מדינה אחת לשלושה עמים

הצעה למתווה שיאפשר תלת-קיום בשלום
צילום של אליהו
אליהו וידן

בשטחה של מדינת ישראל חיים בני שלושה עמים: הישראלי, היהודי והפלסטיני. המתווה להלן מציע שינוי במערכת היחסים בין שלושת העמים, שיאפשר תלת-קיום בשלום לאורך זמן.

העם הפלסטיני נבדל מן העם הישראלי בשפתו, בדתו ובתרבותו. הפלסטינים חשים כשרידיו של עם כבוש, הנמצא במצב של קיפוח ואפליה מצד הכובשים. 75 השנים שחלפו מאז הכיבוש הביאו להתערותם של הפלסטינים באורח החיים הישראלי, להפחתת גילויי האפליה והקיפוח ולהשתלבותם בכל תחומי הכלכלה, ללא הבדל דת, גזע ולאום. החשוב מכול הוא קיומו העקרוני של שוויון בפני החוק (באדיבות הבג"ץ), למעט אלמנט אחד: "זכות השיבה" מן הצד הערבי ו"חוק השבות" מן הצד הישראלי. כל צד רואה באלמנט הרלוונטי לו ערך עליון שהוא בבחינת "ייהרג ובל יעבור". שני הצדדים חייבים להתפכח.

הפלסטינים חייבים להתפכח מכיוון שאין להם ברירה. ישראל לעולם לא תסכים לדרישתם לזכות השיבה. במדינות ערב חיים כשישה מיליון פליטים פלסטינים; יחד עם ערביי ישראל הם מגיעים לכשמונה מיליון. במדינת ישראל חיים רק שבעה מיליון ישראלים ויהודים. מימוש הדרישה לזכות השיבה הוא גזר דין מוות למדינת ישראל. לפלסטינים, בעצם, יש ברירה: להחליט האם להיות צודקים או האם להיות חכמים. הדעת נותנת שכל עוד אין באפשרותם לגבור על ישראל – הם יסכימו להיות חכמים ולוותר על זכות השיבה; זאת בתנאי, כך יש להניח, שחוק השבות יתוקן אף הוא.

הישראלים חייבים להתפכח מחוק השבות בצורתו הנוכחית. במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות…". 75 שנה לאחר הכרזת העצמאות – המילה "גלויות" קיבלה משמעות אחרת. כיום רווח השימוש במילה "תפוצות". היהודים הנפוצים ברחבי העולם אינם רואים את עצמם כגולים, או כעקורים, המחכים לגאולה; הם אזרחים נאמנים, כל אחד למדינתו. מדינת ישראל תוסיף להיות פתוחה לעליית יהודים וזאת על פי מדיניות הגירה שתיקבע, ללא זכויות יתר ליהודים ובאופן יחסי לאוכלוסיית כל מגזר. דמוקרטיה לא תתקיים לאורך זמן כאשר אחד ממגזריה נהנה מחוק פרטי (פריבילגיה בלע"ז). מושג הדמוקרטיה הוא דיכוטומי – או שיש דמוקרטיה, או שאין.

העם היהודי (החרדי) נבדל מן העם הישראלי בדתו ובתרבותו. הבידול הוא אשר מבטיח את המשך קיומו של "העם היהודי" בגטו הישראלי. הגיוס לצה"ל והשכלה כללית מאיימים לנפץ את חומות הגטו, שלא בטובת היהודים. המאבק של מדינת ישראל לניפוץ חומות הגטו באמצעות חוק הגיוס הוא סיזיפי ומיותר. יש לבטל את חוק הגיוס ולהכריז על כניעה לחרדים ללא תנאי, מאחר שממילא אין היתכנות לגיוסם, במלוא מובן המילה.

צה"ל לא צריך חיילים שמגויסים בכוח, כשם שנחטפו ילדי היהודים לצבא הצאר הרוסי, להבדיל. מודל "צבא העם" לא יקרוס. בני הנעורים לא מתגייסים לצבא כי "כולם מתגייסים" או מפחד המשטרה הצבאית. הם מתגייסים למען ההילה והתהילה, למען העצמה אישית והתמודדות עם אתגרים, ולמען היתרונות התעסוקתיים והזיווגיים שבאים עם שירות ביחידה מובחרת, ב- 8200, או בחיל האוויר. אם בנוסף על כל אלה הצעיר הישראלי גם חש שהוא תורם בגיוסו לביטחון ישראל – מה טוב.

לטענת החרדים, לימוד התורה בכוללים, באולפנות ובבתי המדרש תורם לביטחון המדינה ולחוסנה הרוחני, בדיוק כשם שהשירות בצה"ל והשכלה אקדמית תורמים לביטחון המדינה ולחוסנה הכלכלי. יש לקבל את הטענה כלשונה, כהמשך לביטול חוק הגיוס. מערכת החינוך החרדית תקבל לגיטימציה ותמיכה באופן אנלוגי, אחד לאחד, למערכת החינוך הממלכתי, החל מבית הספר היסודי, דרך בית הספר התיכון ועד לאקדמיה. לא תהיה העדפה, מבחינת תמיכת המדינה, למגזר החרדי, אך גם לא קיפוח. נער חרדי יקבל בממוצע אותה תמיכה מן המדינה כנער חילוני. מוסמכי המקבילה החרדית לאקדמיה יועסקו כמלמדים, כרבנים, כדיינים או כסתם צדיקים. בוגרי המקבילה החרדית לבית הספר התיכון ייקלטו בשוק העבודה ויחזקו את הכלכלה.

היתרון הכלכלי של צעירי "היהודים" יתבטא באפשרות תעסוקה ששכר בצידה ב-28 החודשים שבהם ילדי הישראלים ישרתו בצבא; חסרונם הכלכלי של ילדי "היהודים" יתבטא בהיעדר לימודי ליבה, שיגביל את אפשרויות העסקתם. יש הטוענים כי לימוד התורה ופלפולי הגמרא מכשירים את המוח היהודי לקליטה מהירה של מתמטיקה ומדעים, מה שיאפשר השתלבותם בהיי-טק ובכלכלה המודרנית, על אף הכול.

 ובא לציון גואל.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. אליהו נכבד,
    אני מציע אבחנה בין ערבי, יהודי חרדי/ציוני ועברי. עברי לעומת ישראלי מגדיר יהודים שאינם נמנים על החרדים ושאר הדתיים. עברי מגדיר גם תרבות ובמידה מסויימת גם ערכים. יש עוד כמה תת השתייכויות ביניהן אתנית, מידת נידחות (פריפריה) לאומניים קיצוניים וכו'
    אי-שרות בצה"ל חייב לגרוע מזכויות. כפיה על החרדים אינה אפשרית, אולם הפחתת התמיכה בהם לאורך תקופת מעבר של מספר שנים, (כגון נקודות בשל ריבוי ילדים, אברכים (לאורך זמן – ביצוע הדרגתי של הפחתת התמיכות וההקצבות יתרום לתהליך הדרגתי של הפחתת ילודה שבסופו, המשך פריה ורביה "מקצועית" תצריך מן המתרבה לדעת מראש כי מפעלו הוא פרטי.
    ולמכלול החליים, אנו זקוקים לגאולה ולא להגעלה.

  2. אבל העם שאתה קורא לו ישראלי מחולק בין ימין ושמאל שלא כל כך מצליחים לאחרונה לחיות יחד

    1. אין הבדל אמיתי בין ימין ושמאל בקרב הליברלים/דמוקרטים בין אם הם חילונים או דתיים, בשאלות חברה, הפרדת דת ומדינה, חוקה, ביטחון, וכלכלה. רק לגבי יו״ש. אפשר להסכים לא להסכים בנושא. אחרת גם אלה גם אלה יחיו במשטר לא רצוי.

  3. יש לי השגות על תחומים שונים במאמר ואתייחס רק לשניים הקריטיים ביותר מבחינתי:
    ערביי ישראל: אכן ניכרים סימני נכונות להשתלב בחברה הישראלית וגדל המגזר הפעיל בתחומי חיים שונים ובהצלחה ועל כך הברכה. אבל יש להבין את התשתית לתפיסת העולם של המוסלמי באשר הוא, לפיה הדת מחייבת לקיים את מצוות הנביא להשיב לחיק האומה המוסלמית כול שטח אדמה שהיה אי פעם תחת שלטון מוסלמי (אייד אל חארב) שאינו תלוי בזמן, אלא רק בהזדמנות בו היריב נתפס חלש מספיק כדי לגבור עליו. מכאן הסיסמה "לשחרר את פלסטין מהנהר ועד לים" עליה נשבעים הפלסטינים באשר הם! המדאיג ביותר הוא שתפיסה זו מושרשת מאד בקרב הדור הצעיר דווקא הסופג את שטיפת המוח הזו מינקותו במדרשות במסגדים והאוניברסיטאות בשטחי פלסטין. דוגמא מהימים האחרונים- בעקבות המפגש האלים בין הישראלי תושב גן נר והערבי תושב כפר סנדלה השכן שהסתיים ברצח. אף שניתן לראות זאת כאירוע אלימות הנפוץ בכבישים, בחרו תושבי הכפר הטוענים ליחסי שכנות טובים לחבור עם צעירי המשולש להציג זאת כמלחמה לאומנית תוך נשיאת דגלי אש"פ, חמאס, שירת הימנון פלסטין, חסימת כבישים וקריאת הקרב "בדם ואש נפדה את השהיד" -זה שנפל במלחמת הקודש… צא ולמד!
    בחינת סוגיית השירות הצבאי מתוך ההיבט הכלכלי "מה יצא לי מזה" ברמת הפרט- היא טעות חמורה המחמיצה את הערך של הסולידריות החברתית עליה קמה מדינת היהודים שבלעדיה- היא לא תשרוד את אתגר האיומים האמיתיים שבפניה. ההשוואה בין השירות הלאומי במדינת היהודים ולאתנן כספי ששילמו יהודי הגולה לפריץ כדי להשתמט ממנה- היא נואלת בהמעטה, מלבד הסכנה שהיא נושאת בחובה.

  4. אלי ידידי,
    מי ייתן ופוליטיקאינו ופוליטיקאיהם – (כמו גם כל איש ואשה מאתנו ומהם) החרדים, החרד"לים, הדתיים-לאומיים (של פעם), הליכודניקים ושאר הימניים לסוגיהם – היו הגיונים כמוך —
    כי אז היה סיכוי לרעיונותיך, הכל-כך רציונליים – להתממש.
    אבל עד אז, חוששני, נשאר כולנו, כל אחד מאתנו וכולנו יחד, סבוכים במערבולת הרגשות, האמונות, השאיפות והאינטרסים המוכרים לנו כל כך טוב.
    אבל אתה – לך בכוחך, המשך לנתח בהגיון את המצב – ולתפארת מדינת ישראל.

  5. אנא שים לב שהמאמר נפתח במשפט "75 השנים שחלפו מאז הכיבוש". כך כותב אליהו וידן המגלה את בסיסה של השקפת עולמו. דהיינו הקמת מדינת ישראל משולה לכיבוש. מכיוון שכך אין כל טעם לנסות לשכנע את מר וידן בהשגותיך על שני תחומים קריטיים במאמרו. ראה נא את השורה האחרונה בתגובתו של ד"ר ערן גרייף: "אנו זקוקים לגאולה ולא להגעלה". משפט מסכם קצר המגדיר בלשון ברורה את המתבקש.

    1. אלי כתב: ״75 שנה מאז הכרזת העצמאות״. את החלפת העצמאות ב ״כיבוש״ ביצעת בעצמך. הזאת דרכך בקודש?

      1. סליחה שאני מתערב אבל " 75 השנים שחלפו מאז הכיבוש" אכן מופיע ולאחריו- בהיקשר אחר " 75 שנה לאחר הכרזת העצמאות" ואקח על עצמי את תפקיד הפרשן. ראשית- מדינת ישראל אכן כבשה שטחים מעבר למה שהוקצה לה בתכנית החלוקה, אך עשתה זאת בעקבות מלחמה שנכפתה עליה עי הפלסטינים שגייסו 5 -7 צבאות זרים למטרת חיסולה של המדינה הציונית , וגבולותיה קיבלו הסכמה בין לאומית או כקבוע או כקו שביתת נשק. מגילת העצמאות נכתבה ללא קשר לאופן בן עוצבו גבולות המדינה – ולכן אינם עומדים בסתירה – לא לעובדת "הכיבוש" ולא למגילת העצמאות
        המשפט " 75 שנים לכיבוש"- הנושא פה קונוטציה שלילית, מבלי לציין מדוע היה "כיבוש"- אכן עשוי לרמוז על הזדהות הכותב עם הנרטיב הפלסטיני, ויש כאלה במדינתנו הדמוקרטית. ואם אני טועה בפרשנות שלי- אליהו יתקן אותי

  6. הבעיה גדולה יותר. כל זרם מתחלק למפלגות, וכל מפלגה לקבוצות, וכל קבוצה לתת קבוצה, וכל תתקבוצה …. וכן הלאה. ובסופו של דבר הכל נועד לשרת אינטרסים של קבוצות קטנות ושל אנשים בודדים שהם מנהיגים

  7. היי אקי
    לגבי המשיחיים, באמת קצת קשה לקטלג, אבל הם נראים לי יותר חרדים מאשר ישראלים, בכך שהם לא מפרידים בין דת ומדינה ורואים בציווי האלוהי (שמתורגם ללשוננו על ידם) הגובר על הצו התבוני.

  8. דר' ערן גרף, הנכבד מאוד.
    הגדרת "עם" היא לא פשוטה, כמו שנאמר: "יופי הוא בעיני המסתכל". לדעתי "ישראלי" הוא כל אזרח מדינה , שלא עובר אדום; משלם מסים בדרך כלל, משרת בצבא, אלא אם יש לו פטור; ולא מנסה לשנות את חוקי המדינה ולא את צביונה. לסיכום, בן "העם הישראלי" הוא כל אזרחי ישראל שהוא לא יהודי-חרדי ולא מוסלמי-פנטי.

  9. לגדעון שניר
    השאלה היא – מה נקודת המוצא? האם עלינו להניח שסיסמת "לשחרר את פלסטין מהנהר ועד הים" היא אשר מגדירה, ותוסיף להגדיר, את האתוס של ערביי ישראל? לפי מגילת העצמאות אין לנו ברירה אלא להניח שאין זה כך. למרות מה שטענת – דברים משתנים. עד לפני זמן לא רב, היינו ביחסי מלחמה וחרם עם כל העולם הערבי והמוסלמי וביחסי אחווה עם איראן. היום מצרים וירדן, אויבותינו המפחידות, הפכו לבנו ברית; שלא לדבר על שאר מדינות ערב, כולל סעודיה, שרק מחכות לכך; ואילו איראן היא האויב הנורא. האתוסים הם לא משמים; הם יציר כפיהם של מפיצי הפייק ניוז ויהיו אלה הרבנים, הכמרים, האימאמים או הפוליטיקאים. בדרך של הסברה וחינוך אפשר ליצור אתוס חדש לערביי ארץ ישראל. זאת, כנראה, בתנאי שיהיה הסדר עם הרשות הפלסטינית, מה שנראה כחלום באספמיא. אבל גם חלומות מתגשמים: ראה ערך מדינת ישראל.
    באשר ל"מה יצא לי מזה" לגבי הצבא. כאשר אני התנדבתי לצנחנים (וזה היה מזמן – 1955), המוטיבציה שלי הייתה משולשת: כובע אדום, נעלי צנחנים וכנפי צנחן; ואיך זה יעזור לי אצל הבנות. לא חשבתי על הצלת המולדת. לאחרונה ביררתי את השאלה עם כמה חברי נעורים והסבר שהיינו חבורה נחותה למדי בכל מה שנוגע לאידיאלים.

    1. אלי- יפה טענת ובכל זאת
      במה שנוגע לעמדתם של ערביי ישראל- המבחן הוא בעת עימות- שם צפים הרגשות האמיתייים, כפי שקרה באום אל פאחם 2000, הלינצ ביהודים בערים המעורבות (שובר גלים), ואפילו מקרה הרצח המצער לפני מספר ימים בגלבוע כיצד סכסוך על הכביש הפך בבת אחת לאירוע לאומני עם כול הסיסמאות האנטי ישראליות- אלו הם הרגשות האמתיים! הגיע הזמן כבר מזמן שלא רק היהודים ישאלו עצמם " מה אנחנו צריכים לעשות כדי שניתן יהיה לחיות פה ביחד"- שהערבים יתחילו לשאול אותה שאלה! נראה עם תקום בקרבם תנועה "שלום עכשיו", בצלם ושוברים שתיקה ושאר עמותות למען משותף, שתוקיע את הפשעים שלהם, שפעם אחת תשמע שיר שלום בכיכרות ובבתי הספר והגנים, שבכנסי התנועה האיסלמית יונפו דגלים בצבע אחר ולא רק הצהוב של חיזבללה והירוק של האחים המוסלמים. שבחגיגות לציון הנכבה בשבוע הבא ישאלו עצמם פליסטינאי ישראל מה חלקם שלהם בטרגדיה שנפלה עליהם, ובמקום להאשים תמיד אחרים במר גורלם, ועוד לא שמעתי אף ערבי ישראלי (מלבד מנצור עבאס- הגיבור האמיתי) הדוחה את סיסמת הקרב " מהנהר ועד לים"! – אז ניתן יהיה להתחיל לדבר לעניין!
      לגבי מניעך בשירות הצבאי שלך- לא די בהם כדי לנצח במלחמות, ומי כמוך יודע זאת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יהודה

חופשה נעימה

היעדים של הישראלים היוצאים לחו"ל בפסח ובקיץ

דילוג לתוכן