מאבק משולב

בידי מדינת ישראל יש בכל רגע נתון מאות עצורים ללא משפט. לא הוגש נגדם כתב אישום. גם לא יוגש. לעצורים אין מושג מהי סיבת מעצרם. הם אינם יכולים לעיין בראיות שנטען שקיימות נגדם כדי לנסות להפריך את הטענות כלפיהם (שגם אותן הם אינם יודעים). מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה עצרה מדינת ישראל אלפי פלסטינים ללא משפט, ללא כתב אישום, ללא ידיעה מדוע נעצרו, ללא ודאות מתי ישוחררו (עם פקיעת תקופת צו המעצר המִנהלי, ניתן מייד להטיל צו חדש) וללא יכולת לקבל לידיהם את הראיות בעניינם (אם בכלל יש כאלה) ולהפריך את הטענות נגדם.

מעצר מִנהלי הוא שלילת זכויות אדם במובן החמור ביותר. מעצר ללא משפט הוא פרקטיקה שהייתה נהוגה במשטרים קולוניאליים. זוהי דרך מרכזית ואכזרית מטעמו של משטר צבאי זר לשלוט בחיי נתיניו משוללי האזרחות וזכויות אזרח. זוהי פרקטיקה שנועדה להשליט אימה על מי שמעזים להתנגד למשטר הצבאי הזר ולו בדרכים של הפגנות, השתתפות בכינוסים, פרסום פוסטים ברשת או השתתפות בקבלת פנים לאסיר משוחרר. מכלול המעשים הללו, שנחשבים מעשים טבעיים במשטר דמוקרטי, עלולים להיחשב עבירות פליליות שמחייבות מעצר שאיננו דמוקרטי.

מאז שנת 2005 נעצר עדנאן חאדר לא פחות מחמש פעמים ללא משפט (כלומר מאז היותו בן 26). מעצר מנהלי, שוב ושוב. הוא שבת רעב במשך תקופות ממושכות כדי להיאבק בכליאתו ללא משפט, ללא הצגת ראיות, ללא חזקת החפות וללא הליך הוגן.

סבלו הפיזי והנפשי מחד גיסא והשרירותיות המקוממת והבלתי נתפסת שטמונה בשורת מעצרי הבלהות הללו מאידך גיסא, עברו ליד אוזנינו הערלות ונשקפו מבעד לעינינו העייפות אבל לא באמת הזיזו לנו משהו. די במילות הקסם "צורכי ביטחון" או "בכיר בג'יהאד האיסלמי" כדי להשתיק כל מחשבה על ביקורת. חזקת החפות? הזכות להליך הוגן? זה שמור רק לישראלים. פלסטיני עם זקן ארוך, לעומת זאת, לא יכול לזכות בחזקת החפות ובהליך הוגן. כי הוא פלסטיני עם זקן ארוך.

הפעם נעצר עדנאן חאדר בן ה-44 בעטיו של חשד שדווקא הבשיל לכתב אישום. הפעם הובהר לו במה הוא נאשם. מהן הראיות נגדו. הפעם קיבל את הזכות להתגונן. אך האם היה מדובר במעצר בעטיו של אישום בעבירות אלימות, גרימת חבלה, החזקת נשק ללא רישיון או ניסיון רצח? התשובה היא לא. הוא נעצר בגין עצם חברותו בג'יהאד האסלאמי שמוגדר התאחדות בלתי חוקית בידי משטרנו הצבאי בגדה. האם נעצר עדנאן בידי בית משפט אזרחי עצמאי שמנותק מהרשות המבצעת, כלומר מהגוף החוקר והתובע? לא. כי הוא איננו אזרח ישראלי שחי במדינה שבה עדיין מתקיימת עצמאות שיפוטית ועדיין קיימת בה הפרדה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת.

הוא נעצר בידי בית משפט צבאי שבו הוגש נגדו כתב האישום בידי הפרקליטות הצבאית. הן מעצרים ללא משפט (מעצרים מנהליים) והן מעצרים בידי בתי המשפט הצבאיים בגין כתבי אישום בעבירות שמניחות תשתית לשלילת חירות רק תחת משטר צבאי – הם לדעתי שתי הפרות זכויות אדם מהסוג החמור ביותר. יש להודות בפשטות: אנו מציינים כעת 56 שנים של משטר צבאי ישראלי בגדה. כדי להמשיך במשטר צבאי זה ובמיוחד כדי להמשיך לקיים שתי מערכות חוק שונות לפי לאום שונה בגדה – מערכת דמוקרטית ליהודים ומשטר צבאי לפלסטינים – יש צורך בדיכוי זכויות האדם הבסיסיות ביותר של מיליוני פלסטינים. כך נראה משטר צבאי זר. כך נראית דיקטטורה צבאית. כך נראה משטר מפלה. אפרטהייד.

הידעתם שמתנחל ישראלי נהנה מ-200 ליטר מים בעוד פלסטיני בגדה מקבל רק 84 ליטר שהם פחות מהממוצע הנדרש? וחבר בקהילה פלסטינית שאינה מחוברת למים זורמים מקבל רק 26 ליטר. הידעתם שישראלים בגדה הם אזרחים בעלי זכויות אזרח במדינת ישראל בעוד הפלסטינים באותה גדה הם נתיני משטר צבאי משוללי אזרחות וזכויות אזרח?

המאבק המוצדק נגד ההפיכה המשטרית לכינון דיקטטורה במדינת ישראל הוא מאבק חשוב מאין כמוהו. אך אין דמוקרטיה ביד אחת ודיקטטורה צבאית ביד השנייה. אין משטר דמוקרטי עד הקו הירוק ומשטר לא דמוקרטי מעבר לקו זה. בשלב מסוים ההבחנה קורסת. ההבדל קורס. הקו הירוק מיטשטש. וכך אנו מוצאים עצמנו במצב דברים של משטר לא דמוקרטי. כי אין דמוקרטיה עם כיבוש. וזהו מאבק משולב: הן למניעת הפיכה משטרית והן לסיום הממשל הצבאי בגדה. פרטים על חולצתה השחורה של שירה גפן – החולצה שלבשה בהלוויית אביה.