אנחנו אלופים בריצה למרחקים קצרים

אחת התכונות המאפיינות את מדינת ישראל היא הנטייה לראות ולעשות דברים בטווח הקצר. לא מדובר בקוצר ראייה גנטי אלא בתכונה תרבותית שקשה להסבירה במונחים המקובלים בניתוחי תרבות לאומית. אולי בגלל החוסן הנפשי שנדרש מהעם היהודי כדי לשרוד אלפיים שנות גלות, המעורר דחף פנימי למצות את החיים "כאן ועכשיו".

כך או כך, מרגע שהוקמה המדינה הכול נעשה בארץ בחיפזון ובקצב מעורר השתאות – נס ברמה עולמית. הכול נעשה אצלנו תחת הכותרת "מבצע": מלחמות, מכירות, ניקוי חופי הים או תפיסת נהגים שיכורים – במשך שבוע בשנה. בונים גדר ביטחון בקצב מטורף ואחר כך מזניחים אותה לעשרות שנים. חיים מרבעון לרבעון ומתקשים לאמץ תקציב לאומי לשנתיים, בעוד שלרוב מדינות העולם יש תכנית חומש. לא מוכרת תכנית תשתיות שעמדה אי פעם בתכנון הזמן. אנחנו מדינת סטארט-אפ מבריקה, שאין לה הסיבולת והסבלנות לממש רעיון עסקי לכדי מפעל תעשייתי בר-קיימא ארוך זמן – היעד הוא אקזיט מניב, להמציא ולמכור ברווח ולעבור מיד לפרויקט הבא.

כבר לא ניתן לזכור ממשלה שהוציאה את ארבע שנותיה. תוחלת החיים של פוליטיקאי היא קדנציה של שנתיים במקרה הטוב, ולכן כדי להשאיר איזושהי שריטה בזיכרון הלאומי הוא חייב לבצע "רפורמה" שהסיכוי לממשה במלואה נמוך, מה עוד שמחליפו יבטל אותה ללא ניד עפעף בהזדמנות הראשונה שתיפול לידו.

זה גם מסביר את קצב הטיסות והמפגשים הבין-לאומיים המטורף ששר החוץ אלי כהן מנסה לממש במהלך שנה אחת – אחת! – שהוקצבה למשרתו בתפקיד הזה במסגרת הקרקס הקואליציוני. וגם את הנכונות לפרסם כל מפגש חשאי, כדי שחריצותו הבלתי נלאית לא תישכח במהרה, ולעזאזל הנזק האגבי. סביר להניח שמחליפו כבר יושב על הקווים, נחוש לפרוץ למגרש כדי לבטל ולהתחיל משהו שיירשם על שמו.

"לרוץ לספר לחבר'ה" הפכה לאימרה נפוצה במחוזותינו, וגם כלי התקשורת מטילים עליה את יהבם. כבר לא צריך לקיים תחקירי עומק, כי בלאו הכי מישהו כבר ידאג להעביר כל מידע חסוי סודי ביותר שהוקלט בחשאי מבעוד מועד מרצונו החופשי, ומהר! כבר לא משנה מה ידברו עליך – חשוב רק ש"ראו אותך בטלוויזיה" ותהפוך לסלבריטי ביום, במיוחד אם עברת איזו התנכלות בילדותך ואתה קשור למעשי נבלה.

כך גם הדברנות והקשקשת האין-סופית בתקשורת תוך חשיפת דברים הראויים להצנעה, כמו למשל חשיפת מהלכים צבאיים או טעויות של אנשי טרור שהביאו לתפיסתם. כמעט ניתן לשמוע ברקע את דובר ארגון הטרור האומר, "רצינו להבין במה נכשלנו, אבל כלי התקשורת שלכם הקדימו וחשפו את כל הפרטים, ואנו מבטיחים לא לחזור על אותן הטעויות בפעם הבאה…" פעם דיברו על תקשורת אחראית, אבל מה לנו כי נלין אם אין לנו ממשלה אחראית. לפי הממשלה כולם אשמים – חוץ ממנה, והזמן דוחק לעשות מהפכה עכשיו!

לסיום, פריז סילקה את כל הקורקינטים החשמליים המסוכנים מרחובותיה, ונכתב שאלפים מהם כבר בדרך – איך לא – לתל אביב כמובן… על זה ייאמר, "טמטום ללא הפסקה".