מלחמת חורמה בממשלה

בעקבות פעולות הממשלה ומחאת אנשי המילואים
תמונה של נוח
ד"ר נח שמיר

הכנסת אישרה את ביטול (לא ריכוך) עילת הסבירות.

המניעים העיקריים של הממשלה הם שניים: ראשית, נקמה על החלפת השלטון על ידי ממשלת השינוי וכל מה שאפשר את זה; ושנית, וידוא שתקלה כזו לא תוכל לחזור שוב.

בממשלה הקיצונית הזו יש נציגים של קבוצות ואנשים בעלי אינטרסים, שמרביתם מנוגדים בתכלית הניגוד לאינטרס של טובת מדינת ישראל. הם מתכוונים לממש את האינטרסים האלה בקשיות עורף ובחוסר היגיון, וללא התחשבות בנזקים הנגרמים למדינה בכל תחומי החיים.

אתחיל בראש הממשלה נתניהו. כל עוד היועצת המשפטית לממשלה הנוכחית תמשיך לכהן בתפקידה, אין לנתניהו אופציה לסיים את כהונתו ללא קלון, אם בהרשעה במשפט, או אם בעסקת טיעון (בתנאי שתהיה מוסכמת על היועמ"שית). מבחינתו, הוא חייב להחליף אותה ביועץ מטעמו, שיסכים לעסקת טיעון ללא קלון, או אפילו ימשוך את התיקים בטענה כלשהי. ביטול עילת הסבירות יסגור את הפרצה של פנייה לבג"ץ בעניין.

כמו כן, מפלגת ש"ס ואריה דרעי מבקשים, ללא שמץ של בושה, למנות את העבריין המורשע שוב לשר בכיר בממשלה.

ונוסף על כך, הציונות הדתית ועוצמה יהודית דוחפות בכוח להשתלטות דה-פקטו על יהודה ושומרון ולהקמת ישות יהודה גזענית ומדינת הלכה. החרדים הבהירו שאינם מעורבים בהפיכה המשטרית, מלבד חוק הגיוס והמשך שוד הקופה הציבורית. בדרך, צריך גם להשתלט על ערוצי השידור, כדי שאינפורמציה מאוזנת לא תגיע לציבור (ראו הצלחתו של ארדואן להיבחר, למרות הכשלים ברעידת האדמה והכישלון הכלכלי הקולוסאלי).

ברור שביטול עילת הסבירות לא ישיג את המטרות האלה, אלא הוא שלב בדרך. לכן, מי שמשלה את עצמו שתהיה עצירה בהמשך אינו אלא נאיבי. זו שיטת הסלאמי הקלאסית שנוסתה בהצלחה רבה בווריאציות שונות בטורקיה, בהונגריה ובפולין, ארצות שבהן הדמוקרטיה לא הייתה ב-DNA של האזרחים זמן ארוך דיו. למזלנו, המצב בישראל שונה.

אנחנו מידרדרים במהירות מדמוקרטיה לדיקטטורה וחייבים להילחם בכל האמצעים החוקיים הקיימים. לממשלה יש יתרון מובנה ברוב בכנסת, שמאפשר לה לצפצף על כל מה שקורה סביב ולהעביר בכוח את החוקים הרצויים לה. לכן, אין למתנגדים אופציה לוותר על שום נשק אפקטיבי ועליהם להילחם ביתרון המובנה הזה בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותם. גם כך, יש סיכוי להפסד.

ההצעה להשאיר את צה"ל מחוץ למחלוקת הפוליטית, כמו שהציע דודי ירון במאמרו, היא אקט התאבדות מובהק. כל האיומים על מדינת ישראל שההפיכה המשטרית מייצרת הם לא לטווח המיידי מאוד, והממשלה מאמינה שתתמודד איתם לאחר קביעת העובדות בשטח. איום המתנדבים בצה"ל להפסיק להתנדב ברגע שתהיה דיקטטורה בפועל הוא לא רק לגיטימי, כפי שכבר הוסבר כאן, אלא הוא חיוני והכרחי, כיוון שפעולתו היא מיידית. לא בטוח, עם ממשלת ההתאבדות הזו, שהאיום הזה ישפיע, אבל אין ברירה אלא להפעיל את נשק יום הדין הזה.

ומה הלאה? כבר כתבתי בעבר שבתי הצעירה, פטריוטית מאין כמוה, שבחרה לשרת כמדריכת שריון, אף שהוצע לה תפקיד משרדי מאחורי מחשב, ונישאה לקצין שריון (שהשבוע סיים 30 יום מילואים), הודיעה לי נחרצות שאינה מוכנה שילדיה הקטנים יגיעו למערכת החינוך המעוצבת מחדש בשורת חוקים של אבי מעוז, בסיועו יואב קיש. היא דוחקת בי להשלים את הוצאת הדרכון הפולני, במטרה להגר להולנד, כמו שכבר עשתה חברה טובה שלה. אני אישית די מיואש. בגילי המתקדם לא אעזוב את ישראל ומבחינה כלכלית חיי יהיו טובים, אבל המחשבה שאחיה בדיקטטורה משיחית וגזענית מדירה שינה מעיניי. אני משתתף בהפגנות ומקווה לנס, אבל אינני מאוד אופטימי. כל מה שאני יכול לעשות הוא לקרוא מעל במה זו ואחרות לכל מי שיכול, להילחם מלחמת חורמה בכל האמצעים החוקיים בממשלה הנוראה הזו שעומדת להמיט חורבן משטרי על כולנו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. לנח שמיר-
    להשאיר את צה"ל מחוץ לפוליטיקה. חד משמעית. דווקא הכנסת צה"ל לפוליטיקה מהווה מתכון בטוח להתאבדות. תאר לעצמך שמחרתיים יתקיימו בחירות והצד השני יזכה ב- 64 מנדטים וישנה שוב את החקיקה. יקומו חיילים אחרים (נניח אלה מבית שאן שרוצים להתרחץ באסי) ויכריזו על סרבנות.
    נו – ואז יהיה להם תקדים מצוין. אתה לא תופס שבדמוקרטיה הצבא כפוף לממשלה. לא יתכן שחיילים, יהיו מי שיהיו, יכתיבו לממשלה האזרחית הנבחרת מה לעשות. זו ממש הפיכה. עדיין בלי שפך דמים. אבל גם זה יכול לקרות. גם לזה כבר יש תקדימים (דה האן, ארלוזורוב, הסזון, אלטלנה, רבין). וכן – אם מישהו רוצה להגר לחו"ל – שיבוסם לו\לה. יש כבר כמיליון ישראלים שהיגרו לחו"ל. והארץ על צירה מסתובבת.

    1. כמו שכתבתי, מה שאתה מציע הוא מתכון ברור למעבר לדיקטטורה ואז לא יהיו יותר בחירות חופשיות וההמדך עליו אתה כותב לא יהיה רלוונטי
      ולגופו של עניין, יש הבדל בין קיום פקודות של מדיניות ממשלה, אם אתה אוהב אותן או לא, לבין ציות לתהליך של מעבר לדיקטטורה אם אתה לא מבין את ההבדל בין דהירה לדיקטטורה לבן חזרה ממנה, אז יש לך בעיה

  2. תומך לגמרי. ומבקש להוסיף בכותרת למאמר, שלא מדובר רק באנשי המילואים שקל להלביש עליהם את מילת הגנאי "סרבנים", כי מדובר באזרחים משכבות אוכלוסיה שונות כמו הרופאים, מהנדסי הייטק ואינטלקטואלים מתחומים שונים, האוחזים בדיוק באותן העמדות.
    אחת דינה של הקואליציה הזו להתפרק! ולחזור למודל שכבר דנו בו באתר הזה רבות לאחד את שתיים (עכשיו שלוש) המפלגות הגדולות (70 מנדטים לפחות), לקבוע סדר יום משותף מחייב ללא אף סיעת "מאזניים" סחטנית, להעלות את אחוז החסימה ל 5% ולהתחיל להחזיר את המדינה לשפיות.

  3. אין ספק שש.יקה תאיץ את ההרס
    אבל גם התנגדות תחמיר את תגובות הקואליציה
    בקיצור, כך או כך לחפש דרכונים

  4. הבעייה של הממשלה הזאת שהיא לא מייצגת את האוכלוסיה שמניעה את המשק לכן אין לה שליטה על הרצון הטוב של רוב העם לשתף איתה פעולה. אם כפי שדוברי הקואליציה הממשלה נבחרה על ידי רוב העם ואותו רוב עם מסכים עם הרפורמה המשפטית אז מה כואב להם שמיעוט קטנטן וקיצוני של מתנדבים ייפרוש מההתנדבות? הלא הרוב הגדול המתון של המתנדבים בחר בממשלה וכן מסכים עם הרפורמה.

  5. בינתיים, לצערי הרב, אנחנו בדרך לשם. מנהיגי שני הצדדים עסוקים רק באגו ובאינטרסים אישיים

    1. אני מוחה על הסימטריה. יש צד על ה D9 וצד שני מתגונן, שאת.ה יכול.ה לא להסכים לטקטיקה שלו, אבל אין מקום להשוואה.

  6. רוב האזרחים במחנה נגד הקואליציה, הם דוממים. צריך להבין, ציבור שהוא גם מיעוט, וגם רובו דומם, אין סיכוי

    1. אם אנחנו רואים אותם סקרים, רוב ברור של הציבור הוא נגד החקיקה הזו. אז זה ממש לא מיעוט.

  7. ההכרעה של גורל המדינה הולכת וקרבה. התהליך עצמו יהיה יותר ארוך, אבל ההכרעה תבוא קרוב יחסית

  8. אני שואל 75 שנה היה טוב מה קרה עכשיו שרוצים לשנות את החוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן