מדינת האבסורד

על בעיות מהותיות בישראל ואופן הטיפול בהן
תמונה של ד"ר בן-דרור
ד"ר גדעון בן דרור

במאמר זה אבקש לדון בכמה מהבעיות העיקריות במדינת ישראל ובאופן הטיפול האבסורדי בהן.

ראשית, משק החשמל בישראל. ביום שישי, 2.6.2023, הפתיעו הפסקות חשמל אזרחים רבים בכמה ערים ברחבי המדינה. מאות אלפי אזרחים ומשקי בית נוכחו לדעת שזרם החשמל לביתם נפסק. תחזיות מזג האוויר ימים אחדים קודם לכן צפו רמות חום חריגות, אך חברת החשמל לא התכוננה כראוי וכשלה בשני היבטים: תכנון נכון של הפסקות החשמל, והודעה מראש על ניתוק אפשרי באזורים ובזמנים מוגדרים מראש. האחריות למחדל זה היא מיניסטריאלית.

מסקנה: הגיוני היה לתכנן ולהתריע מראש (כך צריך היה לעשות), אך זה לא קרה.

שנית, ובהמשך ישיר לבעיה הקודמת, חברת החשמל הודיעה לאחרונה שהחברה תבנה ארבע תחנות כוח חדשות לייצור חשמל (בחדרה, בתל אביב, בקרית מלאכי ובשומרון) שיפעלו על ידי פחם, מזוט וסולר – חומרים מזהמים משכבר הימים. הממשלה אף דנה בנושא השבוע.

הקמת עוד ארבע תחנות כוח מזהמות, בהוצאה תקציבית עצומה, עם עומס שינוע אקטיבי תמידי של פחם, מזוט וסולר, היא אבסורד. מהלך זה עומד בניגוד מוחלט לצורך וליכולת להפיק חשמל באמצעות אנרגיות סולריות בחוות סולריות של אלפי דונמים בנגב, ובמתחמים ענקיים.

להזכירכם, כבר בשנת 1953 פיתח ד"ר צבי תבור, ברמת החידוש והביצוע, את חימום המים בדודים הביתיים על גגות הבתים באנרגיות סולריות, כלומר, בניצול קרני השמש התמידית בישראל להפקת חשמל על ידי קולטני שמש, והדבר הפך מאז לחוק מדינה.

הנתונים כיום מראים, כי רק 9-10% מהפקת החשמל בישראל, ארץ השמש התמידית, מגיעים מאנרגיות סולאריות וטורבינות רוח. ואילו בגרמניה למשל, ארץ קרה ומושלגת, 19% מהפקת החשמל מגיעים מאנרגיות סולריות וטורבינות רוח.

מסקנה: הגיוני היה להפיק את מרבית החשמל מאנרגיות סולריות, אך זה לא קורה.

שלישית, מערכת החינוך. כבר שנים רבות פועלת מערכת החינוך ללא תוכנית אב אסטרטגית, לפחות לטווח של חומש ועשור. אין תוכנית אב המתמקדת בחזון כקו מנחה בהתפתחות המערכת, בנושאים מהותיים עיקריים כמו למשל מהותו של בית הספר העתידי, או עיצוב דמותו של הבוגר העתידי בסביבות אקדמיות ותעסוקתיות דינמיות ומשתנות כל הזמן.

מאז שנת 2005 (ועדת דברת) אין גישה אסטרטגית לתכנון מערכת החינוך בישראל. כל שר בשנים האחרונות – הרב שי פירון, נפתלי בנט, הרב פרץ, יואב גלנט, פרופ' שאשא ביטון, יואב קיש – חיפשו את התהילה ועסקו בהמצאת "רפורמות", מרביתן בבחינות הבגרות, במקום לייצב את המערכת אחרי משבר הקורונה. הוצע לשרים להקים "מועצה לאומית לחינוך", אך ההצעה לא התקבלה אפילו ברמה העקרונית. ולא דיברתי כלל על הפיל שבחדר – הבינה המלאכותית…

מסקנה: הגיוני היה לחשוב קדימה באופן הוליסטי, אז זה לא קורה.

ובעיה רביעית ואחרונה, יוקר הדיור. יוקר הדיור מושפע רבות מהביקוש העצום לדירות באזור תל אביב והמטרופולין. כשיש ביקוש יש עליית מחירים. החמור מכול הוא שמוסדות התכנון של המדינה מטפחים את האשליה שניתן להגיע ל"דיור בר השגה", כאשר ברור לכולם שזה לא ריאלי.

מינהל התכנון הלאומי פועל ללא חזון וללא אסטרטגיה של פיזור האוכלוסין והעצמת הנגב. יש להפוך את הפירמידה, לא המרכז הוא האזור הנכון והאפשרי למגורים ולפרנסה, אלא הדרום והנגב, וגם ירושלים כבירת ישראל, בירת העם היהודי, ובירת הממשל הישראלי. האינטרס הלאומי מחייב לחזק את הדרום והנגב (מקרית גת דרומה), את הערים, המועצות המקומיות והמועצות האזוריות. הממשלה הקודמת החליטה על הקמת עשרה יישובים חדשים, מהם שלושה יישובים לבדואים, הקמת בית חולים נוסף, ועוד.

את פיתוח הנגב יש לעשות באמצעות העמדת קרקעות לזוגות צעירים בחינם, או בסבסוד עמוק, ובמקביל להקים אזורי תעשייה ותעסוקה, וחינוך איכותי לילדים. כמובן יש גם לחזק את ההתיישבות הקיימת, לחזק את החקלאות ולהשקיע בקידומה, ועוד.

מסקנה: מה שהגיוני ודרוש לעשות – לא עושים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

13 תגובות

  1. הכותרת משקפת את המצב לאשורו. הדוגמאות שהבאת ממחישות זאת היטב. ולא חסרות עוד דוגמאות

    1. לדן יוגב, היה חשוב לי להגדיר את הבעיה בקנה מידה הוליסטי. שהרי אנו רואים ומבינים שדברים אשר על פניהם הגיוניים וראוי שיתבצעו_ לא מתבצעים. לצערי, ניהול,כושר ניהולי, זאת תכונה שחסרה להרבה בכירים במערכת הציבורית, במשרדי הממשלה, בשלטון המקומי, באקדמיה, בחברות ציבוריות, ועוד.

  2. דברים כדרבנות. אבל ברשותך תיקון חשוב – לא הוצע להקים תחנות כוח פחמיות חדשות להפקת חשמל, אלא להפעיל תחנות כוח פחמיות קיימות, שהושבתו בשל המעבר לייצור חשמל בגז, וגם זאת לתקופה מוגבלת כדי להתגבר על עליית הביקוש לחשמל בעת חמסין או קרה.

  3. אם לא יתחילו מיד בשידרוג תשתיות החשמל, נתחיל לסבול משעות וימים ללא חשמל וזיהום אוויר גובר. איפה הממשלות?

    1. נוריאל
      הממשלה היא גוף פוליטי, השרים הם פוליטיקאים שרוצים תוצאות מידיות, אין להם רצון או יכולת חשיבה אסטרטגית, הם עוסקים רבות במינויים פוליטיים במשרדים או בחברות תחת סמכותם, ולכן התוצאות עגומות

  4. התחבורה
    התחבורה
    התחבורה
    כל יום כבר מהבקר אני בסטרס בגלל התשתיות העלובות והשירותים העלובים

    1. שרי
      תשתיות התחבורה לעולם לא יהיו במצב אפקטיבי ויעיל. כל שנה מגיעות ונקנות 300.000 מכוניות חדשות!!! ויותר. מליון מכוניות חדשות ב-3 שנים. טרוף מוחלט. רק תחבורה ציבורית תציל את המצב בעיקר בנושא ההגעה לעבודה וחזרה. המכונית הפרטית מיועדת לנופש ובילוי אישי ומשפחתי. נעשו עבודות ענק לכבישים חדשים והרחבת קיימים, ובעית הפקקים לא נגמרת

  5. לד"ר גדעון בן דרור,
    אתייחס רק אל ביקורתך על מערכת החינוך כי בשאר התחומים אינני בקי.
    ההשכלה שלי, בעיקרה, היא מתמטית, במתמטיקה עיונית ובמתמטיקה שימושית מיוחדת, במדעי המחשב. מכאן שהפיל שמצאת בחדר ידוע לי היטב. הוא שמשך אותי עוד בשנות ה-50 כתלמיד מתמטיקה באוניברסיטה העברית, ובשנות ה-60 כתלמיד לתואר שלישי בתכנית חדשנית אשר לימים נקראה תכנית למדעי המחשב. בכל מה שקשור במחשבים, מערכת החינוך, מאז שנות ה-70, ועד היום היייתה בבלבול עצום. ועכשיו הבלבול הנוגע לפיל הבינה הסינתטית רק מגביר את הבלבול בנושא המחשבים בחינוך והחדשנות בחינוך. תכנית רב-שנתית אולי תעזור למערכת החינוך להיות מאורגנת יותר, אבל כאשר המושגים מוטעים או לא ברורים תכנית כזו רק תגביר את הבלבול במערכת.
    הבלבול הוא עמוק. אם לא מבינים מה זאת למידה, איך יכולים לנצל נכון את הפלט של מכונות לומדות?? האם ההתלהבות של ההמונים מספיקה כדי להבטיח שימושים נאותים בתוכנות הן להוראה והן ללמידה, כאשר לא יודעים את התכונות המאפיינות והעקרונית של כל התוכנות באשר הן תוכנות?? מקלוהן טען, עוד ב-1962, שהאפקט הראשון של אי הבנת המדיה הוא אטימות חושים והביטוי הראשון לאטימות זו הוא בהפיכת המדיום למסר. אנשי החינוך מופקדים על פיתוח ההבנה של "הדור הבא". מי שמכשיר אותם נחרד מהבנת הטכנולוגיה.

  6. ד"ר בן דרור תיארת נכון כמה נושאים. אבל התמונה היא הרבה יותר רחבה ומזעזעת. ומה אנחנו עושים? אדישים

    1. אבינעם יקר
      המאמר חושף בפעם הראשונה תזה במינהל הציבורי המגלה את חסרונות החשיבה והתכנון הרציונלי. אם זה הגיוני, אז זה לא קורה.להזכירך כי הפסיכולוג סוציולוג פרופ' כהנמן זכה בפרס נובל בכלכלה בכלל, כי העלה במחקריו את המציאות שהחלטות רבות הן אינטואיטיביות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן