הַכְּצַעֲקָתָהּ?

על הביטוי המקראי ושימושיו
תמונה של מאיה
פרופ' מאיה פרוכטמן

הסיפור מקראי בבראשית פרק יח, א–כב מעניין במיוחד מבחינת המשא ומתן שמנהל אברהם עם אלוהיו, כשהוא מבקש להקטין את מספר הנספים שהאל מתכוון לגרום לאנשי סדום ועמורה הנפשעים.

העונש המיועד לגורמי הזעקה הגדולה שיוצאת משם אל האלוהים, גורם את המשפט של הקב"ה: אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ – כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה. אין הקב"ה יוצא מיד בהטלת העונש החמור, אלא מתכוון לעשות זאת רק לאחר שיבדוק את התלונות – וכאן בא התנאי הכפול שהוא מתנה, שראינו לעיל. הרישה של התנאי הזה היא אסינדטית, ואין בה מילת אִם, ואילו התוצאה, אם באמת תהיה שלילית, היא סינדטית, הפותחת במילת התנאי: "אִם".

כאן מתערב אברהם ומנסה, במשא ומתן עם אלוהיו, להתמקח על העונש – באומרו: "חָלִלָה לְךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע", ומתחיל בהצגה היפותטית של מספר הצדיקים המפחית את העונש – מתחיל בחמישים צדיקים, ויורד עד העשרה – ובכולם חוזר בו הקב"ה, ומצהיר, בהסכם עם אברהם, לא להשחית את הארץ בעבור עשרה צדיקים.

אברהם מקווה כי יהיו לפחות עשרה צדיקים בסדום, אך תקווה זאת כידוע אינה מתקיימת, ורק לוט ומשפחתו מצליחים לצאת מסדום, כשהאישה, אשר אינה מקשיבה להוראות – הופכת נציב מלח. המשא והמתן של אברהם עם אלוהיו על תנאי ההסכם באשר להשמדת הפושעים בולט דווקא בשל התוצאה המרה ומחליש את עמדתו של אברהם, שציפה מצידו לעשרה צדיקים לפחות. כל אשר קרה לסדום ועמורה מצוטט הרבה בספרי הנביאים כאסון וכקטסטרופה, וכמשל לאשר יקרה לאנשי הרשע, למשל: "כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ", (ישעיהו א, ט;( "הָפַכְתִּי בָכֶם כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה, וַתִּהְיוּ כְּאוּד מֻצָּל מִשְּׂרֵפָה" (עמוס ד, יא).

הביטוי המכוּוץ "הַכְּצַעֲקָתָהּ" משמש בימינו פעמים הרבה בפי מכירי המקורות, אך לא רק במקרים של פגיעה במתלונן או הזנחתו וכדומה, אלא גם בבדיקה של דברים שאירעו ואינם טענות ותלונות; כך מסופר לנו במאמר של האקדמיה ללשון עברית באתרה, המציין את המקור, ומדבר על כך שהשימוש הנכון הוא רק בנסיבות שליליות ולא חיוביות. אך למעשה, גם כך וגם כך, המצב המתואר במקרא, שהביא לאסון כה קשה, כעונש לחוטאים, מעצים את ההתבטאות הקצרה והמרוכזת: "הכצעקתה", שנאמרה כשהצעקה היא נוראה – ולכן בוצע העונש. כל שימוש מודרני באמירה מתומצתת זו – יהיה רדוד, ומוטב לא להשתמש בה.

ואשר לביטוי "מהפכת סדום ועמורה", הרי הוא משמש בימינו גם כסמל לאי סדר חברתי, למשל, בכתבה: "איך הפכה מהפכת סדום ועמורה ל'מהפך' של 77"? (אילון גלעד ב"הארץ", 19.6.2013), אך אפשר למצוא אותו אפילו בהערה על אי סדר חיצוני והתרשלות באיסוף חפצים זרוקים: "באתי הביתה מנסיעה ומצאתי שהייתה שם מהפכת סדום ועמורה" (קיבלתי במייל אישי).

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. אני מכיר מישהי, וכולכם בעצם יודעים למי אני מתכוונת. וממש לא כצעקתה. ועד מתי תמשיך?

  2. מאמר כל כך שונה ממה שאני רגילה למצוא ברשת, ולכן כל כך מעניין.

  3. הבעיה היא שאם תשאלו את הסטודנטים הישראלי מה פירוש המילה הוא בכלל לא ידע.

    1. בעיה אמתית. הדור באמת הולך ופוחת בידיעת השפה, ובכלל בכל הקשור למדעי הרוח. וזה לא סבבה.

  4. נכון שהשיח היום שונה, אך יש גם נכונות לשמוע דברים, אולי לא בסיפורים ארוכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סיבות לדאגה

סקירה כללית על חברת "אפל" (Apple)

דילוג לתוכן