בגולה נגזר על היהודים לחיות בקהילות סגורות, שנודעו כגטאות. הקהילות התנהלו על פי דת התנ"ך; דת במובן של חוק. חוקת התנ"ך, המגולמת במצוות שבין אדם לחברו, ומפורשת, מבוארת ומותאמת במשנה ובתלמוד, הייתה ליברלית ומתקדמת מכל מה שידע העולם באותם ימים. "כליאת" היהודים בגטו לא רק שלא הייתה גזרה, כפי שמקובל לחשוב, אלא שהייתה בה ברכה לעם היהודי. תוחלת החיים ואיכות החיים של היהודי בגטו היו גבוהות מאלה של המוני הצמיתים ברחבי העולם הנוצרי והמוסלמי. חופש התנועה של היהודים, הכלואים לכאורה בגטאות, היה גבוה – הן מזה של הצמיתים והן מזה של הפריצים, שהיו קשורים לאחוזתם בעבותות של תלות הדדית. ליהודים לא הייתה סיבה לעזוב את הגטו, לא כלכלית ולא רעיונית. הדת הייתה הגורם שגיבש את אלפי הקהילות ברחבי העולם לכלל עם אחד, הניכר בדתו.
בעידן המודרני ובמיוחד במאה ה-18 ולאחר המהפכה האמריקנית והמהפכה הצרפתית החלו מנשבות בעולם רוחות הקדמה, ההשכלה, המדע והאמנציפציה. רעיונות אלה התחרו על נפשם של צעירי היהדות, ואלה יצאו בשאלה בהמוניהם; כמו כן שיעור הריבוי הטבעי של היהודים ירד באופן דרסטי. היהדות, החרדה לקיומה, הגיבה בשני אופנים. הראשון, דגש על המצוות שבין אדם למקום ועל טקסים ומנהגים המבדלים ומרחיקים את היהודים מן הגויים. השני, איסור חמור על רכישת השכלה ואימוץ תרבות של בורות בכל מה שאיננו בגדר לימודי קודש, כסייג בפני פיתויי העולם הזה. באופן אירוני, היהדות, שקידשה את הלימוד כערך עליון, בחרה לראות בו את התגלמות הרוע. בעם היהודי בגולה התקיים הציווי מספר שמות יט, ו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". היהודים החרדים הם הכוהנים הקדושים, שכל מהותם היא עבודת האל. לעומתם, היהודים המתבוללים היו לבני העם שאת אזרחותו קיבלו – לאנגלים, לצרפתים, או לגרמנים – ממוצא יהודי.
היהודים המתבוללים שהגיעו למדינת ישראל הפכו לבני עם ישראל, ממוצא יהודי. היהודים החרדים שהגיעו למדינת ישראל נשארו בני העם היהודי החיים בגטו הישראלי, בדומה ליהודים החרדים החיים בגטאות הווירטואליים של ברוקלין או לונדון.
במדינת ישראל חיים בני שלושה עמים: הישראלי, היהודי והפלסטיני. יש הרבה דם רע בין צלעות המשולש, וזאת במציאות ביטחונית, חברתית וכלכלית מורכבת, בלשון המעטה. נדרשים תבונה ומנהיגות יוצאים מן הכלל, שוב בלשון המעטה, מצד כל אחת הצלעות ובשלושתן גם יחד, כדי להתיך את המשולש לכדי ישות מדינית מתפקדת שתשרוד לאורך זמן.
11 תגובות
ממה חיו היהודים בגיטאות?
לא ניתן להתכה
גם בגטאות בכל העולם המערבי (רוסיה, פולניה , גרמניה ושאר ארצות אירופה) שלטה הבערות והיהודים חיו חיי עוני. הבערות היא שמנעה מהיהודים לעזוב את הגטו. פרט לעוני חוקי המדינות לא איפשרו ליהודים לעזוב את הגטו, רק מי שהסכימו לגזוז את הפיאות, ללמוד ולהתפתח יכלו לנטוש את הגטאות
החלוקה לשלושה עמים מטעה. החלוקה היא ליותר עמים. בכל קבוצה יש חלוקות משנה. לכן הבעיה עוד יותר מסובכת
היי אקי,
לשאלתך: ממה חיו היהודים?
אין לי מחקרים בנושא להתבסס עליהם. תשובתי היא אימפרסיוניסטית, בהתבסס על קריאת ספר או שניים בנושא היהדות.
ברמת הקהילה עסקו היהודים בשירותים קהילתיים, הוראה, רבנות, שפיטה, קמעונות, מלאכה. כל אלה אינם מייצרים ערך, במובן של מטבע זר. "מטבע זר" הגיע מסחר בין- לאומי (או בין עירוני) ראה ערך טוביה החולב וסיפורים ומשלים רבים על הרוכל היהודי הנוסע בעגלתו וסוסו למכור את מרכולתו לגויים. לסבתי ז"ל היה בית עסק סיטונאי לקמח, שהיה מספק סחורה ברחבי גליציה, עד שנספתה בשואה.
היהודים היו חלוצי הפיננסים הבין-לאומיים, ראה ערך רוטשילד ודומיו. יתרונם של היהודים היה בכך שבל חור נידח, ברחבי העולם הרלוונטי, נמצא סניף של דוברי שפת סתרים משותפת (אידיש או עברית) שאפשר לסמוך על יושרתם ואמינותם. כדוגמא, העסקה בין דיזראלי, היהודי ראש ממשלת אנגליה, ורוטשילד למימון תעלת סואץ, שנחתמה בלחיצת יד.
היהודים גם שימשו כמורים (tutoring) לבני האצולה וגם שירותי בוררות, כדוגמא, סבה של אמי היה דיין. הגויים היו שולחים קארוסה (כרכרה) כדי להביאו כבורר בסכסוך. אני מניח שזה לא היה פרו-בונו, למרות שאמי לא סיפרה על היבט זה.
היי דני,
אתה מתייחס בהערתך, כנראה, למה שמכונה תחום המושב, שבו הוגבלו יהודי רוסיה, בתחומי פולניה וארצות אחרות שבשליטת רוסיה. אני התייחסתי לגטאות ולקהילות של ימי הביניים. אני חייב להודות שמודל הקהילה שתיארתי במאמר הוא הכללה. כמובן שהמציאות היא תמיד יותר מורכבת, בייחוד בהתייחס לתקופה ולמקום שבהם מדובר.
לא סתם מדינת היהודים. אנחנו בדרך למדינה חרדית מחצרו של הרב ……
הם נוצרו בשל רדיפת הכבוד ותאוות השלטון של מנהיגי המפלגות שמוכנים לשים ערכים ויושרה בצד, ולתת הכל למי שיעזור להם להרכיב את הממשלה
האם יכול להיות שאין פיתרון?
ברגע שאין הפרדה בין דת למדינה, המושגים של ישראליות ויהדות מתערבבים ומתבלבלים. חשוב שסוף סוף תהיה הפרדה מעשית.
נכדי עומד להתחתן. בת הזוג רוצה חתונה כדת באמצעות הרבנות. הרבנות מוכנה לחתן רק בני זוג ששניהם יהודים. במרשם התושבים במשרד הפנים במסמכים האישיים – תעודת אזרחות ותעודת לידה (לנולדים בישראל) – מצויין הלאום והדת. מדוע ברבנות דורשים את תעודות הנישואין של האמהות של המועמדים להנשא כדי לודא את יהדותם שהן אינן מסמכי מדינה אלא מסמכי המועצות הדתיות ואינם מכירים בתעודות הלידה או האזרחות? האם הרבנות אינה סומכת על מסמכי מדינת ישראל? אולי הרבנות בכלל לא מכירה במדינת ישראל? יש פה בעליל מדינה בתוך מדינה. אגב, כדי להתגייס לצה"ל לא דורשים מסמכים של מוסדות דת. לעומת זאת כדי לקבל פטור מהגיוס דוקא מסמכים של מוסדות דת ממלאים תפקיד. אולי כדי להוכיח שהמתגייס(ת) שייכים(ות) למדינה אחרת – עויינת?