשך שנים. אם לא אגזים, ארשה לעצמי להניח שאינני היחיד על הפלנטה הזאת שנהג כך, גם כאשר נהיר לו כי אין זו הדרך. זכורני שבתפילות יום הכיפורים היו מתגלעים סכסוכים ותגרות קשות בתוככי בית הכנסת ובשעת התפילה. הייתי משתומם כיצד מחללים יום שכולו תשובה בעבירות נוראיות שכאלה. בצאת יום הכיפורים, כאשר השידורים ברדיו ובטלוויזיה מתחדשים, אנו עדים לגרועים שבפשעים שנעשו במהלך היום המקודש, רציחות, תגרות, גניבות, השלכת אבנים על אמבולנס ומה לא. עבירות שבין אדם לחברו הן למרבה הצער חלק מהמטען הגנטי האנושי ודווקא ההוראה העתיקה לבקש סליחה מן הזולת מלמדת על עוצמת התופעה. לעולם לא ניפטר מרגשות שליליים, טינה ואפילו ניסיון לפגוע בזולתנו. מי שבחר להיוולד אל האנושות, מוטב שיפנים זאת.

אם כך, אנו עלולים להסיק שנגזר על המסורת היהודית, החברה היהודית לדורותיה והחברה היהודית בישראל להיכשל תמיד במימוש הערך הנעלה של בקשת הסליחה מן הזולת. לכאורה אין טעם לגזור על ציבור גזירה שאיננו יכול לעמוד בה. אף על פי כן, לעולם אל לנו להתייאש מחינוך המין האנושי. אחת הדוגמאות הנאיביות ביותר והמרשימות ביותר היא מנהג התרת הנדרים וכל-נדרי בלשון הארמית. המסורת היהודית מסמיכה את מנהיגיה הרוחניים של הקהילה להתיר את נדריו של המאמין ובטקס כל-נדרי מכריזה הקהילה שכל הנדרים, החרמות, השבועות ונידויים בטלים ומבוטלים. לצופה מן הצד, נראים הדברים מגוחכים. וכי טקס כזה מסוגל לנקות את כל המשקעים שצברנו במשך שנה ויותר כלפי זולתנו?! כל אדם סביר יכול להבין שאין בכוחו של הטקס למחוק רגשות שליליים המוטבעים בנפש האדם בשל תקריות כאלה ואחרות עם זולתו. מבחינה זאת, אין משקל למידת האמת העובדתית שבתקרית, מי אשם ומי לא. כך נחרט בלב האדם ואת זה צריך לנקות, אם ניתן. לנקות – קשה, עד בלתי אפשרי. להפחית – אפשרי גם אפשרי, עד כדי ריסון רגשות ומיתון היחס לזולתנו. כאשר הקהילה מכריזה שכל נדרינו בטלים, מחזק הטקס את חוש הביקורת העצמית שבנפש המאמין, ומעניק לו את הלגיטימציה להיפטר מכמה רגשות איבה שקנו להם שביתה בליבו. הקהילה מכריזה קבל עם ועדה כי כולנו, ללא יוצא מן הכלל, אחוזי רגשות שליליים כלפי זולתנו. אתה, הפרט הבודד, אינך לבד במכשלה הזאת, ולכן כולנו פוטרים את כולנו מכל מה שעל ליבנו. זהו תהליך של הזדככות קהילתית. לתהליך כזה נודעת חשיבות פסיכולוגית מרחיקת לכת. הטיפול החברתי הזה שקול כנגד שעות ארוכות ודמים רבים של טיפול במרפאה.

יש עניין נוסף שאיננו מדובר כל צורכו במסורת היהודית, ואולי זו תהיה תרומתה של החברה היהודית בישראל המודרנית. בבסיס הרעיון של בין אדם לחברו קיימת הנחה שיחסים חברתיים הם בין פרט לפרט. גנבתי מזולתי, עליי להחזיר את הגניבה בתוספת פיצויים ועליי להכות על חטא, לשוב מדרכי הרעה ולהבטיח שמקרה זה לא יישנה בעתיד. המסורת היהודית איננה מרחיבה את הדיבור על חטאים שבין אדם לחברה. מכך עלול להשתמע כי אינני צריך לעשות תשובה בהקשר הזה ואין אני עלול ליתן את הדין על כך בבית דין של מעלה. לאנשים טובים (ללא אירוניה), למאמינים בני מאמינים ולעושי-חסדים רבים אין כל קושי לנהוג באופן פרוע בכביש ולסכן את הזולת, אין כל קושי לעשן באולמי שמחות ולגרום לתחלואה של אחרים ואין כל קושי לזהם את רשות הרבים ולהעכיר את החיים בפרהסיה. ניתן היה למנות עוד שורה ארוכה של עבירות מכוערות שאינן יכולות להתיישב עם תפיסת עולם מוסרית, לא של בן אנוש ולא של יהודי. אילו הייתי חי בתקופת חז"ל, הייתי משתדל ללחוש על אוזנו של אחד החכמים שהתקינו את רעיון שבין אדם לחברו, אנא ממך הוסף ממד לרעיון התשובה, תשובה שבין אדם לחברה. המסורת היהודית קובעת "אֶלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהילים פב, א). עדת אל היא החברה, ולאלוהים לא נעים להתייצב בקרב עדה מזוהמת ואלימה שפרטיה מזלזלים בה. זלזול בעדה, עבריינות חברתית, משמעה זלזול באלוהים ופשיעה דתית.

חכמי הדורות התרשמו עמוקות מהתנהגותם המופתית של תושבי נינוה האשורית. הנביא יונה, השגריר העברי הראשון לארץ אשור, קורא להם לחזרה בתשובה, וכולם עושים זאת בתוך שלושה ימים, ללא בקשת מופת וללא השתהות. הגמול האלוהי של האשורים האלה היה שחכמי ישראל קבעו את קריאת ספר יונה ביום המקודש ביותר לעם היהודי, יום הכיפורים. המסורת היהודית מורה לנו ללמוד ממעשיהם הנאותים של העמים, שאנו רגילים לכנות גויים. מי שרוצה להוכיח את אמיתות הטענה כאילו אנחנו העם המוסרי ביותר, עליו לבדוק את עצמו בעיקר ביחס שלו לחברה שבה הוא מתגורר.

חלקי עם המגוּנים

יעקב מעוז

כַּאֲשֶׁר מְגַנִּים

אֶת הַשְּׂמֹאל, אֲנִי שְׂמֹאלָן

אֶת הַיָּמִין, אֲנִי יְמָנִי

אֶת הַהוֹמוֹאִים, אֲנִי הוֹמוֹ

אֶת הָאַשְׁכְּנַזִּים, אֲנִי אַשְׁכְּנַזִּי

אֶת הַמִּזְרָחִים, אֲנִי מִזְרָחִי

אֶת הָאֲרַמִּיִּים, אֲנִי אֲרַמִּי

אֶת הָעַרְבִים, אֲנִי עַרְבִי

אֶת הַיְּהוּדִים, אֲנִי יְהוּדִי

חֶלְקִי עִם הַמְּגֻנִּים

לֹא עִם הַמְּגַנִּים