יהודית, דמוקרטית, שלמה: הגיע הזמן לבחור

הטרילמה הישראלית בין שלושה ערכים
תמונה של איתן
ד"ר איתן אדרס

המאמר נכתב בשיתוף עם פרופ' אורי בר-יוסף

ביסוד המשבר העמוק ביותר שבו מצויה המדינה מאז הקמתה עומדת שאלת זהותה. עד 1967 הזהות הייתה ברורה: יהודית ודמוקרטית. במינון כזה או אחר היא הצליחה לתמרן בהצלחה בין שני הממדים. מלחמת ששת הימים הוסיפה ממד שלישי – ארץ ישראל השלמה. מאז היא מתמרנת בין שלושה מרכיבי זהות. כפי שמתברר עתה וכפי שחזו בעלי תבונה דוגמת ישעיהו ליבוביץ מיד לאחר אותה מלחמה, לאורך זמן לא ניתן לקדם את שלושת מרכיבי הזהות במקביל. למצב הזה, שבו נמצאת ישראל מאז 1967, יש שם: טרילמה.

בניגוד לדילמה, שהיא התלבטות בין שני ערכים שניתן לשלב ביניהם, טרילמה, או "השילוש הבלתי אפשרי", היא מצב שבו אנו ניצבים בפני שלושה ערכים שלא ניתן לקדמם יחדיו. בחירה בכל זוג מהערכים מוציאה מהמשוואה את הערך השלישי. במדינת ישראל היום השלושה הם: ערך המדינה היהודית, ערך המדינה הדמוקרטית וערך ארץ ישראל השלמה.

ערך המדינה היהודית משמעותו המרכזית היא קיום רוב יהודי במדינה, המשך קיום חוק השבות, עברית כשפה רשמית ראשונה, אימוץ ערכי תרבות יהודית בסיסיים המקובלים על זרמים שונים ביהדות, שבת וחגי ישראל כבסיס ללוח השנה וכדומה.

ערך המדינה הדמוקרטית פירושו, כנוסח מגילת העצמאות, שהמדינה "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

ערך ארץ ישראל השלמה, כפי שהוגדר, למשל, בתכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ', פירושו ש"שלום לא יהיה כאן כל עוד תיוותר על כנה תפיסת המוצא שנגזר על הארץ הזו להכיל בקרבה שני קולקטיבים בעלי שאיפות לאומיות סותרות. אם כך הדבר, גם נכדינו ונינינו ייאלצו להמשיך לחיות על החרב. הכרעת הסכסוך משמעותה קביעה תודעתית – מעשית ומדינית – שממערב לירדן יש מקום להגדרה לאומית אחת בלבד: זו היהודית. ממילא אין, ולא תקום, מדינה ערבית בלב ארץ ישראל שתאפשר את מימוש השאיפות הלאומיות הערביות בה. גניזת החלום הזה תצמצם את המוטיבציות למימושו, וממילא את הטרור".

אימוץ ערכי המדינה היהודית יחד עם ערך ארץ ישראל השלמה אינו מאפשר את קיומה של מדינה דמוקרטית. ב-1967 המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים בין הירדן לים היה כ-60% יהודים לעומת 40% לא יהודים. כיום המאזן הוא 47% יהודים ו-53% לא יהודים, ואין שום תחזית דמוגרפית (למעט טרנספר) שלפיה יכול להיווצר כאן בעתיד רוב יהודי. על כן צירוף ערכי מדינה יהודית וארץ ישראל השלמה יוצר מצב שבו מיעוט שולט ברוב, והוא יהפוך את המדינה למדינת אפרטהייד. המחאה כיום מלמדת שרוב הציבור במדינת ישראל ידחה פתרון כזה על הסף.

אימוץ ערכי המדינה הדמוקרטית עם ערך ארץ ישראל השלמה אינו מאפשר את מימוש ערך המדינה היהודית, כפי שעולה מהמאזן הדמוגרפי. צירוף ערכים זה יהפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, וזכות הצבעה שווה עתידה לייצר רוב לא יהודי בכנסת ובמוסדות השלטון. הפתרון הזה מקובל אמנם על מרכיבים מסוימים בשמאל היהודי ואולי גם על לא מעטים מבני האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל ובשטחים, אך קשה לראות כיצד הוא קונה לעצמו תמיכה בציבור היהודי הרחב.

אימוץ ערכי המדינה היהודית והמדינה הדמוקרטית הוא השילוב היחידי המאפשר את מימוש האידיאולוגיה של ערכי מגילת העצמאות – יהודית ודמוקרטית. הבחירה בפתרון זה מחייבת ויתור ברור על חזון ארץ ישראל השלמה ועל המשך השליטה בשטחים שנכבשו ב-1967.

סוגיית הבחירה בין שלוש האפשרויות האלה הייתה מרכזית לאורך רוב מערכות הבחירות מאז 1967. רק פרשת העמדתו לדין של ראש הממשלה דחקה אותה לשוליים בשרשרת הבחירות האחרונות. לא כך יהיה בבחירות הבאות, שנראה שהולכות ומתקרבות בצעדי ענק.

במשך למעלה מ-50 שנה הצליחו הפוליטיקאים, בעיקר מהימין, לטשטש את הטרילמה שמדינת ישראל ניצבת בפניה ולבלבל את תפישתנו כך שנאמין שניתן ליישב בין שלושת הערכים. המשבר הנוכחי מבהיר עד כמה הדבר מסוכן ולאן הטמנת הראש הנמשכת בחול עלולה להביא את החזון הציוני.

המסקנה האסטרטגית הברורה מהמשבר היא זו: הגיע הזמן שהפוליטיקאים בימין ובמרכז יישירו מבט לציבור הישראלי ויבהירו בבירור מהי מרכולתם: יהודית ודמוקרטית, שלמה ויהודית או דמוקרטית ושלמה. הגיע הזמן שהליכוד יפסיק לדקלם הבטחות חסרות שחר על שמירת זהותה של המדינה כיהודית ודמוקרטית ובמקביל יאפשר בנייה חסרת רסן של התנחלויות בשטחים. וזה נכון גם ל"מחנה הממלכתי". השילוב של בני גנץ, גדי איזנקוט, גדעון סער וזאב אלקין טוב להסרת הפגע של ראש ממשלה העומד למשפט. אבל בבחירות הבאות צריך לתת גם מענה לשאלה לאן מועדות פניה של ישראל, כי אי אפשר להמשיך במדיניות בת היענה וחייבים לנצל את ההזדמנות. לכן האחריות מוטלת גם על גנץ, והגיע הזמן שיגיד במילים הברורות ביותר שהגיע הזמן להיפרד, עם הסכם או בלעדיו. אין סיבה שמי שהפגין אומץ בשדה הקרב הצבאי לא יפגין אותו גם בשדה הקרב הפוליטי.

*

אורי בר-יוסף, הנו פרופסור (אמריטוס), ביה"ס למדע המדינה, אוניברסיטת חיפה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. מאמר שמציג ממש טוב ונכון את הבעיה. מאמר חובה.
    אני אישית בעד יהודית ודמוקרטית.

    1. צודק. מאמר טוב ונכון, אבל חלקי למדיי. היכן ומי החליט שבבחירות הבאות חייבים לתת מענה לשאלה לאן מועדות פניה של ישראל? מדוע, למשל, אי אפשר למשוך את ה"טרילמה" עוד 4 שנים (כנראה זה מה שיקרה). גם לא הוזכרה עוד אופציה – פריצת עוד נכבה שתהיה יותר עוצמתית מזו של 1948.
      ואז שוב ישתנה המאזן בין יהודים לערבים בארץ ישראל. יגידו זה לא אפשרי. הקהילה הבינלאומית לא תתן. נו – והקהילה הבינלאומית נותנת לנכבות הרבה יותר מסיביות להתחולל? למשל בסוריה, באוקראינה, בתימן?
      זהו – להטיל את כל האחריות על גנץ? להיפרד ממי – מהחרדים או מערביי איו"ש? מישהו חושב שניתן להזיז חצי מיליון יהודים, או את חלקם מאיו"ש?

      1. מי שבונה על פתרון נכבה או מייחל לא בסתר ליבו הוא יותר קיצוני מבן גביר ואני נמנע מלתת לו תואר

  2. הצעה לך-
    הגדר קודם את מטרת העל לשמה נוסדה המדינה היהודית, ואחר תקבע מהי האסטרטגיה שתבטיח את השגת המטרה העליונה מכאן תגזור את הטקטיקות והאמצעים הנדרשים למימושם. מאחר ולא הגדרת את המטרה העליונה אנדב משהו שאולי תוכל להסכים איתו. " מטרת מדינת ישראל היא להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל לדורות רבים כול האפשר" לציין-
    1. העם היהודי הוא הנשוא העיקרי שיש להבטיח את הישרדותו
    2. בארץ ישראל- (לא באוגנדה או קנדה), אך לא בהכרח על כול הארץ ישראל ההיסטורית
    3. זמן- הארוך ביותר הנצפה
    וודאי ששמת לב שהמילה "דמוקרטיה" אינה מופיעה בהגדרת מטרת העל, שכן מדובר בשיטת ממשל שהיא כלי שלטוני אחד מיני רבים, ויש לבחור במתאים ביותר. אם דמוקרטיה למשל- רצויה ככול שתהיה- נגררת לאנרכיה המסכנת את קיומה של המדינה (כפי שמתקרב למצב היום) כי אז יש לבחור בשיטת ממשל אחרת העומדת בהגדרת המטרה העליונה. גם "מדינת כול אזרחיה" אינה עומד בקריטריון הנדרש כי טמון בה הסכנה של אובדן הרוב היהודי.
    לכן במקרה הזה, לא תהיה זו הפתעה שהאסטרטגיה הנבחרת יכולה להיות לדוגמא
    1.כדי לשמור על רוב יהודי יש להיפרד בהקדם ככול הניתן מהרשות הפלסטינית, עם גדר הפרדה בלתי חדירה, מניעת מעבר פלסטיני לא מבוקר כולל הפסקה מוחלטת של שמכונה "איחוד משפחות" חד סיטרי למדינת ישראל.
    2. להוסיף להגדרת הדמוקרטיה את המונח "אחראית" במובן המאפשר משילות לאורך זמן עי הרחקת המפלגות הסקטוריאליות הדתיות הסחטניות מכול מוקדי קבלת ההחלטות המדיניות.
    3.עצירה מוחלטת של הסתננות זרים והרחקתם של הקיימים, חרף תקנות בין לאומיות שאינן רלוונטית למקרה הישראלי במזרח התיכון.
    4.שירות ביטחון/לאומי חובה לכול אזרחיה לא הנחות סקטוריאליות, כאשר השתמטות אידאולוגית תגרור בעקבותיה שלילת האזרחות
    5.ביטול אוטונומיה למגזרים במיוחד לאלו שאינם רואים עצמם שותפים למטרה
    כאמור- דוגמאות המאפשרות לעמוד במטרת העל ועדיין לאפשר חיים אפילו דמוקרטיים ליבראליים -(אך לא פרוגרסיביים…)

  3. במאמר ובתגובות יש ניתוח חכם ומדוייק של המציאות בה אנו חיים, למעט דבר אחד.
    אי אפשר למחות כפיים ביד אחת בלבד. או, it takes two to tango
    הכוונה היא שכל הדילמות / טרילמות מתנהלות בינינו לבין עצמנו, כאילו הערבים יושבים ומחכים שנחליט. האם לא ברור עדיין שהערבים הקוראים לעצמם פלשתינאים רואים את כל שטח ארץ ישראל (כולל המדינה) כאדמתם הגזולה מהם? האם לא ברור שיהוד זה יהוד עבורם ולא איכפת להם חרדים / חילוניים / שמאלנים / whatever ? לכן שלום לא יהיה כאן, רק הודנה, וגם זה כל עוד אנו חזקים יותר מהם, והם מורתעים. השאלה לכן היא מה הדרך החכמה ביותר להישרדות העם היהודי במדינת ישראל. בשביל זה צריך מנהיגים חכמים ונאמנים למדינה ולעם כולו – גם זה המצוי בחו"ל.
    מה שיש לנו הוא אוסף אינטרסנטים שפלים ותככנים. זו הבעיה שלנו, ולא הפילוסופיה.

  4. רק יהודית ודמוקרטית
    בשום אפשרות אחרת בן אדם נאור לא יכול לתמוך

  5. דמוגרפית אנחנו מתרחקים יותר ויותר מהאופציה הדמוקרטית

  6. כשאתה שומע את השיח של מנהיגי הימין (ברובם) אתה מבין שהם נגד קבלת החלטות מוצהרות, ובעד קביעת עובדות בשטח והכיוון ברור. הדרך לא תהיה קלה ולדעתי בסופו של דבר תוביל לחורבן הבית

  7. אחרי קריאת המאמרים כאן ותגובות הגולשים, אני חושש שאנחנו בדרך לטראומה הכי גדולה בהיסטוריה המודרנית שלנו, אפילו הרבה יותר ממלחמת יום הכיפורים

  8. מסכים שמדובר בדרך ללא מוצא. במקרה כזה רוצים או לא רוצים חייבים לחזור לאחור. השאלה כמה אחור חוזרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן