ההתנתקות אינה ההפיכה המשטרית

מה בין מתנגדי ההתנתקות לבין מתנגדי ההפיכה המשטרית
תמונה של שאול
ד"ר שאול אריאלי

המאמר נכתב במשותף עם דפנה מוסקוביץ

תמונה של דפנה
ד"ר דפנה מוסקוביץ

כשתומכי הקואליציה מטיחים כיום במתנגדי ההפיכה המשטרית "איפה הייתם בהתנתקות?", מה כוונתם? טענתם כפולה. ראשית, שפינוי היישובים היהודיים מרצועת עזה ומצפון השומרון בשנת 2005 לא היה לגיטימי – ה"עקירה", כלשונם, "שברה את הכלים" בוויתור על חלקי מולדת, והפרת זכויות אדם כשהוציאו בכוח מתיישבים מבתיהם הפרטיים. שנית, הם קיבלו, לטענתם, את הכרעת המוסדות הנבחרים והסתפקו במחאה במסגרת החוק. לשיטתם, הניצחון בבחירות האחרונות מקנה להם זכות לנצל את ההזדמנות הפוליטית לכפות את שינוי המשטר. כך יממשו את השקפת עולמם, השוללת כל פינוי עתידי של שטחים והתנחלויות. ואילו מתנגדי השינוי המשטרי "שוברים את הכלים" – הם מאיימים להפסיק לשרת במילואים, משבשים את התנועה בכבישים ועוד.

ברצועת עזה היו 17 יישובים יהודיים. מספר תושביהם היה כ-8,000, פחות משני אחוזים מאוכלוסיית הרצועה בשנת הפינוי. טרם ההתנתקות סבלו הישראלים מפיגועים קשים, חיילים רבים נהרגו, גברים, נשים וילדים נרצחו. מערכת הביטחון השקיעה מיליארדים רבים במיגון היישובים, בסלילה כבישים ובאבטחתם, ובליווי האזרחים שנעו בשיירות. שדרות ויישובי העוטף החלו כבר בשנת 2001 לספוג את ירי הרקטות. נתונים קשים אלה נעדרים מדימוי גן העדן עם החולות הזהובים והחממות הפורחות, שאותו מתאמצים מתנגדי ההתנתקות לשתול בזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי.

איזו השקפת עולם מבקשים לממש מתנגדי ההתנתקות ותומכי ההפיכה המשטרית?

בעיניהם הקמת המדינה בשנת 1948 וההשתלטות על יהודה ושומרון בשנת 1967 הם שלבים בתהליך משיחי. הם מאמינים כי ככל שישראל תשלוט בחלק גדול יותר מגבולות ההבטחה התנ"כיים, כך תתקרב ביאת המשיח. לכן אסורה העברת שטחים לידיים אחרות. אין חשיבות מרובה למחיר הדם והדמים שגובה השליטה, "ארץ ישראל נקנית בייסורים". זו הייתה הסיבה למאבקם נגד העברת סיני למצרים ונגד פינוי חבל ימית בשנת 1982, למרות שהדבר אִפשר הסכם שלום עם הגדולה והמסוכנת שבשכנותיה של ישראל. השקפתם גורסת כי האדמה קדושה מהאדם, והרעיון המשיחי גובר על שיקולים ביטחוניים. השרה אורית סטרוק, למשל, טענה לאחרונה כי למרות שברור מה יהיה המחיר בקורבנות, יש לכבוש מחדש את עזה.

המתנחלים בעזה הציגו עצמם תמיד כחלוצים החדשים המגינים בגופם על המדינה אשר שלחה אותם. החלטות הממשלה והכנסת למימוש ההתנתקות ותמיכת הציבור הישראלי בה, העידו כי גורמים אלה אינם רואים עוד בהתיישבות בעזה יעד לאומי, אלא נטל. מכאן שהנכונות לכאורה של המתנחלים להיקרא לדגל, הייתה מותנית בכך שההתיישבות מקדמת את האידיאולוגיה המשיחית. כלומר, ההיענות להחלטות המוסדות הנבחרים של הדמוקרטיה הישראלית היא לגיטימית רק כשמדובר בהשתלטות על עוד שטחים למען החזון המשיחי, ואינה לגיטימית כאשר הם מעניקים סדר עדיפות לאומי שונה המכפיף את "שלמות ארץ ישראל" לערכים אחרים.

הטענה כי פינוים מעזה הרע את המצב הביטחוני מנותקת הן מהעובדות והן מההקשר הרחב של הסכסוך. ראשית, מספר ההרוגים הישראלים ברצועה בשנים 1993–2005 עמד על 376, מספר ההרוגים מטרור וירי מהרצועה בשנים 2005–2023 עמד על 164, כמחציתם במבצע "צוק איתן", שאותו ניתן היה למנוע במדיניות זהירה וחכמה יותר. שנית, פינוי המתנחלים אִפשר לצה"ל לצמצם את סדר הכוחות המוצבים בעזה בשני שליש וחסך בכך חיי אדם ומיליארדים רבים שהושקעו קודם לכן באבטחת המתנחלים ברצועה. נוסף על כך, הפינוי מעזה העניק לישראל את המחויבות של הממשל האמריקאי בראשות הנשיא בוש, כי ישראל לא תידרש לחזור לקו הירוק במסגרת הסכם קבע.

האם הפינוי היה חוקי ולגיטימי ביחס למתנחלים?

ראשית, החלטות הממשלה והכנסת נתקבלו ברוב. בית המשפט העליון דחה את כל העתירות כנגד ההתנתקות.

שנית, פליאה אלבק, ממשרד המשפטים, שזכתה לכינוי "אם ההתנחלויות", הבהירה את מעמדן של ההתנחלויות בריאיון לעיתון "הארץ" (05.04.2004): "יש אלמנט של זמניות בהתנחלויות, מכיוון שהממשל הצבאי יכול להעניק למתיישבים זכויות חכירה על הקרקע רק אם הוא מתקיים בשטח. אם יחול שינוי בהסדרים הפוליטיים והצבאיים, והממשל הצבאי ייפסק, תסתיים גם החכירה… אין זכות קניין [למתנחלים], כי היא ניתנה עם המגבלה שיכול להיות שיצטרכו להחזיר את הקרקע, אם יסתיים הממשל הצבאי". כלומר, נסיגת צה"ל פירושה סיום הממשל הצבאי ומכאן סיום זכויות החכירה. יתרה מכך, מוסיפה אלבק: "הסכמי המקרקעין שעליהם חתמה כל אחת ממשפחות המתנחלים עם הממונה על הרכוש הממשלתי והרכוש הנטוש, שהחכיר קרקע למתנחלים לצורך הקמת בתיהם, כוללים סעיפים המאפשרים את ביטולם של ההסכמים" ("הארץ", 23.03.2005).

שלישית, כל המתנחלים, לרבות אלה שהגיעו בחודשים האחרונים, פוצו על ידי המדינה באופן חריג ובהיקף חסר תקדים.

רביעית, לטענה כי המדינה אשמה בתחושות הקשות של בני הנוער שחיו ביישובים יש לענות כי בני נוער אלה היו נתונים להשפעת הרבנים, המחנכים וחלק מההורים שלהם, האמונים על התפיסה המשיחית ו"ההבטחה האלוהית" לרשת את הארץ. אלה הבטיחו שיד אלוהים תרד מהשמיים ותמנע את ההתנתקות, אם יתפללו בכוונה גדולה ואם יתנגדו בכל כוחם. הקיצוניות המשיחית, היהירות וחוסר האחריות של מבוגרים אלה הם, לפיכך, המקור לשבר הנפשי של "בוגרי" ההתנתקות.

האם היו צעדיהם של מתנגדי ההתנתקות מתונים ואחראיים יותר מצעדיהם של המוחים נגד ההפיכה המשפטית כיום? מתנגדי ההתנתקות חסמו כבישים; רבנים דתיים לאומיים רבים וכן כמה עשרות קצינים במילואים קראו לחיילים לסרב לפקודת הפינוי. קצינים דתיים שגרו בהתנחלויות ולא מחו נגד ההתנתקות הוטרדו וסבלו מהתנכלויות. שני אזרחים ישראלים רצחו שלושה ערבים אזרחי ישראל ושלושה תושבי שטחים, וטענו כי מטרתם הייתה למחות על ההתנתקות.

ההתנתקות הייתה מהלך הכרחי להבטחת החזון הציוני של מדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי. היא תרמה לביטחון על ידי ירידה דרמטית במספר הנפגעים – חיילים ואזרחים, ובצמצום דרסטי של היקף הכוחות והמשאבים שהוקצו לביטחון המתנחלים. ההשלכות השליליות נובעות מכך שההתנתקות נעשתה באופן חד-צדדי ולא במסגרת הסכם מחייב. אפשר שהתיאום הביטחוני עם הרש"פ, שממנו ישראל נהנית מאוד בגדה המערבית, היה מתקיים גם ברצועת עזה. כמו כן, חלק מהקשיים שחוו המתנחלים היו יכולים להיחסך מהם עם הנהגה אחרת שהייתה משתפת פעולה עם הגורמים הממשלתיים כפי שעשו יישובי צפון הרצועה ויישובי צפון השומרון.

*

ד"ר דפנה מוסקוביץ' הנה חוקרת את החינוך הממלכתי- דתי ומלמדת היסטוריה בבי"ס תיכון

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. אדון שאול וגברת דפנה. מאמר מעניין וחשוב. לא סתם קביעות לא מבוססות כפי שהרבה כותבים בזמננו. הסברים והנמקות כמו שצריך

  2. מאמר מענין בעיקר פסיקתה של פליאה אלבק שלא היה מוכר לי . הכתבה מציינת את אירועי העבר בצורה נכונה במיוחד את הסיבות
    להתנתקות והרווח הגדול מההתנתקות . לא מוזכר כל הכסף שהמדינה נתנה למפונים שסחטו את קופת המדינה ללא בושה
    ד״ר טוכמן

  3. למען ההגינות
    1, מסכים שהייתה הצדקה להתנתק מהרצועה בשם שמירה על רוב יהודי במדינת ישראל, אבל המדינה עושה הפוך כאשר בג"צ מאפשר איחוד משפחות חד- סיטרי המביא לחדירתם של 150 אלף פלסטינים לישראל, וגם מונע להוציא מישראל את עשרות אלפי המסתננים- ואין פוצה פה נגד התופעה.
    2. טרם ההתנתקות הבטיחו ש אם לאחר שעזה נקייה מיהודים, "הם יעזו לירות כדור אחד – נכנס בהם בכול הכוח"- אז הם העזו וישראל לא עשתה דבר, עד שהגענו למצב הבלתי נתפס שמיליון אזרחים הם בני ערובה בידי ארגוני הטרור ללא כול פתרון באופק מזה כ עשרים שנה!
    3. את החיסכון בחיי אדם בשם ההתנתקות (חיובי ביותר) – יש לקזז בעלות חיי אדם שפעילות המוות שהחמאס ייצר מאז וימשיך לייצר בקידום הטרור באיו"ש, שכן ההתנתקות רק חיזקה את המיליטנטיות והנחישות לממש את חזון חיסול היישות הציונית במזרח התיכון בהתאם לדוקטרינת הג'יהאד הגלובלי.
    4. ההתנתקות הוכיחה ששטח המוחזר לפלסטינים הופך מידית לבסיס טרור אכזרי, פרוקסי של אירן ו/או האחים המוסלמים באופן שרק מרחיק כול סיכוי הגעה להסדר של שלום עם הפלסטינים
    ויש עוד

  4. יש רק בעיה אחת. בפוליטיקה של הצד הימני לעובדות ולאמת אין משמעות. והם שמחזיקים בהגה ומובילים אותנו

  5. המאמר שלכם מעניין ומעמיק
    אלא שהוא הופך ללא רלוונטי לאור קריאותיה החוזרות ונשנות של השרה סטרוק לכבוש מחדש את עזה ולהתנחל לאורך ולרוחב יהודה ושומרון

  6. לכל מחנה דוגמאות ועובדות משלו, וכל דבר אחר לא מעניין אותו

  7. אתם ממש צודקים, אבל זה כבר לא רלוונטי הדגש במאבק צריך לצערנו לבוא לביטוי במעשים ולא בויכוחים

  8. עצם העובדה שזה לא מובן מאליו וצריך להסביר זאת כבר מעידה על הבעיה

  9. אתם רק שכחתם דבר חשוב
    בפוליטיקה של היום לעובדות אין חשיבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך