ירושלים ונינוה

בשלהי ימי הבית הראשון נכבשו ממלכות ישראל ויהודה על ידי האשורים והבבלים. כדי למנוע מרידות נוספות נהגו האימפריות הללו להגלות את הנכבשים וכך קמה תפוצה יהודית ענקית בארץ אשור, ארץ בין הנהרות, ארם נהריים או מסופוטמיה. בחבל ארץ זה, ולמעשה במזרח התיכון כולו, השפה הנפוצה הייתה ארמית-אשורית. אימותינו ואבותינו הגולים שוחחו בינם לבין עצמם ובינם לבין הסביבה הנוכרית בעיקר בלשון הארמית. כיבושי האסלאם הדורסניים, החל במאה השביעית לספירה, והשלטת הלשון הערבית על המרחב הצליחו למחוק את רוב זכרה של הלשון הארמית המדוברת. רק קהילות זעירות ומבודדות, שנותרו בהרי ארץ אשור, הצליחו לשמר את הלשון הארמית המדוברת מאז ימי הבית הראשון ועד ההגירה הגדולה לישראל המודרנית. בישראל הצעירה והמבולבלת ציפתה להם הפתעה נוראית. אף שהעולים הגיעו לכאן עם דרכונים שונים – עיראקי, איראני או טורקי, כינה אותה הממסד בכינוי השקרי "כורדים". העולים החלושים התביישו להסביר שדתם היהודית איננה דת הכורדים המוסלמית, שלשונם הארמית-יהודית איננה לשון הכורדים ההודו-אירופית ושמוצאם השמי אינו מוצאם הארי של הכורדים. מאז דבקה בהם ההגדרה הכוזבת "כורדים" ומתוך כך כינו את הלשון הארמית "כורדית". בכך הכחידה מדינת היהודים ביעילות מרשימה את הלשון היהודית השנייה של העם היהודי, שהיא לשון המקרא (בחלקיו), התלמוד, המדרש, הספרות הרבנית, הזוהר, הקדיש, הכתובה, כל נדרי ועוד. מהלך אנטי-יהודי שכזה בידי יהודים ישראלים פגע לא רק בקבוצת העולים הזאת אלא באחד מנכסיו העיקריים של העם היהודי. מכאן ואילך לא יהיו יותר דוברי ארמית בעם היהודי.

לאחר כשבעים שנה של מחדל תרבותי מחפיר של מדינת ישראל, בשנת 2019 החלטתי להציל את המעט שנותר. התחלתי לאסוף את שברי כתר-מלכות הלשון הארמית שהיה בראש העולים מארץ אשור ואותו רמסו ברגל גסה אנשים חסרי הבנה תרבותית. הבנתי שכדי לשקם לשון נכחדת עליי בראש ובראשונה להפוך את גלגל ההיסטוריה לאחור. עליי למחוק כל קשר לתרבות ה"כורדית" ביודעי כי שם טמונים זרעי הפורענות. לעם היהודי לשונות כמספר העמים בעולם אך לשונות המגדירות את זהותו שתיים בלבד, עברית וארמית. לא ניתן לתאר את העם היהודי ללא ארמית ולכן עלינו לשמר את הלשון הזאת כאחד מנכסי הלאום היהודי, לא פחות מן הכותל המערבי. שמתי לב לעובדה שמדינת ישראל חוקקה בשנת 1996 שני חוקים לטובת לשונות יהודיות נכבדות, יידיש ולדינו, המשתייכות לעדות מסוימות. זאת בעוד שהלשון היהודית בה"א הידיעה, המשתייכת לכלל עם ישראל מאז היווסדו, לא זכתה להכרה רשמית ולא לתקציבי הענק שהוזרמו לעמותת המייצגות את הלשונות הללו. במידה לא מועטה של צער, נתחוור לי שהתרבות היהודית בישראל איננה נבנית לפי דרגת החשיבות לעם ישראל אלא לפי כוחם הפוליטי של בעלי אינטרסים סקטוריאליים. אטימות תרבותית, רפיון רוחני, חוסר יושרה אינטלקטואלי ופער מעמדות חברו יחדיו כדי להשמיד נכס יסוד בזהות היהודית. כך יזכרו הדורות הבאים את הדורות הראשונים של המפעל הציוני במדינת ישראל.

בתלונות אין די וייאוש איננו בסיס טוב לתכניות עבודה. בשנת 2021 הקמתי, עם ידידות וידידים, את עמותת "לִישָׁנָא, התחדשות הארמית בישראל". העמותה הציבה לעצמה שתי מטרות עיקריות: האחת, לעורר מחדש את הלשון הארמית המדוברת, תוך חיזוק הקשר שבינה לבין הלשון הארמית הספרותית, מאז ימי התנ"ך ותרגומיו ועד היום. כאמור, כדי להשיג את המטרה הזאת עלינו בראש ובראשונה לסלק את המפגע התרבותי המכנה את לשון הקודש הזאת "כורדית" ולהציב כנגדה את החלופה שהוחנקה עד היום "ארמית-אשורית". בימים אלה עמלה עמותת לישנא על הכנת הצעת חוק בכנסת ישראל ולפיו מכירה המדינה בלשון הארמית כשפה השנייה של העם היהודי ונרתמת להצלת הלשון הארמית המדוברת. המטרה השנייה של עמותת לישנא היא לבנות גשר תרבותי ופוליטי לעם האשורי. זהו עם ללא מדינה, שנרדף על ידי שלטונות האסלאם במולדתו וברוחו חי בתפוצה המערבית, לאחר רצח עם וטיהור אתני שביצעו בו הטורקים, הכורדים, האיראנים, העיראקים ופושעי דאע"ש. לעם הזה קווי אופי דומים ביותר לעם היהודי והוא חולק אתנו היסטוריה משותפת של 3,000 שנה בקירוב. זהו למעשה עם תאום של העם היהודי, הדובר את השפה הארמית-אשורית ויש המייחסים אותו לצאצאי עשרת השבטים האבודים. מאחר שהארמית היהודית הוכחדה במדינת היהודים יכול העם הזה, הדובר את הלשון הזאת ברמה יום-יומית, לסייע לנו להתגבר על המחדל התרבותי שעוללנו לעצמנו. ואכן, בחמש השנים האחרונות נרקמת מסכת יחסים מופלאה עם מיליוני אשורים הפזורים ברחבי העולם המערבי, מתקיימים כנסים משותפים ומשלחות יוצאות ובאות מישראל ואליה.

אחד המפעלים ההיסטוריים של שיתוף הפעולה הזה הוא הספר "ירושלים ונינוה, התחדשות הארמית בישראל וברית ישראל אשור". את הספר חיבר כותב שורות אלה והוא יוצא לאור בשתי מהדורות, עברית ואנגלית, במימון של תורמים פרטיים מהקהילות האשוריות בעולם. הספר פורס בפני הקוראים היסטוריה מרשימה ביותר של הקשר בין שני העמים, היהודי והאשורי. אחת התגליות של הספר היא המקום המיוחד השמור לאשור בתיאולוגיה היהודית. בין השאר סיפור יונה, הנביא העברי היוצא מארץ ישראל, במקרה יחיד במינו, כדי להציל את נינוה בירת אשור. כל ספרי התורה של העם היהודי כתובים בכתב אשורי ולמעשה האותיות במאמר זה הינן אותיות אשוריות. הספר חושף את האמת המרה של מסכת התעללויות יוצאת מגדר הרגיל באכזריותה מצד השליטים הכורדים נגד היהודים שהיו נתונים לשלטונם. בכלל זה חטיפה שיטתית של נערות יהודיות, אונס יום-יומי, גזל תמידי, רצח מתמשך, מכירת יהודים כעבדים בשווקים, מיסי חסות מופרזים ועוד רעות חולות של התנהגות מושחתת וחסרת רסן. מעולם לא ידענו שכך נהגו בנו אבותיהם של שותפינו האסטרטגיים במזרח התיכון. הספר תובע מן הכורדים התנצלות היסטורית ומתן פיצויים לצאצאי משפחות הנפגעים.

ביום סמלי מאוד, 11 בספטמבר 2023, יושק הספר "ירושלים ונינוה" בגרסתו העברית במוזיאון ידידי ישראל בירושלים. רבים מהמוזמנים חייכו לאור המועד הסמלי, שבו השמידו קנאים מוסלמים את מגדלי התאומים ורצחו אלפי אזרחים, שביקשו להביא פרנסה אל ביתם. המסורת היהודית קובעת שביום חורבן בית המקדש נולד המשיח. ביום חורבן מגדלי התאומים יקוממו שני העמים התאומים את הלשון הארמית-אשורית מחדש ולנצח נצחים.