סדק אחד – סדקים רבים

אנתולוגיה בסימן מחאה-מסה ושירה עורך: יאיר בן חיים
צילום של משה
ד"ר משה גרנות

כותרת הספר, "סדק חברתי – אנתולוגיה בסימן מחאה | מסה ושירה" (בעריכת יאיר בן חיים, חדרים 2023, 280 עמ'), מתכתבת עם הכרזה ממחאת האוהלים של מחוסרי הדיור – "העם דורש צדק חברתי", אלא, כפי שארחיב להלן, מי שציפה כי בספר זה יובאו פמפלטים בעד ונגד הרפורמה המשפטית של יריב לוין – עלול להתאכזב, כי הסדקים שבהם עוסקים המשתתפים באנתולוגיה הם רבים ומגוונים.

בראשית דבריי אני מבקש להביע תמיהה על כך שהעורך מצא לנכון לציין את תוארי המשתתפים – הרי אין נפקא מינה ליצירה ספרותית אם היא נכתבה על ידי בעל תואר דוקטור או פרופסור – כפי ששירתו של טשרניחובסקי אינה עדיפה על שירתו של ביאליק משום שהיה בעל תואר דוקטור לרפואה, ולביאליק לא הייתה תעודת בגרות, וכן, ס' יזהר איננו עדיף על עגנון משום שהיו לו תוארי דוקטור ופרופסור. ביצירה אין דרגות אקדמיות, ואם לעורך היה חשוב לציין זאת, הוא יכול היה להסתפק בציון התואר האקדמי בסקירת מפעליהם של המשתתפים בסוף הספר (עמ' 280-265).

בחלק הראשון של האנתולוגיה מקובצים מאמרים של שישה כותבים: נורית גוברין, מולי פלג, אלי אשד, אורה עשהאל ואנוכי. לדעתי, נושא הסדק החברתי הנוכחי כמעט שלא בא לידי ביטוי במאמרים אלה. בפתח דבר מעיר העורך הערה חשובה; לדבריו, המשטר קיווה שההפגנות ידעכו, כי הרי לא ניתן להפגין לנצח – צריך לעבוד, להתפרנס, להתמסר למשפחה, אבל כפי שנוכחנו, המשטר התבדה, כי לאורך 30 שבועות (בעת כתיבת רשימה זאת) ההפגנות הלכו והתגברו. גם מולי פלג נתן ביטוי למחשבתו בנוגע לרפורמה – לדעתו אסור לערוך דמוניזציה למחנה הנגדי, וחובה לנהל עימו דיאלוג ערכי. רוב מאמרה של אורה עשהאל עוסק בקורות משפחתה משנת 1777, וגם בילדותה, שאותה בילתה בקרבתם של ילדי התימנים וילדיהם של שורדי השואה, ורק בסוף המאמר היא מציעה לבחור בחינוך כדרך להקטנת פערים אידיאולוגיים. לדעתי, יש כאן תמימות של יוצרת אופטימית – הרי החרדים מחנכים בצורה קוטבית לחינוך הכללי, כנ"ל לגבי "הכיפות הסרוגות".

לנורית גוברין שני מאמרים בקובץ, הראשון עניינו "האחרות" והתחרות בין העדות מי קופחה יותר. גוברין מביאה דוגמאות של "אחרות" מיצירותיהם של י"ד ברקוביץ', לב חקק, אפרת דנון וליאור אנגלמן. המאמר השני סוקר את יצירתו וקורות חייו של אמנון שמוש. למחברת היה קשר אישי לסופר – היא עבדה בקיבוץ מעיין ברוך בדיר שאותו ניהל שמוש. המאמר הזה נוגע באחד הסדקים שעליו נסבה האנתולוגיה: השסע העדתי – שמוש, שראה עצמו כמתווך בין תרבות המערב לתרבות המזרח, התלונן שלא זכה להכרה שלה הוא היה ראוי לדעתו. אני מניח שסופרים רבים היו מוכנים להיות בנעליו של שמוש כשאחד הרומנים שלו הופקו לסדרת דרמה בערוץ הטלוויזיה היחיד שהיה בארץ בשנות השבעים של המאה הקודמת.

המאמר שכתבתי אנוכי סוקר את החובות של עובד האדמה על פי התורה כלפי המקדש, הכוהנים והלויים,  על כך נוספו הבצורות התכופות בארץ ישראל, שנות השמיטה, היובל ואינספור הקורבנות והמתנות למקדש ולמשרתיו, והרי לכם הסיבה לכך שעם ישראל מעדיף את הגולה שאין בה חובות הקשורות בארץ הקודש. המאמר אינו אומר זאת במפורש אבל מרמז לחובות של אלה העובדים, משלמי המיסים והמחרפים נפשם באינספור מלחמות ומבצעים קרביים, לעומת מגזר שלם שבטוח שמגיע לו הפטור מכל אלה וגם לקבל על כך גמול נדיב.

מאמרו של אלי אשד מתרכז בפעולתו הנמרצת של עמוס הנביא למען צדק חברתי, אבל לא ברור לי מדוע הרחיב את היריעה בסקירת ספרו של היוצר עמוס מוקדי, "חיי נביא", שיש בו מוזרויות ודמיון מופלג: עמוס לא ידע אישה כל ימיו, אימו הייתה פמיניסטית(!) וידעה קרוא וכתוב, וירבעם בן יואש תכנן להפוך את עמוס למשורר חצר.

בחלקה השני של האנתולוגיה מובאים שיריהם של 37 משוררים ומשוררות. את תשומת ליבי הסבה העובדה המפתיעה ששישה שירים בקובץ מחורזים (עמ' 85, 91, 118, 195, 213, 244). חשבתי לתומי שהשירה החדשה נתנה גט פיטורין לחרוז ולמשקל, שכל כך אפיינו את הווירטואוזים ביאליק, טשרניחובסקי ואלתרמן.

בנושא האקטואלי – היחס לרפורמה המשפטית – עוסקים רק תשעה ממשתתפי החלק השני: יאיר בן חיים נע בין ייאוש לתקווה: "ארצנו / שוב אבודה / אין זו אגדה", אבל בהמשך הוא מצהיר: "נפריח את שממת הכעס".

נורית צדרבוים סבורה כי מי ששולט בנו נוקט אלימות. לדעתה אין דבר כזה "טוהר הנשק" (זה אולי נכון, אבל מה אמור לעשות עם כשמבקשים להשמידו?). היא מציעה פתרון של כלום "ללחוץ על הדק השירה". קדם לה באמירה תמימה כזאת שאול טשרניחובסקי ("אך כוהני היופי ומכחול אמנים, / הרודים בשירה ומסתרי חינה,/ יגאלו העולם בשיר ומנגינה" – סיום כליל הסונטות "על הדם"). כבר ראינו שלגדולי האנטישמים לא הפריע להיות כוהני היופי והשירה.

מולי פלג סבור שילדינו חוסים בצל של עתיד נורא, כי הארץ הזאת היא מגרש הגרוטאות של אלוהים, ו"הקדושים" בונים לה פרוטזה של שיגעון. אוולין כץ מזהה תהום שנפערה בחברה שלנו, שנוצר בה כאוס גדול. אורה עשהאל סבורה שהממשלה ערלה ועריצה, ושריה סומים, והם גוזרים גזירות קשות על העם, ולכן חובה להחליפה.

יוסי אלפי משקיף על הסיוט הלאומי, שבו זדון ופשע. ענת גרי לקריף זועקת על חירות שנגזלת. יהודית מליק שירן מצהירה על זכותה הדמוקרטית להפגין, וטוענת שבהפגנות צריך להשתמש בפה, ולא בידיים. אריה רובינוביץ' מזהיר שהדמוקרטיה בסכנה. מרדכי גלזר מצטט את ישעיהו – "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה", ומייחס דברים אלה למדינה שלנו בימים אלה.

שאר המשתתפים מתייחסים לסדקים אחרים: מעמד האישה ודיכויה; מעמד האות הכתובה והספרים הנזרקים לאשפה; התנגדות לשלטון בשטחים הכבושים; שאלת הרילוקיישן; השסע העדתי והעימות בין תרבות המערב (האשכנזים) לבין תרבות המזרח, שם עבד אלווהאב הוא מוצרט; אמפתיה לשקועים בעוני; עושק העמלים; מעמדם של הבנאים הסינים בתל-אביב; הפקרת ים המלח; הטרגדיה של השכחת היידיש; סבלותיהם של הטרנסג'נדרים; הרבנים המחללים תומתם של תלמידיהם; האשמת השלטון המחובר להון.

הספר מלווה בתמונות מההפגנות בעד ונגד הרפורמה, ציורים של חלק מהמשתתפים ושל האומן רוני ראובן. בסוף הספר מביא העורך פרטים על קורותיהם ומפעליהם של משתתפי האנתולוגיה. הספר מציג דעות של קשת רחבה של יוצרים באשר לסדק החברתי העכשווי, וגם באשר לסדקים אחרים, שחלקם נפערו כבר לפני שנים רבות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. הערה לגבי תארי המחברים. מה שכתבת היא בדיוק הסיבה שבמאמרים מדעיים לא מציינים את תארי המחברים, כדי שיתייחסו לגופם של הדברים, עובדות ופירושן ולא לגופם של המחברים, דין סטודנט לתואר כדין פרופסור מכובד.

  2. חשוב מאוד שאנשי רוח מתגייסים ומביעים דעתם בנושאים לאומיים ואנושיים חשובים.

  3. סקירה וניתוח של אנתולוגיה תמיד מאתגר
    יש הרי כמה כותבים על כמה נושאים בכמה סגנונות
    אהבתי את הניתוח

  4. לשבת ולנתח ולכתוב בימים המטורפים האלה כתבה על ספרות זאת גדולה

  5. לקרוא ספר כזה יכול להיות מעניין
    לקנות ספר מהסוג הזה במחירי הספרים יצירי הנייר בארצנו זה בזבוז
    הפתרון אפשרויות קריאה באינטרנט במחירים זולים מאוד
    שגם לא יגרמו להפסדים כי חלק ניכר מההוצאות יעלמו
    ואיפה אנחנו אומת הסטרטאפ?
    הרחק מאחור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן