סיוט שעלול להתרחש

בימים אלה, כאשר החברה בישראל מפולגת, כועסת ומבולבלת, נשמעים קולות המזהירים מפני מלחמת אחים. המחשבה שאזרחי ישראל הנאבקים למעלה מ-100 שנה להגן על מולדתם, כאשר מיליוני אויבים מבחוץ רוצים את רעתה ושואפים להביא לחורבנה, המחשבה שאנחנו, האזרחים, נישא נשק איש נגד אחיו נראית דמיונית, מעוותת ובלתי אפשרית. אבל ההיסטוריה הוכיחה לנו יותר מפעם אחת, שהבלתי אפשרי יכול בהחלט להיות אפשרי, והסיוט הגרוע ביותר שלנו יכול לפעמים להתרחש.

אי לכך, כדאי אולי ללמוד מלקחיה של ארה"ב, מדינה שקרובה אלינו במהותה, שלטונה וערכיה, שידעה מלחמת אחים עקובה מדם, שנמשכה למעלה מארבע שנים והייתה אכזרית במיוחד. מאחר שחייתי שנים רבות בארה"ב, למדתי את ההיסטוריה של מלחמת האזרחים, ובעיקר למדתי להבין מה עמד מאחוריה, מה גרם לה ומה היו תוצאותיה. עד כמה ניתן להקיש ממלחמת אזרחים זאת למצבנו בישראל, אשאיר לכל אחד להחליט בעצמו.

אתחיל בכמה פרטי רקע חשובים. מלחמת האזרחים החלה בשנת 1861 והסתיימה בשנת 1865. בארבע שנות הלחימה נהרגו, משני הצבאות, 620,000 חיילים. מספר זה גבוה יותר ממספר החיילים האמריקאים שנהרגו בכל המלחמות של ארה"ב גם יחד: מלחמת העצמאות, המלחמה בבריטים בשנת 1812, המלחמה עם מקסיקו, המלחמה עם ספרד, מלחמת קוריאה, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. בשנת 1860 היו בארה"ב כ-32 מיליון אזרחים. במלחמת האזרחים איבדה ארה"ב שני אחוזים מאזרחיה. מספר ממש דמיוני של אמריקאים שהרגו את אחיהם!

גם ההפסד הכספי והכלכלי היה עצום. בשנת 1860, שנה לפני המלחמה, החוב הלאומי של ארה"ב עמד על 65 מיליון דולר. לאחר המלחמה תפח החוב הלאומי ועלה ל-5,2 מיליארד דולר, פי 40 ממה שהיה לפני המלחמה. ארה"ב נאלצה להדפיס כסף ולקחת הלוואות באמצעות הנפקת אגרות חוב במאות מיליונים. בקצרה, המלחמה גבתה מחיר בלתי אפשרי גם בהיקף האנושי וגם בהיקף הכלכלי.

מה גרם למלחמה האכזרית הזאת שנמשכה 48 חודשים? ובכן, המלחמה התחוללה בין שני צבאות: צבא מדינות הצפון, וצבא מדינות הדרום. בשנת 1861 היו בארה"ב 36 מדינות – 25 בצפון ו-11 בדרום. צבא הדרום היה הרבה יותר קטן מצבא הצפון: בצבא הצפון היו 2,2 מיליון חיילים, בדרום היו רק 750,000–800,000 חיילים. ללא ספק לצפון היה יתרון מספרי משמעותי, וגם יתרון אסטרטגי. אולם למרות היתרון הצפוני הברור, צבא הדרום פתח במלחמה.

רוחות המלחמה נשבו באוויר חודשים רבים לפני פרוץ הקרבות, ברם איש לא האמין שמלחמה כה אכזרית וממושכת אכן תפרוץ. 11 מדינות הדרום הרגישו מקופחות, ללא השפעה פוליטית על ההחלטות החשובות שיצאו מוושינגטון, והחליטו לפעול. הנושא המרכזי ואולי היחידי שעליו נלחמו הצפון והדרום היה כמובן ביטול העבדות. הנשיא לינקולן, אשר נבחר בשנת 1860, והיה נשיא לא ידוע ולא מוכר ל"ביצה הוושינגטונית" החליט לבטל את העבדות. ואכן בשנת 1863 הוא הודיע על ביטול העבדות, ודרש מבעלי עבדים לשחררם מייד.

נושא ביטול העבדות עורר יצרים עזים ורגשות סוערים בקרב חברי שתי הקבוצות. תושבי מדינות הצפון והדרום היו שונים זה מזה לא רק ביחסם לנושא העבדות, אלא גם בתחומי חיים רבים: אידיאולוגיות חברתיות, אורחות חיים, סגנון התנהגות, ובעיקר בענפי התעסוקה והכלכלה שעליהם התבססו כל אחת מהקבוצות.

הצפון היה תעשייתי. הכלכלה בו התבססה על פיתוח עורקי תחבורה, רכבות, בנקאות, תשתיות עירוניות, קליטת מיליוני מהגרים, פיתוח ערוצי מסחר עם אירופה וכו'. כלכלת הדרום הייתה מבוססת אך ורק על חוות חקלאיות (PLANTATIONS) כגון חוות בקר, חוות גידולי כותנה, חוות גידולי טבק וכו'. כלכלת מדינות הדרום התבססה כולה על כוח העבודה של העבדים, ועל כן החלטת הנשיא לינקולן לבטל את העבדות, נתפסה בעיני התושבים כסכנה ממשית לקיומם.

החלטת הקונפדרציה של 11 מדינות הדרום לא לקבל את ביטול העבדות ולהילחם לביטול החלטת הנשיא, נתפסה בעיניהם כאקט של "הגנה עצמית". כצעד ראשון, הקונפדרציה הדרומית הכריזה על היפרדות מאיגוד מדינות אמריקה, דהיינו מדינות הדרום הודיעו על פרישה מה-UNION, והודיעו שהן אינן משחררות את העבדים כי החוקים של הקונגרס בוושינגטון אינם חלים עליהן.

לטענת 11 המדינות, הן הצטרפו לאיגוד מרצונן החופשי, ואי לכך עומדת להן הזכות לשנות את דעתן ולפרוש מהארגון. עורכי הדין של לינקולן טענו שההצטרפות לארגון אומנם הייתה וולונטרית, ברם האקט היה בלתי הפיך. ברגע שהצטרפת – אין לך אפשרות לשנות את דעתך.

לינקולן הציב אולטימטום למדינות הדרום, ואיים לתקוף אותן כדי לשחרר בכוח את העבדים. מלחמת האזרחים הייתה בלתי נמנעת. לשני הצדדים היו ניצחונות וכישלונות, שני הצדדים ספגו אבדות קשות, אולם מדינות הדרום נהרסו כליל. הנשיא לינקולן נרצח בשנת 1865, מייד לאחר ניצחון הצפון. הרוצח היה תושב הדרום אשר היה חבר בקבוצת טרור דרומית, שהאמינה שניתן לשנות את ההיסטוריה על ידי רצח המנהיג.

הטראומה של מלחמת האזרחים לא חלפה לגמרי. כל תלמיד תיכון בארה"ב חייב ללמוד בעל פה את נאומו קורע הלב של הנשיא לינקולן, אחרי קרב עקוב מדם שהתחולל בעיר גייטיסבורג. בשלושה ימי לחימה, בין ה-1 ביולי ל-3 ביולי 1863, נהרגו בקרבות, משני הצדדים, כ-50,000 חיילים! בהספד על החללים, שהפך לקלאסיקה בהיסטוריה האמריקאית, ספד הנשיא לינקולן לחללי שני הצדדים.

עד היום, למרות הזמן שחלף, תושבי מדינות הדרום מקיימים ימי זיכרון לקרבות שבהם הם ניצחו. בתאריכים אלה התושבים מתלבשים בבגדי התקופה, הגברים לובשים את מדי התקופה; חלק מהתושבים משחקים את חיילי הצפון "הכחולים", וחלק משחקים את חיילי הדרום "האפורים", הקרב מסתיים כמובן בניצחון הדרומיים, וכולם הולכים הביתה שמחים היישר למנגל הבשר המסורתי. אני מציעה לכל מי שמזכיר בעת הזאת את צמד המילים "מלחמת אחים" לזכור את מלחמת האזרחים האמריקאית!