הנמר העניו

צניעות – תכונה אנטי הישרדותית רק לכאורה
צילום: commons.wikimedia.org

לאחר שצד את הצבי, תוך ניתור קפיצי היישר לעורק הצוואר, החל לנגוס בבשרו. לפתע הגיחה עדת צבועים. בניביהם החדים ובלסתותיהם העזות החלו לתקוף. הנמר הצעיר והנחוש לא ויתר, הוא השיב מלחמה שערה, פצע אנושות שלושה צבועים והשאר נסו בריצה עקומת גו ובבכי צבועים צרחני. לאחר שסיים את ארוחתו הזדקף בתנועות ניעור והתיז לצדדים כמה טיפות דם שנתלו על שפמו. ואז החל לפסוע במרחב הסוואנה זקוף, ללא שמץ של גאווה אך גם ללא צניעות מוגזמת. מנקודת התצפית שממנה התבוננתי בכל האירוע, נראה בעל החברבורות מפגין מעין ענווה טבעית, כאילו כל האירוע לא התרחש. בעלי חיים אינם מפגינים גאווה ומכאן גם אינם מפגינים צניעות. התנהגותם ״טבעית״. צניעות היא תכונה נהדרת. תמיד הערצתי טיפוסים צנועים, בעיקר את מי שהגיעו להישגים מרשימים ולא עשו מזה עניין. בכיתה שלנו היה אחד בשם איתמר. ראשון בריצה, שיאן בשחייה ובקפיצה, הכי מוכשר בכיתה במתמטיקה ובפיסיקה, והכול ללא שמץ של התפארות. כששאלו אותו למשל "איתמר, מה השיא שלך ב-100 מטר חתירה?" הוא היה משיב "לא זוכר בדיוק. תשאלו את גיורא המאמן הוא רושם הכול במחברת שלו". אין ספק שצניעות בבני האדם היא תכונה גנטית העוברת בתורשה אף שטרם זוהה הגן. הבט בעץ משפחתי וראה, כשיש סבא צנוע יהיו כמה בנים כאלה וחלק הארי מנכדיו. הדבר מעורר פליאה – איך תכונה שאינה מועילה להישרדות לא הוכחדה בתהליך האבולוציה? אפשר להבין בקלות מדוע הטבע שומר תכונות כמו אומץ, חדות ראייה, שרירים חזקים וחוכמה, אך למה נשמרת תכונת הצניעות? האינטואיציה משדרת לנו שזו תכונה שרק יכולה להפריע בג׳ונגל או במדבר ולגרוע מיכולות ההישרדות. גור גורילה ״צנוע״ לא יזכה להגיע לפטמת האם, וכך גם גוזל הנשר למקור אמו המזין. נדמיין שבט קדום. בנות הכפר היפות כלל לא הבחינו בנערים הצנועים, שלא הפגינו את יכולתם בציד או בהיאבקות ראוותנית בכיכר השוק. ואותם הצנועים נותרו רווקים וגלמודים ולא העמידו צאצאים. אז מה התרחש לאורך שנות התפתחות המין האנושי ששמר על תכונת הצניעות? ייתכן שהענווה מפנה לך יותר זמן ומקום במוח להתעסק ״בעיקר״, משום שאינך מבזבז משאבים על גאווה והחצנה. אולי הצניעות מונעת בזבוז כלפי חוץ ומתעלת אנרגייה להתבונן פנימה, ובכך מפתחת דמיון, רעיונות ויצירתיות? הייתכן שדווקא הבנות החכמות והמוצלחות שבשבט כן יצליחו להבחין באיכות המיוחדת והמסקרנת שבצנוע? האם אותה צניעות נשזרת בתכונות איכותיות צמודות גנים, כמו שקט נפשי, יכולת ריכוז, התמדה ותכונות נוספות שאולי פחות ייחשפו בטיפוס הגאוותן? בשנים האחרונות למדנו שזולתנות (אלטרואיזם) טובה להישרדות. אולי לא להישרדותו של הפרט הבודד, אלא כמו הנמלה שמקריבה עצמה עבור שאר רבבות אחיותיה שיטפסו על גבה בחציית נהר. הנה קיבלנו בטבע תכונה לכאורה אנטי-הישרדותית שדווקא שומרת על הגזע. ועתה קצת רכילות לא מדעית ולא מבוססת עובדות. אם בוחנים לעומק מגלים הרבה פעמים שהצנועים הם אנשים מעניינים ומיוחדים. אני לא שוכח את יוחנן, חבר נעוריי הצנוע, שידע להרכיב מחדש כל שעון שהתפרק, שתמיד פתר בעיות בלתי-פתירות בפיסיקה ולימים אף זכה לתעודת הצטיינות במכון טכנולוגי באמריקה. הוא מעולם לא התפאר, ונהג להשליך לפח מדליות ותעודות. היה לי חבר אחר, מהשירות הצבאי, שמעולם לא שמענו ממנו מילה מיותרת או שמץ התפארות. בזמן המלחמה הוא חילץ פצועים תחת אש, ולא טרח לספר זאת אפילו להוריו. ספר הזיכרונות שלי מכיל עוד כמה דוגמאות של צנועים-מוצלחים. בעיני רוחי אני רואה את מנהיג השבט הטטרי, בצניעותו רבת-הנוכחות, מפעיל בעוצמה את לוחמיו ואת סביבתו בלי לתת פקודות קולניות. לתחושתי, הצניעות שומרת על הכוח לעת מצוקה, משאירה רזרווה לשעת הקרב האמתי. לא מזמן פורסם שבקריסת מכרה פחם בברזיל נמחצו למוות כל הכורים מלבד אחד. הוא סירב להתראיין, ואשתו סיפרה שמעולם לא התרברב ותמיד נהג בצניעות ובמופנמות. האישה הפשוטה סיימה את דבריה באומרה ״אולי הצניעות הזאת הייתה מקור כוחו״.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. עוד לא מצאתי כתבות כאלה בשום עיתון אחר או אתר. תודה. ממש מיוחש ורגיש עם מגמה לשנות את ההתנהגות האגרסיבית שיש ממנה כל כך הרבה.

  2. Therefore the sage
    Knows without going
    Names without seeing
    Achieves without striving
    כמה יש לכולנו ללמוד מהחיות… תודה על המאמר.

  3. הרבה תאוריה פמיניסטית נכתבה על כך שנשים נדחקות להצטנע יותר (בעל כורחן) ומתקשות להנכיח הישגים,מה שבאמת משפיע בפועל על התקדמותן ומשכורותיהן. זאת בעוד שגברים מעודדים לעשות זאת, ומתוגמלים על כך. אז אולי ההמלצה לצניעות צריכה להיות סלקטיבית?

  4. האם אנשים נולדים עם הגן של צניעות כפי שכתבת, או מפתחים זאת במהלך התפתחותם?
    יש אנשים שככל שהם מתבגרים, כך מתפתחת ההבנה שלהם שהם אינם יודעים הכל והם תופסים את מקומם היחסי בעולם
    ברור שאלו שירשו זאת אורכשו זאת, אינם מודעים לפן זה באישיותם. ברוב המקרים הם לא ישקיעו מחשבה רבה באופן בו הם נתפסים על ידי זולתם.

  5. זהו אכן נושא מעניין ושאלת המידתיות בין צניעות לגאווה, היא שאלה חשובה. נראה שהנמר היודע את כוחו, אינו צריך לעשות דבר ולכן מתהלך בטבעיות. לוואי ואנשים היו ערים ומודעים יותר למידותיהם, והיו מאפשרים למידות אלו לבוא לידי בטוי, מבלי להחביאן ומבלי להדגישן.

  6. ״מדוע אתה מתבונן שעות בתנין הרובץ לצידי הנהר״? שאל התלמיד את מורהו.
    ״לפתח את הסבלנות, כשלו״ השיב המורה

  7. החוגים הדתיים מטיפים לנשים לשמור על צניעותן.
    בקרב החילונים היתרונות והחסרונות של הצניעות די זהים בין נשים וגברים

  8. יפנים שנחשבים צנועים, כאשר מהגרים לאמריקה די מאבדים צניעותם וכך גם ילדיהם

  9. כולנו סולדים מגאוותנים. השאלה היא איכן הגבול בין ביישנות וצניעות ואולי עוד יותר קשה האבחנה בין צניעות לענווה

  10. התבונן בנמר שבכתרת המאמר ואולי כל המילים הכתובות שמתחתיו..מיותרות

  11. בוקר טוב

    המאמר הזה מתקשר לדעתי למאמר שלך על עוצמת הרכות.

    כנראה שלאדם העניו יש כל כך הרבה ביטחון ושלמות פנימית שהוא לא מרגיש צורך להחצין וליחצן את מעשיו .

  12. אכן עוצמתו הפנימית של העניו מיתרת החצנה. אך מדוע האבולוציה מאפשרת השרדות לתכונה?

  13. להבנתי, ענווה היא תכונה נרכשת המתייחסת לרובד הפנימי באדם כשהתכונה הקוטבית שלה היא גאווה, שאכן מבטאת תכונה מולדת "טבע לב האדם לזוח ולהתנשא" (מסילת ישרים), תפקיד הענווה לעדן את הטבע ההישרדותי המולד.
    ענווה מעידה על איזון פנימי והכרת האני על כל מגבלותיו, רק אדם המכיר בערך עצמו, הרואה את קטנותו כשם שרואה את גדלותו, יכול לפתח ולאמץ בתוכו את מידת הענווה המוקרנת מן הפנים אל החוץ באופן הנראה כטבעו.
    ילד שגדל לסבא או אב ענו, יהיה לו קל וטבעי יותר לאמץ תכונה אותה ספג לאורך חייו
    גנטיקה? אולי…
    ואילו צניעות מתייחסת לרובד החיצוני באדם, מלבושים, הליכות, נימוסים וכן הלאה…כשהתכונה ההופכית שלה היא מוחצנות.
    נראה, שלא כל אדם צנוע הוא בהכרח נושא בתכונת הענווה ולא כל אדם מוחצן הוא בהכרח גאוותן…
    תודה על נושא מרתק, מאמר מקסים.

    1. חש כמוך. ענווה הינה מצב נפשי ומבטאת את היחס שלי לעצמי. היא שילוב של עוני+ שלווה.
      צניעות היא התנהגותי ותגובתי כלפי חוץ, ״מצניע לכת״ , קצת כובש ומסתיר את מעלותי. בעוד שענווה היא תמיד ביושרה גמורה, צניעות עלולה להיות מזויפת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות