מה קורה לדמוקרטיה שלנו?

הזדמנות לגבש סדר יום חדש ולעצב את פני המדינה
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

מנהיגי המחאה והציבור שתומך בהם מזהירים מפני הסכנה האורבת לדמוקרטיה – ניסיון ההשתלטות של ממשלת נתניהו על המוסדות מגיני הדמוקרטיה, בדרך לאימוץ דיקטטורה שלטונית.

לתומכי הרפורמה השלטונית יש שני מניעים עיקריים: האחד, השתלטות על מערכת המשפט כדי לפטור את נתניהו מאימת הדין; והשני, לאפשר למפלגות החרדיות ("השותפות הטבעיות") לממש את אתנן תמיכתן בנתניהו ולהכתיב סדר יום הלכתי שלו השלכות מרחיקות לכת על חיי המגזר החילוני/מסורתי, העובד ונושא בנטל הביטחון הלאומי.

הפער בין מחנה התומכים ברפורמה לבין מחנה המתנגדים והעימות ביניהם על דמותה של הדמוקרטיה בישראל רק הולכים ומחריפים.

ישראל אינה לבדה בקונפליקט פנימי זה על דמותה של הדמוקרטיה. בקרב אזרחי רוב המדינות הדמוקרטיות מסתמנת אי-שביעות גוברת מהאופן שבו מיושמים הערכים הדמוקרטיים בארצותיהם. בישראל הבעיה המרכזית היא יחסי דת ומדינה, ואילו במדינות אחרות אי-השביעות היא בעיקרה האכזבה מהיעדר שוויון בחלוקת ההכנסות והרווחה הכללית, שהיו במוקד הציפיות מאז תום מלחמת העולם השנייה. מעצם הגדרתה מקדמת הדמוקרטיה את ממד תרבות האינדיבידואליזם, שהוא בבסיס הכלכלה הקפיטליסטית, שבתקופה זו אפשרה לדמוקרטיות צמיחה אקספוננציאלית בטכנולוגיה ובכלכלה – מה שרק החריף את חוסר השוויון.

דמוקרטיה כוללת מערכת של ערכים חברתיים שעיקרם שלטון העם וסדר חברתי המאפשר מימוש זכויות הפרט, חופש הביטוי, העיסוק, המצפון, הדת ועוד (שמידת שביעות הרצון ממימושם ניתנת להערכה על פני רצף נמוך-גבוה). עם השיפור במצב הכלכלי, ניכרת השאיפה לחופש אולטימטיבי בהאדרת היחיד להסרת מגבלות כמעט בכל תחומי החיים. האוניברסליות והגלובליזציה מוליכות את הדמוקרטיה הרבה יותר מהר ורחוק, באופן שפוגע במשילות ובסולידריות החברתית. ההתעלמות מהצורך האנושי בעוגנים יציבים לצד השינויים המהירים, גורמת להתפרקות הסדר החברתי (משפחה, אחריות קהילתית ולאומית), ומובילה לכך שהעוגנים היציבים הללו נחשבים "חשוכים" לנוכח "אור" החירות חסרת הגבולות.

התופעה הזו גורמת גם לבקיעים בערכים חברתיים כמו האתיקה הפוליטית, המעמיקים את אובדן תחושת הזהות והשייכות הקהילתית/לאומית.בני אדם זקוקים לתחושת השייכות במסגרת הלאום ­– הם מבקשים להתלכד סביב רעיון, אידאה, תפיסת עולם ותרבות משותפת.

הדמוקרטיה בצורתה הנוכחית מסתכנת בהליכה כמה צעדים יותר מדי לקראת אנרכיה וחיי אי-ודאות חסרי מיקוד ושליטה, עד כדי כמיהה למשטר דיקטטורי להשבת הסדר והיציבות על כנם.

המחאה העולמית היא תגובת נגד לגלובליזציה, לשלטון התאגידים המחליף לאומיות וקעקוע הסדר החברתי. על כך מתווספת גם התנגדות הולכת וגוברת למגמת ההגירה שלא הייתה כדוגמתה זה מאה שנים. מהגרים מאסיה ומאפריקה מגיעים בהמוניהם לאירופה המזדקנת ועוד מיליונים מתדפקים על שערי מדינות המערב האחרות בחיפוש אחר חיים טובים יותר. תחילה התקבלו הפליטים/המהגרים ברוחב לב בשל רגשות אשמה היסטוריים, אולם עד מהרה התברר שאין בכוונת המהגרים להשתלב בתרבות המערבית אלא להחליף אותה בשלהם. מכאן אנו עדים לעלייה דרמטית בתנועות לאומניות גם במדינות המערב הנחשבות לשוויוניות ביותר. מדינות אלה מנסות להתמודד כעת עם האיום הגובר על המורשת והתרבות המקומית.

בישראל, כפי שציינתי לעיל, הבעיה המרכזית היא יחסי דת ומדינה. המחאה היום היא תגובה לשאיפת המגזר החרדי והממסד הדתי לכפות סדר יום לאומי ארכאי ברוח הקבלה שהתפתחה בגלות ימי הביניים, במנותק מהמציאות המודרנית. המגזר החרדי והממסד הדתי מנצלים קוניונקטורה פוליטית אישית (משפט נתניהו), ורואים בה הזדמנות חד-פעמית לממש את חזונם באבחה אחת.

תנועת המחאה מתמקדת בהתנגדות למהפכה המשטרית שהקואליציה הנוכחית מובילה ולניסיונה לשנות את פני הדמוקרטיה בישראל. קולות מחאה רבים נשמעים נגד ניסיון הכפייה של רעיונות עבר. הקולות הנשמעים "נגד" הם רבים, אבל מעטים מאוד מדברים על "בעד מה" הם כן. האם המצב הנוכחי של מדינת ישראל הוא הנכון? הרי אנו ניצבים בפני אנרכיה ואובדן משילות קיצוני, שיש האומרים שהם מסוכנים למדינת היהודים אף יותר מהאיום האיראני. לא ניתן להתעלם מחולשותיה האמיתיות של המדינה ומהצורך הדחוף לחולל בה שינויים בתחומי חיים שונים ולתקן את הדרוש תיקון.

לפנינו הזדמנות לגבש סדר יום חדש באמצעות שיח רב-פנים, ולקבוע איזו דמוקרטיה אנו רוצים וצריכים. ברור לכול שאנו זקוקים לדמוקרטיה אחראית, לא מופקרת וחסרת גבולות, העומדת בפני עצמה, דמוקרטיה שתשיב את הסולידריות החברתית המספקת הגנה וביטחון גם לחסרי המזל, ושתתמוך במטרות-העל שלשמן קמה מדינת ישראל. בהיעדר הסכמות ברמת הלאום, התחזקה מגמת השבטיות כתחליף לחולשת העוגנים הלאומיים. אל לנו להמתין לאיזו קטסטרופה חיצונית שתעורר אותנו להשיב את המדינה למסלול ההיסטורי הנכון לה, עלינו לפעול כבר היום.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

15 תגובות

  1. מאמר עשיר בהיבטים ותובנות וללא ספק מעלה דרישה נכונה מאד. כמה מילים בהקשר ההיבט הדתי:
    בדיוק כמו שמעצבי דעת הקהל במערב שוגים (או מטעים) לגבי תרבויות אחרות – שכביכול בכולם חושבים כמוהם (עובדה שכולם רוצים להגר לארצות המערב), בעוד (כדבריו הצודקים של מחבר המאמר) ההגירה אינה לצורך קבלת תרבות המערב אלא להיפך, כך גם החילונים שוגים לגבי החרדים. כל הטיעונים של החילונים על נשיאת העול (הכלכלי ובטחוני) מבוססים על הנחה חילונית ו/או דמוקרטית מערבית שזו הדרך להבטיח קיום ושגשוג (ללמוד מקצועות, לעבוד ולשרת בצבא). הראש הדתי חרדי רואה זאת אחרת. בתפיסה שלהם הם לא דוחים את העובדה שחילונים אכן עובדים ומשרתים, אבל הם רואים זאת כחלק מהתכנית האלוהית בה הטוב המוענק לעם ישראל מותנה בלימוד התורה וקיום המצוות הדתיות. כל', בגלל שהם לומדים תורה ומקיימים מצוות, אלוהים שולח להם עבדים (שאינם מודעים לכך) לדאוג לכל צרכיהם. כל' החילונים חושבים שההישגים שלהם הם תוצאה של פעולה עצמאית מבחינת החשיבה והמטרות, אבל בעצם הם רק שליחים. בקיצור: כל הטוב שיש – קיים בזכות נאמנות החרדים לתורתם. זו הדרך בה החרדים רואים את המציאות, ומכאן הזחיחות וההתנשאות כלפי החילונים, והכפירה בעמדתם, וככל שכוחם הפוליטי עולה הם רואים בכך הוכחה לצידקתם.

  2. אביבה- תודה לתגובתך, ואני מבקש להתעכב בתיאור שלך את עמדת המנהיגות החרדית לגבי מעמדו ותפקידו של המגזר החילוני בתחזוקתו של העם בישראל. את העמדה הזו של החרדים שמעתי כאשר היו שניסו לתרץ את העדרם מהקמת המדינה והסירוב לשירות צבאי, בכך שהייתה זו התערבות אלוהית שהניעה את האינטלקטואלים היהודים באירופה לקום ולעשות מעשה כחלק מתכנית גאולה יזומה של האל – חרף התנגדות הממסד החרדי שקבע שהגאולה תבוא רק עי המשיח והעגלה האדומה.. אני מתקומם נגד ההסבר/תירוץ הזה שאינו מסתדר לי עם הובלתם של ששה מיליון יהודים מסורים לתאי הגזים והמשרפות וקריאת "שמע ישראל" בפיהם. אני נוטה יותר לאמץ את ההסבר לפיו מדובר בממסד דתי השואף- כמו כול ארגון אחר- לשרוד, ועושה זאת עי שטיפת מוח מקבעת, בידוד מהסביבה החילונית המודרנית, ועקידת בני צאן מרעיתם בתלות חומרית ובעזרת לא מעט קמעות נגד העין הרע..
    ומכאן המקום לדיון האם מדינת ישראל צריכה חוקה המפרידה דת –מדינה, כמקובל באירופה למשל. ודווקא פה יש בי לבטים. ייחודיותה של היהדות והעם היהודי השורד בכוח הדת אלפיי שנים ובתנאים בלתי אפשריים- אינו יכול ואינו צריך להתנתק מהדת. יש למצוא דרך לשלב יהדות ולאום בעידן המודרני לא כפיה ועוני – רות גביסון עשתה מאמץ אינטלקטואלי/ פרגמטי למדי בכיוון זה, ואני מצפה שהתהליך הזה ימשך.

    1. שלום גדעון,
      בוודאי שעבור כל מי שרואה את המציאות כפי שהיא ולא דרך מסננת של אמונה, השואה מהווה הוכחה שאין הגנה מכוח עליון כלשהו, אלא הכל מתרחש כפי שהוא מתרחש לפי חוקי הטבע החלים גם על החברה האנושית: החזק (במובנים שונים) שולט בחלש. כפי שכתבת כאן, מנהיגי המאמינים דוחים את העובדות הללו ומוצאים תירוצים והסברים כדי לשמור על צאן מרעיתם. אגב, אחד התירוצים הוא שחורבן בית המקדש היה אסון הרבה יותר גדול מבחינת עם ישראל ועדיין העם ואמונתו שרדו. האשמה היא כמובן בעם שבגד באלוהיו ולכן נענש, או בתירוץ האולטימטיבי: "נסתרות דרכי הבורא" וכ'.
      אם לחזור לדבריך, ההגדרה של יהדות כזהה לדת היא שגויה לדעתי. יהדות היא התרבות של העם היהודי, כל' השפה, ההסטוריה, הערכים הלאומיים, היצירה הספרותית / פילוסופית/ משפטית של העם וכמובן גם מערכת הדת והאמונה. מנהיגי החרדים מנסים לתפוס מונופול על היהדות, ולצערי גם חילונים נכנעים לתפיסה הרודנית הזו שרק מי שמקבל עליו את עול ההלכה הוא יהודי "אמיתי", והשאר הם או ערב רב או מתבוללים וכ' וכ'. מכיון שהדת והאמונה באלוהי ישראל הם חלק מההסטוריה / ערכים / יצירה רוחנית של עמנו, אני בעד טיפוח אהדה עמוקה למסורת בלי כפיה דתית שהיא אינטרס של קבוצה פוליטית בלבד.

      1. אביבה- המשך, דעתינו לגבי היהדות זהה, לכן אני מסתייג מהפרדה מוחלטת של דת ומדינה בישראל כפי שיש המציעים ומחפש את האיזון המתאים . כשהנביא קורא "מי לה' אלי" הוא מתכוון שכול העם צריך להתגייס, יש הרבה מה לתקן..

  3. נכון שיש אפשרות תיאורית להסדר בין המחנות. הסיכוי נולך וקטן. מנהיגי הימין רוצים להכניס עוד ועוד אצבעות לעיני תומכי מחנה המרכז-שמאל. ככל שהולך ועובר הזמן הסיכוי להסדר רטן. כולנו נתחרט אבל לא יהיה אפשר לתקן

    1. אדרבא- כול הדיון כאן מתרחש נוכח הראיה/הבנה שהדמוקרטיה נמצאת בנקודת משבר ומדרדרת לקראת אנרכיה ואובדן משילות מצב המחייב תיקון לקראת דמוקרטיה אחראית. ואם פירוק- אז זו הזדמנות לאסוף את הרסיסים לעצב אותה טוב יותר באופן שתקדם את מטרת העל שלשמה קמה מדינת ישראל.

  4. ככל שמתקדמים וקובעים עובדות, הסיכוי שהצעתך תהפוך למציאות הולך וקטן

    1. רוני
      אתה טוען שככול שמתקדמים – אני מניח שכוונתך במהלך לשינוי המשטר, הסיכוי להידברות וניסוח חוקה ואתיקה- מתרחק, זה אפשרי, אבל לדעתי המצב עדיין לא מספיק רע ! מכדי שהציבור יבין שאין אלטרנטיבה אחרת. הממשלה הנוכחית כבר הבינה את טעותה בניסיון לבצע שינוי באיבחה אחת ולכן עברו לשיטת הסלמי- כך השכיל נתניהו לדחות את ההחלטה לאפשר פטור גורף מגיוס כול החרדים בחוק- אל אחרי מושב החורף- כי אם היה נענה לדרישת החרדים לחוקק את החוק עכשיו- היתה מתחוללת בארץ מהפכה של ממש ועכשיו, כי את החוק הזה הציבור המשרת- לא יהיה מסוגל לחיות עם זה בשום צורה ואופן

  5. עד כמה שזה מוזר, את הבעיה בין הפוליטיקאים אולי אפשר לפתור. את הבעיה בין ההמונים המוסתים כנראה שכבר מאוחר להשיג פתאון

    1. האם לא שמתם לב שדווקא מה שמתחולל כיום בישראל היא אחת הצורות של שיא הדמוקרטיה? הריבון (הציבור) בחר כנסת. רוב בכנסת הקים ממשלה. כדת וכדין על פי הדמוקרטיה. המיעוט, באשמת מנהיגיו, נכשל בבחירות. אבל חלק מהמיעוט לא מקבל את תוצאות הבחירות ויוצא להפגין. גם כן כדת וכדין על פי עקרונות הדמוקרטיה. המשטרה משתדלת להסדיר סדר ציבורי. ממש בעזרת אלימות מינימלית. מה שיקרה הוא שעוד מעט הפגנות הציבור יתמעטו. כמה אפשר להשחית זמן ומאמץ? אל תשכחו. היו בארץ קונפליקטים אחרים. היו הפגנות. אפילו את דוד בן הרוש עשו נכה. בסוף הכל הסתדר ואפילו נכדיו (האידאולוגיים) של בן הרוש הגיעו לשלטון. צפוי שכמה אלפי הלוחמים, באוויר בים וביבשה, יקבלו את גזירת הדמוקרטיה. כי הרי בסופו של דבר גם הם אוהבי ישראל והציונות.

      1. כמה הערות:
        – אכן המשלה הנוכחית נבחרה בבחירות דמוקרטיות . אבל הולך ומסתבר שסדר היום שהובטח וגרר את רוב המצביעים -אינו דומה לסדר היום של הממשלה הנוכחית- כלומר היתה פה אחיזת עיניים
        – לראיה רבים מפלגת השלטון – הליכוד לא העלו על דעתם שראש הממשלה יקנה את תמיכת המפלגות החרדיות (שדמוקרטיה זה הדבר הכי רחוק מהם) באתנן ברמה של מכירת חיסול. הקרביים של רבים מחברי הליכוד מתהפכים אם נתניהו יעביר את חוק הפטור הגורף מגיוס לצבא שהבטיח להחרדים- מי משרי הליכוד שיתן ידו לכך – ינודה מהחיים הפוליטיים בהמשך- על ידי בוחרי הליכוד עצמם.
        – הפגנות המחאה התחילו מתוך כול שכבות העם ללא קשר לשייכות פוליטית וללא מעורבות מפלגות האופוזיציה שהחלו בהיסוס רב להצטרף איכשהו (ראיתי אלפים חובשי כיפה צועדים יחדיו עם המוחים
        – זאת היתה הדמוקרטיה במיטבה- לא הקואליציה שבתקופה כול כך קצרה הצליחה לדרדר את המדינה בכול הפרמטרים של מדינה דמוקרטית מתוקנת- חבל

  6. למציאותי
    הקביעה שלך מבוססת על ההנחה שפוליטיקאים הם אנשים בעלי עמדות ותפיסת עולם מוצקה שאינם ניתנים לשיחוד או שינוי עמדות קיצוני. המציאות מזמנת לנו הפתעות בנושא זה. בכול מפלגה יש מה שנקרא הבייס גרעין נאמן שלא משנה מה, ימשיכו לדבוק באותה מפלגה ובאותו מנהיג וישימו בקלפי אותו פתק ,ומנגד נראה פוליטיקאים שהפילו ממשלות תמורת מכונית שרד או תפקיד בכיר, ויש לכך דוגמאות לרוב. ודווקא הציבור נוטה ללכת כעדר אחרי הרועה, מתוך שבטיות . שווה מחשבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן