מהעימות החריף המתנהל בימים אלה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת אנו למדים על חשיבות תפיסת הצדק בחיינו. לעימות זה יש השלכות חסרות תקדים על עתיד חיינו במדינה, הצדק מהווה מגדלור ערכי שלאורו מתנהלים חיינו. אבל הפעם אני מבקש להתמקד בחשיבות שאלת הצדק בעימות עם הפלסטינים.
אתחיל בכך שאין צדק אוניברסלי אחיד, אולי המתקרב אליו ביותר הם דיני המלחמה שהאו"ם אימץ, בין היתר בעניין פגיעה באזרחים לא מעורבים בעת מלחמה (בעניין זה ראו מאמרה של ניצה נחמיאס, צדק, אמת וניהול סכסוכים). מלבד זה כל תרבות מייחסת חשיבות שונה לסוגי צדק שונים, בכלל זה במה שנוגע לסכסוכים בין-לאומיים. ולכן נמצא תפיסות צדק שונות, כמו למשל צדק חלוקתי (מגיע לי יותר כי השקעתי יותר, או כי אני נזקק יותר), חוקי (כפי שהחוק קובע), שוויוני (בכל מצב נחלוק שווה בשווה), פרוצדורלי (יש לי זכות נוהלית לממש את זכות העמידה בפני בית הדין) ועוד.
לכל תרבות או מדינה יש את הדרך שלה ליישב סכסוכים פנימיים ולקבוע מהו צדק. בישראל, נסמכים על החוקים השכיחים במדינות המערב, כמו עקרון בעלות הנכס וזכויות הפרט, עם התאמות שהתפתחו עם הזמן, בעוד שבארצות האסלאם הצדק מבוסס בעיקר על תורת הקוראן שבכתב והפרשנויות הנלוות.
בסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש למשמעות "הצדק" בעיני כל צד חשיבות מרובה בעיצוב אסטרטגיית האינטרס הלאומי של כל צד לסכסוך האלים. ולכן, כאשר הפלסטינים והישראלים מדברים על "צדק", כל צד מפרש ומגייס את הצדק שלו לצרכיו, ומן הסתם גם כפי שצפוי שיתקבל בזירה הבין-לאומית. הצדק נדרש כלפי פנים, כדי לקבל את אישור העם לשלוח את בניו למלחמה, וכלפי חוץ, כדי לגייס ולצרף בני ברית לתמיכה וסיוע.
הפלסטינים מכשירים את דעת הקהל שלהם למלחמת מצווה על פי דוקטרינת הג'יהאד האסלאמי שלפיה כל שטח שהיה אי פעם בשליטה מוסלמית ונעזב מכל סיבה שהיא, חובה על כל מוסלמי לפעול להשבת הקרקע הקדושה לחיק האסלאם, תחילה בשכנוע, אך עדיף בדם וחרב. כלפי חוץ טוענים הפלסטינים לזכות על אדמת פלסטין "מהנהר ועד לים" על כי נגזלה מהם על ידי הכוחות האימפריאליסטיים המערביים שבמזימתם הביאו את היהודים מאירופה ושתלו אותם בפלסטין לשמר התנחלות קולוניאליסטית מפלה, וכך מוצגת לעולם הזכות הפלסטינית לצדק!
היהודים טוענים לזכות היסטורית על ארץ מכורתם זה 3500 שנה. הם שבו אליה לאחר 2000 שנות גלות ובמהלכן לא נשכחה לרגע התקווה לחזור לציון. מסר זה מופנה כלפי פנים וחוץ באותה מידת חשיבות תוך הסתמכות על התנ"ך כמסמך המתעד את ההיסטוריה הנכונה של המזרח התיכון, והא מקובל גם על ידי מדינות הנצרות המערביות.
כן, ניתן לזהות הבדל בטקטיקות: הפלסטינים מדברים על "שלום צודק ובר קיימא" והשבת האדמה הגזולה, בהסתמך על תפיסת הצדק המערבית בנושא זכויות הפרט, בעלות על הנכס ואסון הפליטות הקרוב לליבם של האירופאים. ישראל – הנחשבת למעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון – מדברת על גבולות וסידורי ביטחון.
מסתבר שהטיעונים של הפלסטינים, המלווים בהפגנת עליבותם, נתפסים על ידי האירופאים כ"אנדרדוג" הזוכה לאהדה כפולה בהשוואה "לקלגס הציוני הכובש", ולכן הפלסטינים זוכים להצלחה רבה בקרב האומות הדמוקרטיות-ליבראליות-פרוגרסיביות, ומככבים בקמפוסים ברחבי העולם. מה עוד שישנם בקרבנו אזרחים הנענים לתביעת הצדק הפלסטינית, ומוכנים להעיד על כך מעל כל קתדרה בעולם, מה שלא יעלה על הדעת בקרב הפלסטינים המאוחדים סביב נרטיב הצדק שלהם.
מעט יחסית, אם בכלל, נשמע הטיעון הישראלי לזכות על ארץ ישראל מחמת הצדק! הצנעה הישראלית מלדון בסוגיית הצדק נובעת מהמחשבה שהטיעון הישראלי המעוגן בכתבי הקודש הוא כל כך ברור ונטול ספק שאין צורך לשכנע את העולם בעדיפותו, בעוד שהטיעון הפלסטיני כל כך מופרך עד כי כל בר דעת אירופאי אינטליגנטי ידחה אותו, וישראל שוגה בשניהם.
מסייעת לכך אולי חוכמת ההמונים בשאלה "מה עדיף להיות – חכם או צודק?" במחקרי עומק נמצא שהישראלים מעניקים ערך גבוה הרבה יותר "להיות חכם" מאשר להיות "צודק", הפוך מהמקובל בתרבות המזרח התיכון, למי יש הסבר לתופעה הזו ומדוע?
לסיכום: אסטרטגיית הביטחון הנגזרת ממטרות-העל שלשמן הוקמה המדינה אכן נסמכת על תפיסת הצדק הישראלית כמובנת מאליה, אך היא באה פחות לידי ביטוי בהצהרות כפי שהפלסטינים עושים זאת ביתר הצלחה כלפי פנים וחוץ. חובה על ישראל לתקן עיוות הסברתי זה ובהקדם.
25 תגובות
מסכים שיש כאן בעיה הסברה. אבל לדעתך זאת רק בעית הסברה?
ניצן, בוא נאמר שאני לא יודע,אבל מה אתה חושב? שבעידן בו האנטישמיות גואה בקצב מטורף שאפילו אבו מאזן הפרטנר שלנו לשלום אמת, טוען שהבעיה היהודית העולמית נעוצה בזיקה שלהם לכסף.. כסף.. כגורם שהביא אותם למשרפות- אני תוהה מה אומר הסבא שלי שהיה סנדלר ומשפחתו רעבה ללחם- בדרכו למשרפות אושויץ על הטיעון הזה של הנשיא הפלסטיני
היהודים לא זקוקים לטיעוני צדק. מה שמתרחש עכשיו מתחת לרדאר של רוב האנשים, הלחץ הפיזי ההתעללות וההפחדות של קהילות פלסטיניות חלשות. לעזוב את אדמותיהם ולברוח, בעידודם הפעיל של סמוטריץ' ובן גביר ועצימת עיין של הצבא, דבר שיש לו הצלחה בשטח, מספיקה.
מי צריך טיעונים ערטילאיים כשעבודת שטח אינטנסיבית מביאה תוצאות.
נח
האם ניתן להסיק מתגובתך שאתה תומך במסע השיסוי של BDS השולל את זכות קיומה של המדינה היהודית בארץ ישראל? דווקא בעידן בו מדינות ערביות מוסלמיות שוברות את הטאבו ומכירות בזכות היהודים לחיות במולדתם?
תמהני
מאיפה הגעת למסקנה המשונה הזו?
כל מה שאמרתי הוא שאם אתה בעל הכוח הבלעדי (בשטחים). אתה לא זקוק לשום טיעונים. לא קשור לזכות קיומה של מדינת ישראל
נח
ברור כיצד היגעתי למסקנה המשונה הזו כאשר אתה מערב את זכות קיומה של מדינת ישראל עם סוגיית השטחים המוחזקים, שישראל הצהירה מהרגע הראשון שהם נדוניה למשא ומתן לשלום אמיתי. הטענה היותר מהנרמזת שלך שבגלל שה "צדק" הפלסטיני טרם מומש- "שחרור פלסטין מהנהר ועד לים"- שבגלל זה אין למדינת ישראל זכות לתבוע את צדקת קיומה בארץ הזאת- מאכזבת בהמעטה.
לא דיברתי על זכות קיומה של מדינת ישראל. רק על זה שבויכוח על ארץ ישראל השלמה, אין צורך בויעוני צדק. המעשים קובעים.
נח
אני כלל לא דיברתי על ארץ ישראל השלמה, הטיעון שלי הוא נגד אלו השוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל בכלל, במיוחד במזרח התיכון כמו BDS והתומכים בתנועות ההתנגדות כולל אבו מאזן התובעים את את שחרור פלסטין " מהנהר ועד לים" שלחרדתי תופסים אחיזה ברחבי עולם, וכי עלינו להאבק על השמעת צדקת קיומינו באזור- דבר שלא העלינו על דעתינו שנזדקק בכלל לצורך הזה לאחר 75 שנים. ועוד יש ישראלים התומכים ומסייעים ל BDS.
ואם כבר גררתה אותי לוויכוח שהוא באג'נדה שלך, מן הסתם תתייחס בנפרד למאמץ הבלתי נלאה בדיבור ובמעש של כל ארגוני ההתנגדות (אשפ, חמאס, גיהאד, אירן, מצרים סוריה, אבו מאזן ודומיהם) שיזמו לפחות שלוש מלחמות השמד נגד ישראל ב 100 שנות טרור – זה באידאולוגיה ובמעש
אז זה הכל או כלום? מדינות ערב מתונות מכירות גם בזכות הפלסטינים לחיות במולדתם בלי שירדפו בה כל הזמן. הצדק אומר שאם לא נקבל הכל והם כלום, אז זה BDS ושלילת ההכרה בלגיטימיות של ישראל? תמהני
נח
אנו תמימי דעים שראוי לנו ולהם שתהיה לפלסטינים מדינה עצמאית משלהם- אבל זה לא מסתדר לי עם דחיה ופסילה של כול הצעה מאז 1947 ועד היום, ועם האמנה המוצהרת הנלמדת בכול בתי הספר שלהם "מדינה פלסטינית משוחררת מהנהר ועד לים". לא מתאים לי. ההחלטה שלהם להשיג את יעדם בהתנגדות- כלומר טרור- היא הסיבה לנוכחות הצבאית שלנו (מה שלא היה ב 19 השנים הראשונות לכיבוש). באווליתנו/תמימותנו הכנסנו את ערפת ללב הארץ כאשר הוא מצהיר מעל קתדרה (בערבית) שמדובר בהסכם חודייבה, אז מה כי תלין ?
הנך צודק מאד גדעון שההסברה הישראלית כשלה פעמיים, גם בהנחה ש"כולם" יודעים שציון היא המולדת האמיתית של העברים, וגם שאף אחד לא יאמין לשקרים של התעמולה הערבית. זו בכיה לדורות. לגבי שאלתך מדוע אנו מייחסים חשיבות רבה יותר להיות "חכם" מאשר "צודק", התשובה ברורה. דורות על דורות של חיים כמיעוט (נרדף לא פעם) בארצות זרות, דיכאו אסרטיביות לאומית מטעמי ביטחון, והורדת פרופיל הוטבעה במנטליות היהודית כהכרח קיומי. אפילו היום כמדינה עצמאית בה היהודים הם הרוב, במזה"ת מדינת ישראל היא מיעוט (דתי, לאומי ותרבותי), ולכן המנטליות הזו ממשיכה להתקיים. אפשר להבין זאת כאמצעי זהירות, אבל אי אפשר להבין את ההזדהות והאמפתיה של יהודים עם תפיסת הצדק הברוטלי של העם הרוצה להשמיד את ישראל.
אביבה- הערכה להסבר. האם הדור הצעיר לא השתחרר מחיי הגלות של הוריו? יתכן
לגבי ההזדהות עם החפץ ברעתך- אפקט האשמה, ריצוי התוקפן אולי ידלג עליך.. כמו שאנחנו נוהגים לאמר "אם לא הבנת- אז כנראה לא הסברתי מספיק טוב" כלומר- אני הבעיה- לא אתה הלא מבין..
גישה מאד חד צדדית, אביבה. תמצאי תשובות שלי בכתבה שאפרסם בקרוב.
לא תהיה מדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן. נקודה. הציבור בישראל לא יקבל זאת. השמאל לא עובר את אחוז החסימה. זה לא עומד להשתנות ב- 75 השנים הבאות. ובצדק רב. למעשה מדינת ירדן היא המדינה הפלסטינית. כאשר בית המלוכה ההאשמי יסיים את תפקידו והמלך (או בנו) יעבור לאנגליה לחיות על יד אימו הפלסטינים ישתלטו על ירדן. אם לא בבחירות אז באלימות כמו שהם יודעים לעשות.
לדאבון הלב אביבה צודקת ואפילו ממעיטה בהערכתה. נכון – יש הבונים לעצמם עולם דמיוני על פי משאלות לבם. למשל – עיין ערך אוסלו.
א. סביר שאת.ה צודק.ת, אם זה תלוי רק בהצבעה בישראל. אבל, אפשר לראות את הלחץ הסעודי/אמריקאי ולראות שיש גם אינטרסים אחרים.
ב. הדיון כאן הוא לא אם תהיה או לא. סביר שלא. מסכים. ההתייחסות היא לנושא הצדק וזה סיפור אחר לגמרי ולכל אתייחס במאמר שיפורסם כאן בעוד כמה ימים.
אנחנו החזקים. אנחנו המנצחים. אנחנו צריכים להיות אלה שמגלים רוחב לב. שנותנים דוגמאות לצד השני. גם אם הם אויבים. וגם אם הם ממש לא צדיקים
מאיר- אתה מעלה סוגיה מאד חשובה שראוי לבחון אותה. אתה יוצא מנקודת הנחה שאם תפגין רוחב לב של מנצח- זה יכול לשנות את דעתו של החפץ ברעתך ולהתפייס. זה מודל המאפיין את התרבות המערבית. השאלה היא כיצד הערבי בן תרבות האיסלם מפרש את המהלך הזה שלך. המילה "פשרה" אינה קיימת בז'רגון הערבי (כך אמר שמעון פרס) במקרה הטוב- חלוקת "מחוות" היכול להיחשב למוכנותו של החלש להיכנס למשא ומתן עם החזק!
שמע סיפור. נסעתי עם הג'יפ שלי בהרי השופ בלבנון 1982, בדרך אחד הכפרים ועמדו נשות הכפר בשולי הדרך, יללו וזרקו עלינו אורז וסוכריות- לייחל את פני הכובש (ואולי הבעת תודה על כי אנחנו משחררים אותם מנזקי הפלסטינים שנואיי נפשם. באחת העצירות שלף נהג הגיפ שלי סיגריה והשליך את החפיסה הריקה לכביש. נזעקתי- "מה אתה עושה? רד ותרים את החפיסה מהרצפה, אנחנו לא באנו ללכלך" הנהג, איש מילואים הסתובב אלי ואמר: "אני רואה שאתה, לא בעניינים ובכלל לא מבין את התרבות שלהם, אני חי איתם כבר שנים, הם זורקים סוכריות ובמקביל בוחנים אותך עכשיו איזה מין כובש אתה. מבחינתם- "כובש" עושה מה שהוא רוצה, ואם לא- אז הוא לא כול כך כובש- ועולים עליו. עכשיו תחליט מה אתה רוצה להיות!
מאד לא אהבתי את הסיטואציה הזו. אני קצין ישראלי אינטלקטואלי שבסהכ נלחם בטרור ואינו מנסה ובטח שלא להתעמר באלו שאינם מעורבים.. אבל למדתי משהו מהשיחה הזו. שצריך ללמוד מה חושב ומרגיש הצד השני שלא בהכרח חושב כמוני לי…
הערה לסיום- אני בכלל לא חושב שאנחנו הצד החזק בסכסוך..
גדעון, לפי דבריך, תפיסת הצדק הפלסטיני מקובעת בעומק הרגשות והסגידה לדברי הקוראן, ומכאן בעצם נסגרה כל האופציה לדו שיח פתוח. הרי עם רגש לא מתווכחים. האם כך?
דוד- כול מערכת היחסים בין בני אדם הם שילוב של אמוציה ורציונליות (פרגמטיות) ועם שניהם מתנהל ויכוח תמידי. כך גם תנועת המחאה אצלינו היום היא דוגמא חיה לכך, עדות לשילוב של היגיון ועצמה ריגשית ושניהם נתונים לדיון. זה הפועל העזתי או מג'נין שבא לעבוד בישראל לפרנסת משפחתו, אינו מעיד כי רגשותיו ואמונתו בדוקטרינת הגיהאד המוסלמי עליה גדל והתחנך ומחוזקות בדרשות המואזין היומיות הדוחקות בו לממש את חובתו כמוסלמי -חלפו מהעולם. נכון שבתרבות הקולקטיביסטית המזרח תיכונית, יש לתופעת הרגש משקל והשפעה גדולה יותר בהשוואה לישראל "המערבית" על תהליכי קבלת ההחלטות האישית והלאומית- אך שניהם נתונים לוויכוח ולדיון
צדק נקבע בעיני המתבונן
על איזה חכמה המקובלת במזרח התיכון מדובר?
מה היא אומרת?
למרבית הצער יש אצלנו לא מעטים שפשוט דוגלים באי צדק כלפי הצד השני
זה שהפלסטינים בחלקם הם רעים, לא אומר שאנחנו גם צריכים להיות רעים. חזקים כן. נחושים כן. מכים ברעים כן. אבל להיות רעים בעצמנו לא ולא
זאב
לגמרי מסכים עם ההערה שלך, כול עוד אינך מבטל את זכות העם היהודי לחיות כאן, וגם לא מתנצל על כך
צדק חשוב – ניצחון קודם לכל